התעוררות בשדה הירוק

קואליציה מוזרה התרקמה השבוע, כזו שלא מופיעה בשום סקר, בין מפלגת הבית היהודי ובין חד"ש. זה קרה במהלך פאנל בחירות בנושאי תחבורה ואנרגיה שנערך בתל-אביב. על השולחן הונח תפוח-אדמה לוהט - פרויקט הפקת נפט מפצלי שמן (סלעים תת-קרקעיים), שמאיים להפוך את עמק האלה וחבל עדולם מהפרובנס הישראלי לבית-זיקוק אפוף אדים שחורים.

נציגת הליכוד-ביתנו (מקום 40), סמדר בת-אדם, טענה שהממשלה עדיין לא החליטה אם לתמוך בהרפתקת הענק הזו, ושלעת עתה היא מקדמת רק עריכת קידוחי מבחן. ח"כ אורי אריאל מהבית היהודי גיחך. "שלא יהיה לכם ספק מה קורה פה", הוא היתרה בקהל השומעים, ורמז שהפרויקט הזה הוא התגלמות ההון-שלטון: "כשרוצים להרוס את חבל עדולם, זה לא עניין של שמאל וימין". ח"כ דב חנין (חד"ש) הנהן במרץ, ואישר: "אני מסכים לכל מילה שאמר חברי אורי".

נושאי איכות הסביבה רחוקים מלעמוד במרכז סדר-היום הציבורי והתקשורתי במערכת הבחירות הזו, אבל בימים האחרונים ישנה התעוררות בשדה הירוק. מרצ וחד"ש הציגו את המצע הסביבתי שלהן; מפלגת "התנועה הירוקה", שבבחירות הקודמות קיבלה כמעט 30 אלף קולות ונשארה בחוץ, חברה ל"התנועה" בראשות ציפי לבני, ופצחה גם היא בקמפיין שמנסה לקרוץ לבוחרים שמעוניינים לצבוע את הכנסת בירוק.

הקמפיין כולל אוטובוס שיעצור בחוף פלמחים, שלמרות ההתחייבות החגיגית של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, האיום לבנות עליו כפר-נופש חזר לפתע לחיים. היום(רביעי) יתקיים באוניברסיטת בר-אילן פאנל בחירות נוסף בנושאי סביבה. נראה כי שוב יופרחו הבטחות ירוקות, שרובן יישכחו אחרי 22 בינואר.

למעשה, גם לפני הבחירות לא כולם מנפנפים בירוק. אורי אריאל אכן גילה בכנסת האחרונה מעורבות בסוגיות של צדק סביבתי וחברתי, אבל באתר של הבית היהודי אין רמז לנושאי סביבה. אפשר למצוא שם את "הפייסבוק של נפתלי" וגם שלל ראיונות עם נפתלי, אבל תחת הכותרת "עקרונות הבית היהודי" אין אפילו ראש פרק אחד שמוקדש לנושאי סביבה.

תמורה ירוקה לקול

אם לבית היהודי אין סביבה במצע, לליכוד-ביתנו אין כלל מצע. במצע שלה יש מקבץ קצר ולא משכנע של סיסמאות בנושאי סביבה. עד כה גם לא נרשם מצד מפלגת השלטון מאמץ להבליט את הביצועים של השר גלעד ארדן במשרד להגנת הסביבה. הבעיה היא, שארדן אמנם פעל במרץ למען הסביבה - אבל בתוך ממשלה עוינת.

רפורמת התכנון והבנייה של נתניהו הייתה עלולה לגרום לבכייה לדורות, לולא נהדפה על-ידי האופוזיציה שניהלה קרב-מאסף בהובלת דב חנין. התחבורה בישראל עדיין מוטה באופן מובהק לטובת הרכב הפרטי, ומשק האנרגיה התבסס אשתקד על תמהיל מזהם מתמיד. מי שמצביע לליכוד אמנם נותן קולו לארדן, אבל גם לשרים ישראל כץ, עוזי לנדאו ויובל שטייניץ.

המצע הסביבתי של העבודה לא מעמיק במיוחד; זה של "יש עתיד" דווקא כן מוקפד ומפורט, אבל בשתי הרשימות אין מועמדים - למעט במידה מסוימת איתן כבל ומיקי רוזנטל מהעבודה - שהוכיחו עד היום שהנושא עומד בראש מעייניהם. ראש התנועה הירוקה, פרופ' אלון טל, הוא מועמד כזה, אבל הוא ממוקם רק 13 ברשימתה של ציפי לבני. לאחרונה הציגו אנשיה לתקשורת את עיקרי המהפכה הסביבתית שהם מתכננים, אבל לא הסבירו מי יחולל אותה, אם פרופ' טל יישאר מחוץ לכנסת - יואל חסון?

חד"ש (בעיקר בזכות חנין) ואחריה מרצ(בזכות ניצן הורוביץ) מציגות את הרקורד החקיקתי המרשים ביותר בתחומים הירוקים, וגם את המצעים המעמיקים מכולם. בהתאם, הן תופסות את המקומות הראשונים בטבלת המעקב שארגוני הסביבה עורכים אחרי דפוסי הצבעה ירוקים. בימין מתפארים באהבת הארץ, אבל מתברר שכשזה מגיע לעשייה פרלמנטרית ולחקיקה דווקא בשמאל נאבקים כדי לשמור על ישראל.

רוב המצביעים - ובצדק - לא בוחרים את הפתק שלהם רק על-פי שיקולים סביבתיים. מתנחל לא יצביע לחד"ש ואיש שמאל לא יבחר באריאל, אבל הניסיון מלמד כי למי שמחפש תמורה ירוקה לקולו יש סיכוי טוב יותר לקבל אותה ממפלגה קטנה שיודעת להשיג תוצאות גם ממקומה באופוזיציה.