"להיות ב'מאסטר שף' זו חוויה מדהימה"

אני יכול למנות נקודות שיא רבות שהיו ביום הזה. למשל, המפגש הראשון של בני בן ישראל, תום פרנץ ואיתי אלימלך עם הריינג' רובר והריינג' רובר איווק. סלסלת הפיקניק ננטשה ובקבוק היין שבה כמעט התנפץ, ארגז המצרכים נשאר מיותם על האספלט ושלושתם מיהרו למשש ולחוש את כלי הרכב האלו. החלום של אנשים רבים עומד להתגשם, לפחות ליום אחד, בשביל שלושת המתמודדים מ"מאסטר שף" (המשודרת בקשת ערוץ 2).

רוצים עוד שיא? האנשים הרבים שביקשו להצטלם עמם בהפסקת התדלוק על כביש 6. ואותו אדם אשר ניגש לתום פרנץ, לחץ את ידו ובירך אותו על עוז לבו, על כי העז להצטרף לעם היהודי. "100% משוב חיובי", אמרו שלושתם כששאלתי האם קרה שמישהו ברחוב בא אליהם בטענות או בביקורת. "טיפים יש הרבה", אמר איתי אלימלך, "אמנם כולם בדיעבד, אבל העיקר הכוונה הטובה".

ויש עוד שיאים קטנים. הפעם הראשונה שבני בן ישראל התיישב מאחורי גלגל ההגה של הריינג' 8V דיזל ולחץ את כל 313 כוחות הסוס שלו. אפילו הוא, טייס פנטום לשעבר, התרשם מעוצמת התאוצה; החיוך של איתי אלימלך אחרי שחזר מסיבוב "סולו" על הריינג' איווק הזריז, שלא ירד לו מהפנים חצי שעה לפחות. וחוסר האמון שהתחלף בתדהמה שהתחלפה בהשתאות לנוכח היכולת של הריינג' להשתנות ממכונית שרד מפנקת על הכביש לרכב שטח שאין מכשולים רבים אשר ידלדלו את יכולתו להגיע לפסגה. בטח לא בחורש הירוק של יער יתיר רחב הידיים.

אבל שיא השיאים של היום הזה היה הרגע - הדרמטי מאוד, יש לציין - שבו יצאה המטפונה מהאדמה. נדמה היה באותו רגע שכוכבי הלכת עצרו, הציפורים שעל העצים חדלו מציוצן ואפילו מטוסי חיל האוויר אשר חגו וזמזמו כל היום מעלינו נעמדו באוויר, מעל לבור הגחלים הרוחשות שבחניון. הרבה מאוד היה תלוי בהצלחה של תבשיל השטח הזה. מתכון גברי שבו טומנים בשר באדמה ומכסים אותו בשמיכה של אש. והמתח שהיה באוויר ברגע קריעת רדיד האלומיניום - התעלה על המתח שבעמידה מול שופטי "מאסטר שף".

איתי אלימלך: "מגיל אפס אני חי אוכל"

הוא השאיר בבית שבחיפה שתי בנות והגיע לבשל לנו ביער. איתי אלימלך, 32, "זכה" בתואר המפוקפק "הפצוע האחרון של מלחמת לבנון". ממש לפני נסיגת צה"ל, תוך כדי פעילות מבצעית אינטנסיבית, פגעה פצצת מרגמה בסמוך ללוחם הצעיר מגדוד 13 של גולני, פצעה אותו קשה ושלחה אותו למסע שיקום ארוך מאוד. היום, 12 שנים אחרי, הוא עובד בארגון נכי צה"ל, ובונה מערכת מידע אשר תשמש את חברי הארגון.

