ציד הנבואות

יש עכשיו ספורט חדש, מחודש בעצם, בארץ הפוליטיקה: ציד הנבואות. טיבו של הציד הזה מתבטא בשאלה שמפנים עיתונאים לפוליטיקאים: האם תהיו מוכנים להשתתף בממשלה או לשבת עם... את התשובות ממירים לכותרות מאירות עיניים.

הנה שתיים מהימים האחרונים: "ציפי לבני מסרבת לומר שלא תשב עם ליברמן בממשלה" או "יחימוביץ' מסרבת להתחייב שלא תשב עם נתניהו". איזו חשיבות יש להצהרות על עשייה או אי-עשייה עתידית, הניתנות כאשר המיקרופון תקוע בפני הנשאל? שום חשיבות. שום כלום. אין בהכרזות ובהודעות הללו שום דבר שיכול להועיל לאזרח בבואו להחליט על הצבעתו. אנחנו הרי יודעים שמה שפוליטיקאי אומר היום אינו בהכרח מה שיעשה מחר. וטוב שכך!

מי צריך את "המילה"?

זאת חשוב להפנים: טוב שכך! הדבר האחרון שאנחנו צריכים, שמישהו זקוק לו, זה פוליטיקאי שיישאר צמוד ל"מילה" שלו. אם כך היה נוהג מנחם בגין, לא היה הסכם שלום עם מצרים. אותו הדבר אפשר לומר על מנהיג צרפת שארל דה גול שהתחייב לשמר את אלג'יריה כחלק מצרפת, ולאחר מכן עשה מעשה בגין, כלומר נתן לאלג'יראים את עצמאותם, לנוכח התנגדותם העזה, המזוינת, של המתנחלים הצרפתים, במקרה שלהם אנשי צבא. בהפרת הבטחותיו גרם דה גול להפסקת המלחמה עקובת הדם בין שני העמים. כלומר, מבחינה פוליטית, המדיניות של "מילה היא מילה" (ליברמן) יכולה לפעמים להיות אסון.

היד והרגל של ביבי

יש שני סוגי פוליטיקאים בהקשר זה. יש כאלה שאין להם שום בעיה לשלוף הצהרה עתידית מבלי אפילו לחשוב עליה. אלה הפוליטיקאים שגם אין להם שום בעיה, בבוא היום, לעשות את ההיפך ממה שאמרו, גם כן ללא מחשבה רבה. יש יחס ישר בין קלות האמירה, לבין מהירות הפרתה.

בתחום זה ראש ממשלתנו אכן מפגין מנהיגות עקבית. דוגמה מימים אלה: רק החלו בתקשורת לדבר על כך שלבני תהיה שרת החוץ בממשלה הבאה, ולנתניהו הייתה מיד תשובה: "אין סיכוי שאתן לה יד ורגל בתחום". אין סיכוי!!! אפילו אם בלבני יהיה תלוי אם ביבי יהיה ראש הממשלה?

נחכה ונראה ונדע

הנשים שבחבורת המנהיגות זהירות יותר, אולי פשוט חכמות יותר. גם לבני וגם יחימוביץ' אינן ממהרות להתחייב כך או אחרת. יחימוביץ', מתחילת דרכה, הצהירה: "לא פוסלת אף אחד ולא מתחייבת לכלום". לבני השיבה לשאלת הממשלה הבאה באמירה שאינה רוצה לשחרר הצהרות פופוליסטיות. בעצם הן אומרות: אנחנו יודעות כיצד ייראו הדברים בעתיד? נחכה ונראה ואז נחליט מתוך ידיעה, ולא מתוך סיסמה.

כמעט לא תשמעו עמדות כאלה מהגברים שבחבורה. הם תמיד יודעים, תמיד נחרצים וכמעט תמיד מתקפלים. רק דמגוג יכול להתיימר לדעת היום את מה שהוא יעשה בעתיד כלשהו. צריך לזכור זאת כאשר שומעים הבטחות כאלה. מי שמבטא אותן, בפשטות, הוא דמגוג. לעתים גם שקרן יודע מראש שהוא מתחייב למשהו שאין בכוונתו לקיים.

הציבור יודע זאת, אולם זו ידיעה עקרה שלא עושים בה שימוש מעשי. אני שומע ויכוחים בין אנשים, ויש בהם פזמון חוזר: "אבל הוא אמר!!!". זה מצוטט לצורכי הוויכוח, כהוכחה לנושא כלשהו. אנשים מתייחסים אל דברים שברור שאינם רציניים, כאילו היו הוכחה.

ולא משנה כמה תאמר להם שהאדם המצוטט אינו מתכוון לקיים את הבטחותיו; לא משנה אם מראים שהאדם המבטיח הפר הבטחות אינספור בעבר - הבוחר הישראלי הממוצע עדיין מתייחס להתחייבויות של מועמדים כאל אמירות הראויות להתייחסות.

העיתונות המחשיכה

מי שאמור להאיר את עיני הציבור הם העיתונאים, אבל בפועל הם בעיקר מחשיכים. העיתונות היא זו היוצרת בקרב הציבור את הרושם שמדובר באמירות ששווה לתת להן משקל של רצינות והקשבה. וכך נוצרת חגיגה של שקרים מולבנים. הפוליטיקאים (אלה שעושים זאת) משקרים - התקשורת (רובה ככולה) מלבינה, הציבור אוכל. או לפחות לועס. מי יוצא פה טמבל? נו טוב, נדמה שלפחות את זה הציבור יוכל להבין ללא עזרה.

matigolan@globes.co.il