הבעיטה שהרימה את נפתלי

המרענן הרשמי של החורף, כוכב השבוע: נפתלי בנט, ראש "הבית היהודי". למי שלא ממש שם לב לאיש המזעזע את הבחירות, שלא שלט בפיו, שפלט טיפשות וביוהרה לא התנצל עליה, גרם לליכוד ובנימין נתניהו בהלה ותגובה היסטרית שהקפיצו אותו בסקרים, הנה כמה פרטים אישיים: בן 40. נשוי לגילה, אב ל-4. מתגורר ברעננה.

הוריו, ג'ים ומירנדה, ילידי ארה"ב, עלו לארץ, חזרו בתשובה. גדל באחוזה, חיפה, ישיבת יבנה, מדריך בני עקיבא. סיירת מטכ"ל, מגלן, מבצעים, מלחמה, חיבר את המנון היחידה. רב סרן לוחם במילואים.

 נפתלי בנט

ב-1999 הקים עם שותפים את "סאיוטה", חברה לאבטחת מידע, תוכנות ושירותים לאבטחת בנקאות מקוונת ועסקאות בכרטיסי אשראי באינטרנט. הלקוחות היו בנקים גדולים בארה"ב, קנדה, אנגליה, יפן וישראל. ההשקעות בסאיוטה הסתכמו ב-27 מיליון דולר בארבעה סבבי גיוס בהובלת קרנות הון סיכון בישראל.

בסוף 2005 אקזיט. החברה נרכשה על-ידי RSA Security ב-145 מיליון דולר. כשהוא מסודר כלכלית פנה מיד למעורבות ציבורית פוליטית. נתניהו היה אז באופוזיציה, בחורף הפוליטי הכי ארוך וקר שלו. אילת שקד, חברה ותיקה של בנט, היום האישה החילונית של הבית היהודי, ואז מנהלת לשכת נתניהו, חיברה ביניהם. בנט המעריץ התייצב אצלו והתחיל לעבוד. נתניהו התבשם, התמוגג והתגאה בהייטקיסט, המיליונר, הלוחם, חובש הכיפה, הליברל, הנמרץ, היודע לדבר, שוחר הכלכלה החופשית התחרותית, שוויון הזדמנויות, בעל חמלה אישית ופוליטית, בעד תמיכה באוכלוסיות מוחלשות, בעד חיים בשיתוף, ערבים, חרדים, חילונים, מתנחלים, כולל כל החובות וכל הזכויות, בעד שבירת מונופולים, החלשת טייקונים וועדי עובדים ותקציבי ביטחון. נתניהו ראה בו את התמצית. את עצמו. היורש העתידי.

ואז קרה משהו... משהו רע. בתוככי לשכתו של ראש האופוזיציה. משהו שהביא את בנט להקים מפלגה. נתניהו העיף את בנט ושקד מהלשכה.

למה? זהו אחד הסודות הגדולים של הפוליטיקה העכשווית. איש מהמעורבים לא מדבר על זה. התשובה הרגילה היא "שרה לא אהבה את בנט", סילקה אותו מסביבת בעלה ואחרי הבחירות המשיכה לרדוף ולנטרל אותו. הבעיה בסיפור הזה היא שהוא צפוי מדי ונדוש מדי. כי שרה זו שרה, מה יש לדבר. גברת עם "חבילות" לא קטנות.

אכפתיות והתערבות ומעורבות, שהיא אנושית בין בני זוג והתקיימה אצל ראשי ממשלה קודמים, הפכה אצלה למופרזת וקיצונית. התוצאה היא שגם אויביו וגם אוהביו עשו ועושים בזה שימוש. עושים בה שימוש. ככל שהגזימה כך הפכה יותר לשק חבטות פוליטי.

אין ספק שהיה לה מה לומר גם על בנט, אבל יש עוד סיפור. אלה היו הימים שאחרי מלחמת לבנון השנייה. הכישלון, הדיכאון, התחושה שיכלו לנו. אהוד אולמרט ראש הממשלה, נתניהו ראש האופוזיציה, שתמך בו לאורך ימי הלחימה הצבאית והאזרחית. אבל כשהתחילו לדבר על ועדות חקירה, עוד לפני שמונתה ועדת וינוגרד, ביקש נתניהו למנף את הפאשלה, להרים מחאה ציבורית גדולה, שתוצאותיה הפוליטיות יהיו הפלת אולמרט.

נתניהו חלם על מוטי אשכנזי. הלוחם, סרן, מוביל המחאה שאחרי מלחמת יום הכיפור, שלימים הפילה את ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין. הוא האמין בבנט והטיל את המשימה עליו. הלוחם, רס"ן, שהשתתף במלחמה וראה את מהלכיה המביכים, נכנס לעניין בכל כולו.

בנט לא הצליח. כמה הפגנות של אלפים, אולי עשרות אלפים, בתל אביב וירושלים, ביניהם אשכנזי עצמו, לא התרוממו למחאת המונים. במבחן התוצאה: אולמרט לא הודח בגלל המלחמה ההיא. הוא עף, באמצעות אהוד ברק, בגלל האשמות על שחיתות אישית. האשימו את בנט בכישלון. ביוהרה. בחשיבה פוליטית צרה שנשענת מדי על רשתות חברתיות. האשימו אותו שהוביל את נתניהו ממצב של אופוזיציה ממלכתית למי שמנסה לבחוש, להפיל את השלטון.

נתניהו זרק את בנט מהחלון, וכמה שנים אחרי הוא פוגש בו דורך על שטיח אדום ונכנס בגדול דרך הדלת הראשית.

stella-k@globes.co.il