אובמה רותח על התנהלות הרפובליקנים בסוגיית הצוק הפיסקלי

שעת האמת הגיעה. שלושה ימים לפני 1 בינואר, המועד שבו עלולה ארה"ב ליפול ממרומי הצוק הפיסקלי אל תהום של אי-ודאות כלכלית, אם מחוקקיה לא ייזמו חקיקה מתקנת בעוד מועד, החליט הנשיא ברק אובמה לטלטל את המחוקקים האלה ולהתריע באזניהם, ובאזני אמריקה, שנפש האומה כולה, למעט אולי כיסים קטנים של הימין הקיצוני, קצה בהתנהלותם, ובייחוד במאמצי חלק מהם לחבל בכל פשרה פוטנציאלית למניעת הנפילה מאותו צוק מטיל אימה. השורה התחתונה של נשיא ארה"ב: מחוקקים, נמאסתם; העם לא ישכח ולא יסלח. עכשיו הזמן לפעולה.

אובמה לא ציין במפורש מי המחוקקים שאחראים למצב הפתטי שבו מוצאת עצמה עתה המעצמה הגדולה בתבל, וגם לא היה צורך בכך: כל אחד, ממיין סטריט ועד וול סטריט, מבין שהוא דיבר על ואל הרפובליקנים, ובייחוד אלה מהם שנשבעים אמונים לפלג מסיבת התה, אלה שבאופן עקבי מסכלים כל יוזמה להעלאת שיעורי המס על בעלי הכנסות גבוהות, למרות שאין דרך אחרת להתחיל לסגור את הגירעון התקציבי המתעצם של ארה"ב, אלה שדורשים קיצוצים בתקציבי רשת הביטחון החברתי, אך מסרבים להכביד את העול הפיסקלי על מיליונרים.

נשיא ארה"ב התייצב בחדר העיתונות של הבית הלבן זמן קצר לאחר שנועד בלשכתו במשך כשעה עם השחקנים הראשיים: ראש סיעת הרוב הדמוקרטי בסנאט הארי ריד, ראש סיעת המיעוט הרפובליקני בסנאט מיץ' מקונל, יו"ר בית-הנבחרים ג'ון ביינר הרפובליקני וננסי פלוסי, ראש סיעת המיעוט הדמוקרטי בבית. הישיבה הקצרה הזו, שלשמה קיצר אובמה את חופשתו בהוואי והמחוקקים שבו לוושינגטון בעיצומה של פגרת חג המולד, הוגדרה כהזדמנות האחרונה לגיבוש פשרה שתמנע נפילה מהצוק הפיסקלי, כלומר העלאות מיסים אוטומטיות (בעקבות פקיעת חוקים ישנים מתקופת ממשל בוש) וקיצוצים רוחביים אוטומטיים, ברמות דרקוניות, בתקציב (על סמך חוקים שקיבלו המחוקקים בעבר מתוך אמונה שתמיד יוכלו לשנותם; אמונת שווא, כפי שאנו רואים עתה).

אובמה אמר בהודעתו לאומה שהוא "אופטימי במידה צנועה" שיהיה אפשר לגבש פשרה למניעת הנפילה מהצוק בעקבות מושב החירום הזה, שאותו הגדיר כ"טוב וקונסטרוקטיבי", אך הוא תיאר את השתלשלות האירועים שהובילה לפגישה כ"מטריפה את הדעת".

"העם האמריקני רואה מה אנו עושים כאן", אמר הנשיא. "אין ספק, שסבלנותו הולכת ונשחקת. כבר היינו בסיפור הזה. אמריקה תמהה מדוע בעיר הזו (וושינגטון) אי אפשר לעשות דברים לפי לוח זמנים מסודר. מדוע כל דבר צריך לחכות עד הרגע האחרון? ובכן, אנו נמצאים עכשיו ברגע האחרון והעם האמריקני לא יגלה סבלנות למהלומה עצמית שתפגע בכלכלה שלנו. לא עכשיו".

ההצעה של אובמה

אובמה התווה שני מסלולים לפעולה, ושניהם ממוקדים בסנאט: בשלב הראשון, מנהיגי הרוב הדמוקרטי והמיעוט הרפובליקני בסנאט, ריד ומקונל, צריכים לנסות לגבש פשרה ולהניחה על שולחנות הסנטורים להצבעה. אם הפשרה תאושר, היא תוכל לשמש בסיס לפעולת חקיקה מזורזת בשני הבתים.

אך באיום גלוי על הרפובליקנים בסנאט, התווה אובמה מסלול פעולה שני: "אם הסכם פשרה בין סנטור ריד לסנטור מקונל לא יושג מבעוד מועד, אני אקרא לסנטור ריד להביא להצבעה במליאה חבילה בסיסית, חבילה שתגן על המעמד הבינוני מהעלאות מס, תאריך את תחולת ביטוח האבטלה לשני מיליוני אמריקנים שמחפשים עבודה ותניח את התשתית לשיתוף פעולה עתידי להגברת הצמיחה הכלכלית ולהפחתת הגירעון".

הדברים נתפסים כקריאת תיגר על הרפובליקנים בסנט (ובהמשך גם בבית-הנבחרים): נראה אתכם מעזים לתקוע מקלות בגלגלי חקיקת פשרה.

