מכה לחברת תעשיות מלח בשליטת שרי אריסון: על פי חוות דעת מקיפה של היועץ המשפטי של מינהל מקרקעי ישראל, עו"ד ינקי קוינט, בעת שינוי ייעוד הקרקע למגורים יהיה קיצוץ דרמטי בשווי זכויות הבנייה למגורים שהובטחו בעבר לבעלים הקודמים, משפחת דנקנר. חוות הדעת עולה בקנה אחד עם עמדות הפרקליטות ומבקר המדינה, שלפיהן הזכויות שהובטחו לדנקנרים היו מופלגות ובלתי סבירות.
כזכור, שווי הזכויות שהובטחו לדנקנר הסתמך על הגדרת הקרקע "קרקע עירונית". השווי של קרקעות בריכות המלח היה הבטוחה שקיבל בנק לאומי כשמימן למשפחת דנקנר את חלקה בשליטה על בנק הפועלים, והוערך ב-200 מיליון דולר, כנגד הלוואה של 358 מיליון דולר.
בעתלית מדובר על כ-2,300 דונם ובאילת - כ-700 דונם. על פי החלטת מועצת מקרקעי ישראל, שבראשה עמד אז אהוד אולמרט, מ-2003 - ניתן היה לראות בקרקעות סוג של קרקע עירונית, ולאור זאת הוענקו לתעשיות מלח בשליטת דנקנר זכויות ייזום גבוהות במיוחד, על כ-50% מהקרקעות בעתלית ועל כ-30% מהקרקעות באילת.
אולמרט חתם פעמיים
בימים אלה עומד דני דנקנר לדין במשפט פרשת הולילנד. באחת מפרשות המשנה בתיק, המכונה פרשת תעשיות מלח, מואשם דנקנר כי נתן שוחד למנהל המינהל לשעבר, יעקב אפרתי. זאת, במטרה שיקדם אינטרסים של חברת תעשיות מלח, שהייתה בבעלות משפחת דנקנר.
לפי כתב האישום, דנקנר נתן למאיר רבין, עוזרו של עד המדינה, ש"ד, בשמה של תעשיות מלח ומטעמה, כ-1.1 מיליון שקל, כדי שיעבירם לאפרתי, דודו של רבין. זאת, תוך שימוש במערכת כוזבת של כיסוי חשבונאי, שנועדה להסוות את מתן כספי השוחד. אפרתי מואשם כי לקח לפחות 45 אלף שקל מכספי השוחד.
בתמורה, טוענת הפרקליטות, פעל אפרתי לקידום הסדר מקרקעין עבור תעשיות מלח, שעניינו שינוי ייעוד קרקעות בעתלית ובאילת - מייעוד של תעשיית מלח לייעוד של מגורים, תיירות ומסחר ומתן זכויות בקרקע לאחר שינוי הייעוד. דנקנר מכחיש את האישומים נגדו.
לאור חוות הדעת השליליות של הפרקליטות והמבקר, נותרה החלטת מועצת המקרקעין מ-2003 רק עם חתימה אחת, של השר הממונה אולמרט, כששרי האוצר נמנעו מלחתום חתימה שנייה מתחייבת וההחלטה לא קיבלה תוקף. ב-2006, כשאולמרט מונה למ"מ ראש הממשלה ושר האוצר, הוא חתם את החתימה השנייה על ההחלטה מ-2003. כשנחשפה ב"גלובס" פרשת החתימה הכפולה של אולמרט, חזר בו אולמרט מחתימתו כשר אוצר.
מסתמן: זכויות ל-200 דונם
חוות הדעת של עו"ד קוינט בחנה את ההיסטוריה התכנונית של הקרקעות, את גובה דמי החכירה ששולמו, את היקף הקרקע המוחכרת ואת מידת השימוש בקרקע. החוזים ההיסטוריים של בריכות המלח נושאים אופי של קרקע לתעשייה או קרקע חקלאית, ודמי החכירה ששולמו בגינם היו נמוכים ובטווח מחירי קרקע חקלאית ותעשייתית.
לפי חוות הדעת, יש להבחין בין החלק המכריע של השטחים, שבהם נעשה "שימוש אקסטנסיבי מובהק שלא היה דומה לשימוש שעושה מפעל תעשייתי רגיל", ודמי החכירה היו "נמוכים בשיעור ניכר מתשלומים בהקצאה לתעשייה", ובין שטחי החכירה שבהם נעשה שימוש אקסטנסיבי מזערי לצורכי בנייה.
על פי חוות הדעת ניתן להגיע למסקנה כי מדובר במקרה קיצוני, וכי "לא ניתן לסווג את קרקעות חברת המלח כקרקעות עירוניות". על פי חוות הדעת, רק בשטח זעיר מתוך הקרקעות הללו נעשה שימוש אינטנסיבי, היכול להעניק יתר זכויות, ובחלק המכריע של השטח נעשה שימוש אקסטנסיבי, שבגינו יש מעט זכויות.
יועמ"ש המינהל ממליץ שמועצת מקרקעי ישראל תקבל החלטה מיוחדת בעניין בריכות המלח. לדבריו, הקרקע תוחזר למינהל וזכויות הבנייה למגורים יימסרו כנגד דמי היתר. ההמלצה היא ש"שיעור הפיצוי בשינוי ייעוד בהחלטת צריך להיות גבוה יותר מהפיצוי המגיע למשיב קרקע חקלאית המחזיק בחוזה חקלאי". שיעור הפיצוי לקרקע חקלאית המוחזרת למדינה הוא כ-60 אלף שקל לדונם, ומותנה במידת שיתוף הפעולה של החקלאי החוכר.
על פי חוות הדעת, מסתמן כי במקום הזכויות שהובטחו לדנקנר לבנייה למגורים, 50% בעתלית ו-30% באילת, יומלץ לתת לחברת תעשיות מלח זכויות בנייה על כ-200 דונם מהקרקעות, שמשקפות כ-10% מהזכויות לבנייה למגורים על שטחים אלה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
