המשבר הסמוי מן העין

ביום האחרון של שנת 2012, ב-31.12.12 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה(הלמ"ס) את אומדני הצמיחה לשנה שחלפה, ולפיהם התוצר בישראל גדל ב-3.3% בלבד, זאת לעומת צמיחה של 4.6% בשנת 2011, ו-5% בשנת 2010. למעשה, ההאטה בצמיחה ברבעון האחרון של השנה היא משמעותית יותר, וכיום ישראל נמצאת בהאטה כלכלית לכל דבר.

באותו יום פרסם גם "מרכז אדוה", הבוחן את ההשלכות של המדיניות הכלכלית על החברה הישראלית, את הדוח השנתי שלו. משלל הנתונים אשר פורסמו בלט נתון אחד שזכה להבלטה בתקשורת. המעמד הבינוני ממשיך להצטמק, וכיום פחות מ-30% מהאוכלוסייה נכללים בהכנסות המגדירות מעמד זה.

בחינת המשמעות של המספרים האלה מהזווית של הטווח הקצר, מביאה למסקנה כי אין ממשלה, ואין ראש ממשלה, אשר יוכל לטעון שישראל חסינה ומחוסנת מפני מה שקורה בחו"ל.

ההאטה במשק הישראלי היא כבר כאן ועכשיו, ואם יתממשו תחזיות שליליות, היא גם עלולה להפוך למיתון. יתר על כן, אם לשפוט על-פי מה שקרה בהאטה/מיתון הקודם, בשנים 2001 עד 2004, הרי שדווקא בעלי ההכנסות הגבוהות יותר יודעים ומסוגלים לשמור על הכנסותיהם, מה שמביא להגדלת חלקם בעוגת התוצר. תהליך ההצטמקות של המעמד הבינוני הישראלי החל במקביל למיתון ההוא, ואין סיבה שהוא יתהפך דווקא בעת האטה או מיתון נוספים.

אך יש נקודה שהנתונים המספריים אינם יכולים לשקף, והיא מתייחסת לקריסת המודל הכלכלי שצמח במשק הישראלי מאז תחילת שנות ה-90. המשק פעל על-פי כללי המשחק של חברות החזקה גדולות, ממונפות מאוד, אשר חלשו על חלקים גדולים של השוק. הוא פעל גם במציאות של קריסת העבודה המאורגנת, הפרטת שירותים ציבוריים והפרטת שירותים וסיכונים בתחומי הבריאות והפנסיה, והעברתם לפרט.

אילו היה אפשר לערוך משאל-עם בישראל - מה דעתו על האפשרות להמשיך במודל כלכלי זה - סביר להניח כי היה נמצא רוב עצום שהיה עונה בשלילה. במדינות אחרות משאל-עם כזה מכונה "בחירות כלליות", אלא שהשלטון בישראל והתקשורת המקומית מניחים, על-סמך ניסיון העבר, כי אזרחי ישראל מוכנים לסבול הכול, ובלבד שהממשלה תעסוק במלחמות או במבצעים צבאיים גדולים או קטנים.

למען האמת, יש לא מעט סימנים לכך שמערכת הבחירות הנוכחית לא ממש דומה לשום דבר שהכרנו בעבר. כך, לדוגמה, השבועות האחרונים לא היו מאופיינים ב"שקט חברתי". נהפוך הוא, מדובר בתקופה עם לא מעט סכסוכי עבודה, הפגנות, ומתחים. אך גם אם תוצאות הבחירות לא ישקפו את תחושת המצוקה והמיאוס מפני מודל כלכלי כושל, עדיין הצורך בבחירה אסטרטגית של משטר כלכלי לישראל ימשיך להעסיק את הפוליטיקאים ואת החברה כולה.

להודות על האמת, יש סיכוי לא קטן כי יהיו בעלי שררה אשר יחשבו כי מה שהיה הוא שיהיה. מיד לאחר שתוצאות הבחירות יתפרסמו, יחלו השיחות להרכבת הממשלה, והן יעסקו גם בתקציב המדינה ליתרת שנת 2013: פה קיצוץ רוחבי, שם העלאת מס כזה או אחר. מוסיפים לתבשיל קצת "רפורמות מבניות", מקימים ועדת מומחים או ועדה ציבורית לנושאים שאותם רוצים לקבור, וממשיכים הלאה.

צפויים לשנים של עימותים

אלא שמבחינת רבים מאוד בחברה הישראלית, יהיה קשה מאוד להמשיך הלאה, במיוחד אם ההכנסות הריאליות של משקי-בית יחלו לסבול מהאטה כלכלית, ואם תגבר התחושה שיש משהו מאוד לא תקין בדרך שבה השלטון מתייחס לשאיפות האוכלוסייה. אנו צפויים לשנים של עימותים לא פשוטים סביב כל אחד מהמרכיבים של המשטר הכלכלי בישראל, אשר יתנהל לו, לפחות בתחילת הדרך, בתנאים של מצוקה כלכלית.

תקופות כאלה לא מאופיינות בחיוכים רבים, וגם לא באופטימיות שופעת. לא קל יהיה להיות פוליטיקאי בישראל בשנים הקרובות, במיוחד כאשר ממול יתייצב האזרח הפשוט עם פנים זועפות ותחושה שרימו אותו. כרגיל, יהיו לא מעט דיבורים על "מסעדות מלאות" ו"קניונים הומים", אבל בשורה התחתונה התחושה שמשהו צריך להשתנות, ומהר, תלך ותגבר. זה מה שמתרחש היום במרבית מדינות אירופה, ומן הסתם זה מה שעתיד להתרחש גם כאן.