אחד משרי האוצר הטובים

1. על ראש ה... בוער הכובע.

נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, לא אמר מילה על משרד האוצר. לא סימן את שר האוצר והנהלתו כמי שאחראים למצב הגורם לו דאגה. גם לא סימן אותם כאחראים להוביל התייצבות תקציבית. עם כל הכבוד, הם קצת לא חשובים לעניין.

פישר מדבר, מתכתב, נפגש, ומטיל את האחריות למצב ואת הסמכות להנהיג אותו ולצאת ממנו רק על הבוס הגדול. על בנימין נתניהו. ראש הממשלה הנוכחי, האסטרטג הכלכלי, "הנדיב הידוע", שעד שתקום ממשלה חדשה עוד עלול "להתחייב" למיליארדים נוספים ולהעמיק את הגירעון - ומי שגם צפוי להיות ראש הממשלה הבא.

פישר מסמן את נתניהו, כי הוא זה שיצטרך כבר בחודש הבא לנהל מו"מ קואליציוני קשה עם כמה ראשי מפלגות תאוותניים ומרחפים, למנות שר אוצר, שר ביטחון ושרים כלכליים, ולהוביל תקציב מדינה חדש, קשה, קריטי, שנערך להתמודד עם סיכונים שכבר מצלצלים בדלת - וגם לבנות את מנועי הצמיחה ליציאה מהמשבר. העובדה שהאוצר קופץ בראש ומשחק את הנעלב - מלמד שתחושות הכישלון שם כבדות.

2. פישר לא מתמודד בבחירות - שטייניץ כן.

פישר אומר לציבור את כל האמת. שטייניץ, אחד משרי האוצר ההגונים והחרוצים שהיו כאן, לא מצליח להביא עצמו למקום של יגאל "אין לי" הורביץ, שר האוצר ב-1979-1981, שנלחם אז באינפלציה דוהרת ובגירעון מעמיק, וזעק בכוח: "משוגעים, רדו מהגג!"

לזכותו של שטייניץ ייאמר, שההסתכלות הוורדרדה שלו איננה תופעת בחירות. אלא שבעבור שטייניץ אמירות/דאגות קשות מפי הנגיד גם מסמנות כישלון, גם מורידות את מעמדו בעיני ראש הממשלה הנוכחי ועלולות לגרום לראש הממשלה הבא להחליף אותו.

משרד האוצר או המטה של שטייניץ? מה שמטריד הוא שבכירים באוצר, במקום לנצל את דברי הנגיד כדי לחזק את עמדתם נגד הרחבת הגירעון ונגד הוצאות הכספים המופרזות - בוחרים לתקוף את הנגיד, ובכך להסית את הדעת לכיוון תעמולת בחירות לטובת השר שלהם.