אובמה הביע ביטחון, כי הצעת חוק כזו תזכה ברוב בסנט ובבית-הנבחרים אם תובא ישירות להצבעה במליאות הבתים. מכל מקום, עד עתה סירב יו"ר בית-הנבחרים ביינר להביא להצבעה במליאת הבית כל הצעת חוק שלא תזכה בתמיכה של רוב חברי הסיעה הרפובליקנית. במילים אחרות: הצעת חוק שהיתה זוכה בתמיכה הדמוקרטים בבית, יחד עם מיעוט מהרפובליקנים, וכך זוכה ברוב קולות הצירים, נחשבה מוקצה מחמת מיאוס בעיניו. גישה זו איפשרה לצירים רפובליקניים מזרם מסיבת התה להכשיל אוטומטית כל יזמת חוק עוד לפני שעלתה להצבעה. כיצד ינהג ביינר עתה, לאחר נאום הנשיא - לא ברור.

אובמה הקדיש חלק גדול מדבריו להדגשת גורליות הפעולה המצופה מהמחוקקים: "הכלכלה צומחת, אבל המשך קיומה של המגמה הזו מחייב שבעלי תפקידים בוושינגטון יעשו את עבודתם. שוק הנדל"ן מתאושש, אך גם שוק זה עלול להיפגע אם אנשים יתחילו לקבל תלושי משכורת קטנים יותר. שיעור האבטלה עתה נמוך יותר אי פעם מאז 2008, אך כבר עתה אנו רואים שעסקים וצרכנים מתחילים להיצמד לכספם בגלל העדר תפקוד בוושינגטון".

"בואו לא נחמיץ את הדדליין", הפציר הנשיא. "זה המינימום שאנו יכולים לעשות, וזה לא צריך להיות קשה מפני שגם הדמוקרטים וגם הרפובליקנים אומרים שלא צריך להעלות את המיסים על בני מעמד ביניים".

וברמז ברור נוסף לשאט הנפש הלאומית, וללא ספק שאט הנפש האישית שלו, מההתנהלות הרפובליקנית, אמר אובמה: "מחוץ לוושינגטון, אף אחד לא מבין איך זה שדפוס ההתנהגות הזה חוזר ונשנה, פעם אחר פעם. אנשים מהשורה עושים את עבודתם. הם עומדים בדדליינים. הם יושבים ודנים אלה עם אלה, ואז מתרחשים דברים. אם יש חילוקי דעות, הם מיישבים אותם. המחשבה שההנהגה הנבחרת שלנו אינה מסוגלת לפעול כך מטריפה את הדעת. זה חייב להיפסק".

בעקבות הפגישה בבית הלבן, אמר מקונל, שהוא "מלא תקווה ואופטימי". הלך רוח דומה הביע ריד. לפי הערכות עדכניות בוושינגטון, ריד ומקונל הסכימו לדון על קווי חבילה בסיסית, שלא תיגע בנקודות שנויות במחלוקת: הגנה מפני העלאות מיסים נשכניות על בני מעמד הביניים, הארכת התחולה של דמי אבטלה (שעמדו לפקוע בינואר) וכן מניעת קיצוץ בתגמולי רופאים שמטפלים בפציינטים בתכנית הממשלתית מדיקייר.

יש לצפות שהשניים ידונו בשאלה מה יהיה גובה הרף שמעליו יועלו שיעורי המס: 250 אלף דולר בשנה כפי שתובע אובמה, או, אולי, רף גבוה יותר, נאמר 400 אלף דולר, כפי שהציע אובמה עצמו, כפשרה, אך נדחה לפני מספר שבועות על-ידי הרפובליקנים, שלא הבינו אז באיזו מידה הקרקע מתנדנדת מתחת לרגליהם. ונקודה נוספת: מס הירושה: אובמה מציע פטור מ-3.5 מיליון דולר הראשונים, ו-45% על נכסים מעל לרף זה. הרפובליקנים מציעים פטור מתחת לרף של חמישה מיליון, ומס בשיעור 45% על נכסים מעל רף זה.

מבחינה תועלת פוליטית, המהלך של אובמה שווה זהב לדמוקרטים. הנשיא ידע שהוא מהלך על קרקע מוצקה. ההערכה הציבורית לקונגרס (ושוב: כשאומרים קונגרס בהקשר זה מתכוונים למחוקקיו הרפובליקניים) נמצאת זה מכבר בשפל המדרגה. כבר בנובמבר אשתקד קיבץ מחוקק דמוקרטי נתונים מסקרי גאלופ שהראו, כי שיעור האהדה הציבורית בארה"ב למס הכנסה הוא 40%; לבריטיש פטרוליום (שפלטפורמת הנפט שלה במפרץ מקסיקו התפוצצה אז) - 16%; לפאריס הילטון- 15%; לקומוניסטים - 11% ולקונגרס - 9%, בדיוק כמו להוגו צ'אווז מוונזואלה. אמש, אחרי נאום אובמה, השתעשעו אנליסטים שוב בקובץ הנתונים הזה. לדעתם, מצבם של הרפובליקנים בקונגרס גרוע עתה הרבה יותר.