ל"מאסטר שף" הוא הגיע "בשביל האקשן - זה משהו שעושים בשביל הכיף. באופן כללי אני משתדל לעשות בעיקר דברים שכיף לי לעשות אותם. אולי זו תובנה מהפציעה והבנה שאנו על זמן שאול וקצר מאוד. אין סיבה להתענות, צריך להשתדל ליהנות היכן שאפשר. נכון שיש מסגרות ואילוצים, אבל אני מאמין שכל אחד יכול למצוא את הדרך לכייף וליהנות באמת מהחיים".

- איך מקבלים בבית את ההשתתפות שלך בתוכנית?

"אני פה בגלל אשתי, בלעדיה לא הייתי מגיע לפה. אנחנו מאוד אוהבים אוכל, אוהבים לאכול ולהתנסות בטעמים חדשים. בכל נסיעה שלנו לחו"ל יש כמה היילייטים של אוכל. היא יודעת שאני טוב. אני לא רוצה הכרה כבשלן - זה לא היה דחוף לי, אבל היא פשוט אמרה לי 'אתה חייב ללכת'. בעונה הראשונה והשנייה לא הלכתי, ובעונה השלישית הבנתי שמחיר החשיפה לא כבד כמו בתוכניות ריאליטי אחרות, והייתי מוכן לשלם את המחיר. לא חשבתי שאהנה מהחשיפה הזו, אבל יש בזה משהו מאוד כיפי. הפרגון שאתה מקבל ברחוב מדהים. יש הרבה טיפים, הם נכונים בגדול, אבל הם בדיעבד ואני לא יכול להפוך את עורי. אני לא יכול להזיל דמעה ולומר שלמנה יש טעם של המחבל שנלחמתי בו בלבנון. זה לא אני, עזבו אותי. אני מתקשה לשזור את הסיפורים לתוך האוכל, כי בעיניי לאוכל יש את המקום המכובד שלו. נכון שיש זיכרונות, יש טעמי ילדות, אבל זה קיבל טעמים אחרים".

- איך התחיל "הרומן" שלך עם אוכל?

"מגיל אפס אני חי אוכל - מבתי הסבתות, עם אבני הדרך של הדגים החריפים של יום שישי, לצד ההורים שלי שהם בעלי טעם אקלקטי ומגוון במזון. אמא שלי משוגעת על קונדיטוריה ואפייה, ואני נדבקתי ממנה בשנים האחרונות. זה עולם ומלואו של בצקים שונים, ספר חוקים שונה, ואני מאוהב בזה לגמרי. אני יכול להכין עוגות מהבוקר עד הלילה, הבעיה העיקרית היא שאני גם אוכל אותן. זו תרפיה אמתית".

- מה אתה לא אוהב לאכול?

"עד גיל בוגר לא יכולתי להכניס לפה בצל חי, חצילים, את כל הטעמים החזקים לא סבלתי. הייתי מרגיש כאילו הפה שלי נשרף, זה היה אלים מדי בשבילי. היום אני לא רואה את עצמי חי בלי זה. הרגישות שלי לטעמים וריחות מאוד גבוהה, ומהמקום הזה אני יודע ליהנות מיין טוב. אני אוהב לאכול במסעדות מנות חדשות ואז לנסות להרכיב אותן בבית.

"מכוניות", מוסיף אלימלך, "זו עוד אהבה שלי. שטח אני כבר לא כל כך רואה, בזכות הילדות הקטנות, ואני מקווה לחזור לקבל החלטה ספונטנית לצאת לשטח ולשחק בבוץ. הריינג' רובר זה אוטו חלום, נוסע כמו פרייבט משובח, ואנשים משלמים בשביל הפוטנציאל שלו לקרוע את השטח. אני מבין את זה. גם אני חייב לדעת שיש לי אוטו זמין ושלאוטו הזה יש מערך של תכונות המשקפות אותי".

