הבחירות לכנסת ה-19 עומדות בסימן של פריצת-דרך חשובה במעמדן הפוליטי והציבורי של הנשים בישראל. לראשונה, שלוש! נשים עומדות בראשות מפלגה פוליטית (שלי יחימוביץ', ציפי לבני וזהבה גלאון), אישה שולבה במקום גבוה ברשימת הבית היהודי (איילה שקד), ולמעט המפלגות החרדיות והערביות, מרבית המפלגות הקפידו על שריון לנשים במקומות גבוהים והבטיחו ייצוג נשי נאות בכנסת הבאה.
הישגים אלה הם ביטוי למאבק מתמשך להגדלת הייצוג הנשי בכנסת, אך אסור לנוח על זרי הדפנה. הייצוג הנשי בכנסת עדיין נופל משיעור ייצוגן של נשים בפרלמנטים במערב ובסקנדינביה. גם מספר הנשים בממשלה נמוך מבממשלות אחרות במערב. זה הזמן לתרגם את כוחן היחסי של הנשים ולקדם חקיקה, שתקבע מכסה לנשים ברשימות לכנסת ובסיעות, בדומה למודל הסקנדינבי שבו מפלגות מחויבות לשלב 40% נשים ברשימות לפרלמנט.
אירופה וארה"ב הן מודל ראוי לחיקוי. מחצית מחברי ממשלת צרפת הן נשים. בממשלות אחרות נשים מכהנות בתפקידי-מפתח - כשרות ההגנה והכספים. גם באיחוד האירופי לנשים תפקידים בכירים. בארה"ב שברו הנשים את "תקרת הזכוכית" גם בחברות בעלות פרופיל גברי, וב-2013 יעמדו נשים בראש שלוש מתוך שש החברות הביטחוניות המובילות בארה"ב.
עכשיו נותר לקוות שהגדלת הייצוג הנשי תחלחל גם לרבדים אחרים בחברה הישראלית - במינהל הציבורי, ברשויות המקומיות, באקדמיה ובעולם העסקים. בזירה העסקית ובאקדמיה הפער בין גברים לנשים צורם - נשים מאיישות רק 19% מתפקידי הניהול במשק, לעומת 30% בעולם; ורק 8.9% מהן בתפקידי ניהול בכירים (יו"רית או מנכ"לית חברה), אף שבבסיס הפירמידה מספר הנשים המשכילות (אקדמאיות) גדול משל הגברים, ואין הבדל בכישורי הנשים המנהלות שאינן נופלות באיכותן וביכולותיהן מאחיותיהן במערב.
ובאקדמיה - 57% מהסטודנטים בישראל הם נשים, אך רק 40% הם מרצות, 20% בלבד במעמד של פרופסור-חבר, ורק 10% מהם חברות-סגל מן המניין. כלומר, ככל שמטפסים במעלה הפירמידה השתתפות הנשים בתחומים האקדמי והעסקי, יורדת. בין המועמדים החדשים לכהונה באקדמיה הישראלית הלאומית למדעים, לא הייתה אישה אחת.
המאבק על קידום נשים לתפקידי-מפתח מייגע, ונשים רבות מתעייפות מהמאמץ הכפול של קריירה משפחתית ועסקית. לכן, נדרש מהמחוקקות להשפיע ולבצע מהלכים הן של העדפה-מתקנת והן ליצירת תשתית תומכת לנשים עובדות. אחרת קשה יהיה לנשים להתקדם לעמדות השפעה. צעדים ראשונים כבר נעשו בחברות ממשלתיות וציבוריות, שם נקבעה מכסה לדירקטוריות. עתה יש לקדם חקיקה שתקבע מכסה לנשים גם בהנהלות של חברות ומפעלים, באקדמיה ובמוסדות ציבור.
משאב אנושי רחב של נשים משכילות
להצלחתן ולקידומן, נדרשת מעורבות ממשלתית מקיפה בתמיכה בנשים עובדות. כדי שנשים יוכלו לצאת לעבודה הן זקוקות למערכת מעונות-יום ולגני-ילדים, חלקם במקומות העבודה, מערכת הזנה בבתי-הספר ויום לימודים ארוך, סבסוד מעסיקים המשלבים נשים בעבודה וזיכוי ממס.
מערכת התמיכה הממשלתית איננה חסד. עידוד יציאת נשים לעבודה הוא מהלך לאומי ואינטרס ציבורי בעלי חשיבות עצומה, שיתרמו לצמיחה הכלכלית במשק. בנוסף, נשים יוכלו למצות את הפוטנציאל האישי שלהן ולחוש מסופקות יותר, כולנו נצא נשכרים מכך. בישראל יש משאב אנושי רחב של נשים משכילות היכולות לתרום רבות לקידום החברה והכלכלה, אך בשל שורת חסמים - תרבותיים, חברתיים וכלכליים - הדבר נמנע מהן.
השינוי הגדול יהיה תרבותי. רק כאשר שני בני-הזוג יישאו יחד במטלות ניהול משק הבית ובמרוץ של החיים; כאשר החברה כולה, לרבות הנשים, תכיר בכך שהתקדמותן במעלה הקריירה טבעית בדיוק כמו של גברים, נדע שהגיע השינוי המיוחל.
חרף ההתקדמות שחלה באחרונה, מעמד הנשים עדיין רחוק מלהשביע רצון, והן סובלות מהפליות בשכר, מבעיות קידום בקריירה ומתת-ייצוג במוסדות השלטון ובתהליכי קבלת ההחלטות. הגיעה השעה לשינוי, ודומני שהחברה הישראלית בשלה לכך.
הכותבת היא שותפה-מנהלת בקבוצת לוצאטו, העוסקת בקניין רוחני, תושבת עומר ופעילה חברתית
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
