"החדשנות בפארמה מתה; הדרך הנוכחית מובילה למבוי סתום"

"כולם יודעים שהפארמה לא קיימת בלי חדשנות וחדשנות אינה קיימת בלי קניין רוחני", כך פתח ד"ר אהרון שוורץ את הרצאתו בכנס שערכו באחרונה משרדי עורכי הדין ש. הורביץ ו-Kenyon&Kenyon, שעוסקים בתחום. "אני יכול להציג מחר לחברת תרופות גדולה מולקולה שמחסלת סרטן תוך 24 שעות. אם אין לי פטנט על זה, הם יגידו תודה ולהתראות", הוסיף שוורץ.

אם עורכי הדין בקהל חשבו ששוורץ מצדיק את העבודה שלהם, ציפתה להם הפתעה. בשלב הזה שאל שוורץ מה יקרה לתעשיית הפארמה אם יבטלו לחלוטין את הקניין הרוחני, והוביל את הקהל למסקנה שזו הדרך להציל את התעשייה.

שוורץ, שפרש לאחרונה מניהול המיזמים האינובטביים בחברת טבע ומשמש כיום כיו"ר של כמה חברות אינובטיביות, בהן ביוליין וביוקסנל, לא באמת מאמין שאפשר ליישם את הגישה שלו מחר בבוקר, או בכלל, אולם: "ברור לי כי הדרך שבה הלכנו עד כה מובילה למבוי סתום", הוא אומר בשיחה עם "גלובס".

"המודל העסקי של הפארמה המוגנת על-ידי קניין רוחני, היה עד לאחרונה מאוד מוצלח", אמר שוורץ בהרצאה, "הוא מבוסס על כך שהחברות מצליחות להביא לשוק רק מעט מוצרים, אך הן מוגדרות כמונופול במוצרים הללו, באמצעות הפטנט, ובכך מחזירות את ההשקעה בכלל המו"פ". את הצלחת המודל הזה אפשר להמחיש כאשר בוחנים את השורה התחתונה - חברות הפארמה רושמות בעשורים האחרונים רווחיות שגבוהה משמעותית ביחס לממוצע של חברות ה-Fortune 500.

למרות זאת, שוורץ מאמין שהמודל הזה משתנה. "בתעשיית הפארמה אנחנו כמעט לא מרפאים חולים. אנחנו רק מטפלים בהם. ואני יכול להגיד לכם מניסיוני האישי, שאני מזדקן כל יום! וזה נכון לגבי כולנו. ואיך שהוא, כשאתה מתבגר אתה לא נעשה בריא יותר", הוא אומר.

צמיחה בלתי מספקת

הזדקנות האוכלוסייה גרמה לכך שעלויות הבריאות מאמירות. המגבלות התקציביות הללו פגעו גם בתוצאות הפיננסיות של חברות הפארמה. "הצמיחה שלהן היום מגיעה לשיעורים לא מספקים של 2%-4%, לעומת 10%-15% לפני כמה עשורים", אומר שוורץ.

מה עוד השתבש? חברות הפארמה אמנם משקיעות יותר מבעבר בחדשנות, אבל התפוקה פוחתת, מספר המוצרים החדשים הוא כאין ואפס לעומת שנות ה-90. "ניסו לעשות הכול: ספין אפים, רכישות, אינסורסינג, אאוטסורסינג, חלוקת החברות הגדולות לחטיבות קטנות כדי לפעול יותר כמו סטארט-אפים. כלום לא עזר".

שוורץ טוען כי התקווה העיקרית של השוק לחדשנות מגיעה כיום משני כיוונים עיקריים - האחד - רפואה מותאמת אישית, שבה מביאים כל תרופה רק אל החולה שהיא הכי אפקטיבית עבורו, במינון ובזמן הנכונים. השני - טיפולים ממוקדים, שמכוונים את המולקולה הטיפולית טוב יותר לאיבר בגוף בו היא אמורה לטפל.

"אם מישהו יכול לגרום לשני הדברים האלה לעבוד, זה יהיה נהדר", אומר שוורץ, ונותן קרדיט לתרופות שמותאמות אישית לסרטן, כמו הרצפטין וגליווק, על כך שבאמת שינו את חיי החולים. אולם, "גליווק תוקף מוטציה שמוצאים אותה ב-90% מהחולים בסרטן בו מטפלת התרופה. 90% מהחולים זו התאמה אישית?".

הדיון הזה מוביל את שוורץ לעסוק בשאלת מיליארד הדולר: "למה היום כלום לא עובד? למה בסוף המאה ה-20 הכול עבד?" התשובה לדעתו - המנגנונים הביולוגיים שבעזרתם פותחו התרופות של העבר, היו פשוטים יותר. "עכשיו המציאו את הביולוגיה המולקולרית והמנגנונים נורא מורכבים. קשה מאוד לעבוד בסביבה כזו שבה לא באמת יודעים מה קורה".

בכל זאת התרופות ממשיכות להיות מוגנות על-ידי פטנט. "מכירות תרופות המרשם העולמיות השנה יהיו 600 מיליארד דולר. מתוכם 540 מיליארד דולר הם עלות המונופול. אם המונופול מניב חדשנות, זה מצוין. אבל המונופול לא מניב חדשנות אז מדוע לתגמל את זה?".

לו בוטל הקניין הרוחני, אומר שוורץ, היה ניתן להשקיע, למשל, סכום של כ-250 מיליארד דולר מהתמ"ג העולמי במחקר לקידום מדע הביולוגיה המולקולרית, ואת היתרה, כ-320 מיליארד דולר, פשוט להחזיר לצרכנים, או לגבות אותם כמיסים לשם הנגשת הטיפולים הקיימים לאותם חולים שכעת פשוט אין להם כסף לטיפולים האלה. הקצאה כזו הייתה משפרת את הבריאות העולמית, יותר מאשר תרופה חדשה שמאריכה בכמה שנים את בריאותם של מעטים.