תום פרנץ: "הרגשתי שהעונה השלישית זו העונה שלי"

בפעם הראשונה הגיע תום פרנץ לישראל לפני 22 שנים, במסגרת חילופי תלמידים. בפעם השנייה הוא הגיע לבקר חברים, ובפעם השלישית הוא הגיע באמצע שנות התשעים לעשות כאן שירות לאומי, במקום שירות צבאי בגרמניה. הוא עבד בארגון "אות הכפרה והשלום" עם ניצולי שואה, ואז התחיל ללמוד עברית. "המשרד של הארגון היה בבית בן יהודה בתלפיות בירושלים, ושם בספרייה למדתי את השפה. זו הייתה חוויה מדהימה לשבת בבית של בן יהודה ללמוד עברית.

"חזרתי לגרמניה. למדתי בנקאות ובהמשך משפטים. התחלתי לעבוד במשרד עורכי דין, אבל הרגשתי שיש לי 'עסק לא גמור' בישראל עם היהדות, אז החלטתי לבוא לארץ כתייר ופשוט לנסות לחיות, להתגייר ולהישאר פה". זה היה לפני שמונה שנים וזו הייתה הפעם הרביעית שהוא הגיע לישראל, הפעם לתמיד. "זה היה מאוד מורכב. כתייר אין לך זכויות, צריך להיות עקשן וצריך הרבה רצון, התמדה וסבלנות. הייתי לבד מול משרד הפנים, מול הרבנות, תהליך ארוך מאוד וקשה. אבל הלכתי על משהו שידעתי ב-100% שאני רוצה - לכן ניצחתי. אחרי שנתיים וחצי סיימתי את הגיור ואז יכולתי לעשות עלייה. חודש אחרי הגיור הכרתי את אשתי, ומהר מאוד הבנו ש'זה זה'. היא התחילה לחזור בתשובה בעקבות ההכרות שלנו, והיא זו שגירתה אותי מבחינת הבישול".

- בגללה התחלת לבשל?

"תמיד אהבתי לבשל. מאז שעזבתי את הבית בישלתי, כי הייתי צריך לאכול. זה היה בניסוי וטעייה, מה שהיה טעים שמרתי ומה שלא - זרקתי. בישלתי גם בשביל חברים, כי היה לי כיף. אשתי מכירה את תחום האוכל, והאוכל שלי מאוד ריגש אותה. היא בכתה מרוב התרגשות כמה שזה היה טעים. זו המחמאה הכי טובה שקיבלתי אי-פעם - וחיזוק שזו האישה - ועידוד גדול להשקיע יותר באוכל, להתפתח עוד".

- איך הגעתי לתוכנית?

"אשתי דחפה אותי כי היא יודעת שאני אוהב לבשל ושיש לי חלום לפתח את תחום הבישול ולעסוק בו. בעונות הקודמות לא הסכמתי לבוא, נרתעתי מהחשיפה ולא כל כך התחברתי לתרבות של תוכניות ריאליטי. זו התוכנית היחידה שהיא יפה ומכובדת, ושאפשר להשתתף בה בלי להתבזות ולהתבייש אחר כך ללכת ברחוב. בסוף הסכמתי, ודווקא עכשיו - בגלל לידה קשה בה כמעט איבדתי את אשתי. זה גרם לכולנו להבין שהחיים הקצרים וצריך לנצל הזדמנויות וללכת על הדברים שבוערים בתוכנו. הרגשתי שהעונה השלישית זו העונה שלי ויצאתי לדרך".

- איזה תגובות אתה מקבל?

"התגובות ברחוב הן 100% חיוביות. זה מאוד משמח, כי הגעתי לארץ כזר, אני מנסה להתאקלם, ועכשיו בזכות התגובות מבחוץ אני רואה את הבן אדם שנהייתי בשנים האחרונות. הרגשתי שהשתניתי, בעיקר אחרי ההכרות עם אשתי, ובכל התהליך שעברתי אני מייחס חשיבות גדולה לרוחניות של היהדות שאני לומד בכל שבוע. זה השפיע עליי וזה גורם לי לשדר משהו נעים. פעם הייתי עו"ד לחוץ, מאוד עקשן ופדנט. הדברים השתנו בחיים שלי - לטובתי - ואנשים רואים את זה ואני שמח שאני יכול לשמח אותם דרך האוכל".

