אושרה תביעה ייצוגית נגד לנדמארק בגין הטעיה בהנפקה

שופט בית המשפט המחוזי מרכז, פרופ' עופר גרוסקופף, אישר בסוף השבוע (ה') את בקשתם של הראל פיא קרנות נאמנות ושל אשר ספיר לתביעה ייצוגית נגד חברת לנדמארק . על פי התביעה, תשקיף שפירסמה לנדמארק ביולי 2007 כלל פרטים מטעים, שאלמלא הופיעו לא היתה יוצאת לפועל הנפקה שביצעה החברה במאי 2007, שבמסגרתה גויס סכום של 170 מיליון שקל, או שניירות הערך שנרכשו במסגרת ההנמפקה לא היו נרכשים באותו מחיר.

באפריל 2007 רכש יזם הנדל"ן נמרוד טבי את השליטה בחברה הציבורית א.ב גליל ישראל, ושינה את שמה ללנדמארק גרופ. לפני השתלטותו היתה החברה בבחינת שלד בורסאי ללא נכסים. ההשתלטות נעשתה באמצעות הקצאה פרטית, שבה קיבל 72.5% ממניות החברה, כנגד העברת שתי חלקות מקרקעין המצויות בוירג'יניה בארה"ב, בהיקף של מאות דונמים. כחודשיים לאחר ההשתלטות פורסם תשקיף שבו הציעה החברה לציבור לרכוש ניירות ערך מ-4 סוגים - כולל אג"חים ואופציות. בתשקיף הובא מידע על אודות שוויין של הקרקעות. בהנפקה גויסו כאמור 170 מיליון שקל, מתוכם רכשה הראל פיא בסכום כולל של 31.6 מיליון שקל, עד ינואר 2009.

אלא שבמארס 2009 הודיעה לנדמארק כי חברת הבנייה האמריקאית, שהיתה אמורה לבנות פרויקט של מאות יחידות דיור על קרקעות החברה בארה"ב, אינה פעילה יותר כתוצאה מקשיים כלכליים ולא תוכל למלא את התחייבויותיה.

לטענת התובעים, הודעה זו משמעותה שהפרטים בתשקיף מ-2007 היו מטעים, וכי יש להם השלכה מהותית על החלטות המשקיע הסביר הבוחן השקעה בחברה. אלמלא המידע המטעה, הם טוענים, היו מפקפקים בהערכת שווי הנכסים של החברה שעמד על לפחות 25 מיליון דולר. במקביל לתביעה הייצוגית, הוגש בינואר 2010 הסדר נושים לחברת לנדמארק לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

השופט גרוסקופף קבע כי בניגוד לפרטים שנמסרו בתשקיף, העיסקה של לנדמארק עם החברה האמריקאית היתה עסקה מותנית ולא עסקה סגורה. "שתי הראיות המרכזיות שהגישו התובעים", כתב השופט, "נוסחו של הסכם המכר והדו"ח המיידי שפירסמה החברה עצמה, די בהן כדי לעמוד בנטל להוכיח שיש סיכוי סביר, ואף מעבר לכך, שההתחייבות שנקבעה בחוזה המכר לשלם בעבור נכסי המקרקעין היתה התחייבות המותנית בהשגת מימון לפרויקט.

על פני הדברים, השגת מימון לפרויקט מסוג זה איננה עניין טריוויאלי, ואיננה בגדר תנאי שבור שיתקיים בכל מצב דברים". לדברי השופט, ההימנעות מציון בתשקיף כי העיסקה מותנית בהשגת מימון, מהווה פרט מטעה - שהיה צריך להיכלל בתשקיף.

חוק ניירות ערך קובע כי מי שחתם על תשקיף ומי שהיה מנכ"ל או בעל שליטה במנפיק, נושא באחריות לנזק שנגרם מחמת פרט מטעה בתשקיף, כלפי מי שמכר או רכש ניירות ערך תוך כדי מסחר בבורסה או מחוצה לה. לפיכך, קובע השופט גרוסקופף שכל הנתבעים נושאים באחריות לפרט המטעה בתשקיף.

רשות ני"ע סברה שהסתמכות הנתבעים על עורכי הדין שערכו את התשקיף, איננה נותנת להם הגנה על פי חוק ניירות ערך. השופט גרוסקופף קיבל את עמדת הרשות, וקבע כי "עמדה שלפיה חתם, או חותם אחר על תשקיף, יהיה פטור מאחריות בשל עצם מעורבותם של אנשי מקצוע ראויים בהליך ההנפקה, איננה יכולה להתקבל, אחרת עלול ציבור המשקיעים לצאת קירח מכאן ומכאן".

באשר לגובה הנזק כתוצאה מפרסום הפרט המטעה בתשקיף, נקבע כי עניין זה יידון בשלב התביעה הייצוגית עצמה, ולא בשלב המקדמי של אישור התביעה כייצוגית. בשל העובדה שכיום, לאחר הסדר הנושים, חברת הראל היא בעלת השליטה בלנדמארק, עלה חשש שהיא מצויה בניגוד עניינים ואיננה יכולה לשמש תובע ייצוגית בהליך נגד לנדמארק. ואולם השופט קובע שמדובר בחשש תיאורטי שניתן לפתור בקלות, כך שהראל תהיה תובע ייצוגי רק ביחס למשיבים האחרים, ואילו התובע הנוסף ישמש תובע ייצוגי ביחס ללנדמארק.

במסגרת חברי הקבוצה התובעת ייצוגית ייכללו כל אדם שרכש ניירות ערך של לנדמארק על פי תשקיף ההנפקה ממאי 2007, עד למועד מארס 2009. באי-כוחם של התובעים, עו"ד גיל רון, אהרון רבינוביץ ויעקב אביעד, יזכו לשכר טרחה של 200 אלף שקל. (ת"צ 14144/05/09)