- אתה חושב על היום שאחרי התוכנית?

"אני מצפה לנפילה. צריך לזכור שזה לא החיים האמתיים. יש לי אישה, יש לי משפחה, יש לנו את העסק. מעבר לזה, אם ילך לי טוב ואגיע רחוק, אני מאוד רוצה לבשל 'בשביל העם'. הבנתי שאנשים כמהים לטעום את המנות שלי. 'תפתח כבר מסעדה שנוכל לאכול את האוכל שלך!', אומרים לי. זה החלום - וזו הסיבה שהסכמתי להשתתף בריאליטי".

בני בן ישראל: "התוכנית פתחה לי דלתות רבות"

"כל החיים שלי אני רודף אחרי חלומות וברגע שאני מגשים את החלום אני עובר לחלום הבא", אומר בני בן ישראל, 49, "ל'מאסטר שף' הגעתי בגלל חיפוש אתגר וחלום. זה בא בזמן טוב, זה תחביב שלי וזה גם חלק מהעיסוק שלי. מעבר לזה, חשבתי שהחשיפה יכולה לשפר את המיצוב של העסק שלי - אני עוסק בארגון טיולים קולינריים באיטליה ובתיירות. בטיולים שלנו אני לרוב לא מבשל, אבל יש סדנאות בישול.

"להיות ב'מאסטר שף' זו חוויה מדהימה. למרות שהכינו אותי לזה, המציאות עלתה על כל הציפיות, מכל זווית - ההתפתחות האישית שלי בתחום הבישול, חזרה לכל מיני מקורות בישול שעברתי פעם בחיים וכמעט שכחתי, הקשר עם המתמודדים ועם ההפקה, המפגשים עם אוכל בזוויות שלא הכרתי. הייתה לי הרגשה של רוח של יחידת עילית קטנה, מעין קומנדו, משהו שעברתי בחיים בכל מיני מסגרות וצמתים, וזה היה בעוצמה לא פחותה מכל המקומות הקודמים שהייתי בהם".

- איך מקבלים בבית את ההשתתפות שלך בתוכנית?

"המשפחה תמכה, בעצם אשתי הביאה אותי לזה. בעונה שעברה ההפקה התקשרה לאשתי, שעבדה אז ביקב גדול, ושאלה אם היא מכירה יינן שגם מבשל, והיא הפנתה אותם אליי. אשתי מאוד תמכה - היא בישלה את זה. היום עם החשיפה היא הולכת מאחורי הקלעים, חוויה שהיא לא רגילה אליה. תמיד אני הייתי מאחורי הקלעים ופתאום אני עובר לקדמת הבמה. זה חדש לנו".

- איך הרגשת מול השופטים?

"התחברתי מאוד לאייל שני ולמיכל אנסקי. כל אחד מהם השלים מבחינתי פסיפס, ועם כל אחד היה חיבור על רקע מאוד מיוחד".

- טיפים ל"מאסטר שף 4"?

"זו תחרות מורכבת ברמה שכל יום שאני מבין עוד רובד. חשוב להיות אתה כי זה נכון בחיים. שף רגיל לא יעבור את התחרות, שף עם המון שאר רוח - כן. אין הישגים בלי עבודה קשה בחיים, ומי שחושב שבגלל שהוא זכה בתוכנית הוא מיד יהיה שף גדול ויפתח מסעדה ויצליח, אם הוא לא יוסיף לזה עבודה קשה ולימודים רבים - אין לו סיכוי. אני לא מאמין באינסטנט, אין דבר כזה. אין אבקות מרק, אין פודינג אינסטנט? תכין! ההבדל הוא דרמטי".

*** הכתבה המלאה - במגזין ManTalk