"שואלים אותי מה אני עושה ואני עונה: 'מנכ"ל הרשפ"ת בתמ"ת'. לפעמים אומרים משהו בסגנון 'זה קשור לרשות הפלסטינית?' אבל בדרך כלל מסתכלים עליי במבט של 'טוב, תהיי בריאה'. אולי חושבים על איזה וירוס לא ברור".
העובדה שבינה בר און, מנהלת הרשות לפיתוח התעשייה - ואחראית על חובת ביצוע של רכש גומלין מחברות זרות שמכירותיהן בארץ ממומנות מכספי מדינה - לא הפכה עם השנים לסוג של רגולטור או רפורמטור קשוח- מצוטט-מאיים-משיג, לא מפריעה לה. אולי דווקא להפך, כי היא מאוד אוהבת את הסביבה השקטה שלה; נראה שאפילו בחרה בה.
ואולי - וזה ניחוש שהיא מתעקשת שלא להסכים לו - הכול בגלל בן זוגה, שאיתו תחגוג בשנה הבאה 40 שנות נישואים, הפוליטיקאי רוני בר און. חבר כנסת, ליכוד, קדימה, שר האוצר בממשלה של חברו הוותיק והשכן ממוצא-עילית, אהוד אולמרט. השנים של רוני בר און בפוליטיקה התנהלו בלא אף רגע דל ואפילו בלי יום אחד שקט. וכפי שהוא נמצא בתוך התודעה הציבורית - היא נמצאת בקצה השני של הסקאלה, לעתים מנווטת ומתמרנת בטיסה קרבית מתחת לרדאר של כולם.
מה שבאמת מציק לבר און, לבינה, שמי שמצוי עמה בקשר מקצועי מתאר אותה כ"תותחית" - עורכת דין בעברה, 15 שנה במשרד לאיכות הסביבה, 8 שנים בבניית התשתית החוקית והיציבה לרכש גומלין שמכניסה למדינה הרבה כסף - הוא שהנושא שהיא מייחסת לו כל כך הרבה חשיבות לא מובא מספיק בחשבון הכלכלה הלאומית ולא מעניין במידה שכל כך ראויה לו: "כולם מדברים על כלכלה, משברים, אבטלה ושואלים מה יהיה, ופה, אצלנו, קורה משהו אמיתי. יש כאן כוח שבוודאות מוכחת יכול להרים את כל הנושא וקוראים לזה רכש גומלין. אתם יודעים שכל 100-120 אלף דולר שאנחנו מביאים למשק בעקבות תקנות רכש הגומלין, שומרים או מוסיפים מקום עבודה אחד בתעשייה המסורתית?
"בכל שנה אנחנו מביאים 15,000-20,000 מקומות עבודה, כל שנה ב-8 השנים שאנחנו כאן. בעיקר בתעשייה המסורתית. אנחנו גם יודעים להביא השקעות במחקר ובפיתוח: רק בשנתיים האחרונות הבאנו לשם כמעט חצי מיליארד דולר. אבל כמה שרים, מנכ"לים ופקידים בכירים זה מעניין? כמה עיתונאים מוכנים בכלל לשמוע על זה? יש גם מנהלי חברות, כאלה שנהנים מכספי ציבור וממש מזלזלים בחובה שלהם לאפשר לי להוביל רכש גומלין.
"אפילו בממשלה, שאני חייבת בחוק לדווח לה פעם בשנה, בקושי נותנים לי 3 דקות בישיבת הממשלה כדי לתת סקירה מקיפה על הפעילות בתחום הזה. וגם זה רק משום שאני מתעקשת וכאילו עושים לי טובה. חבל. עם קצת יותר, היינו מגיעים למקום לגמרי אחר".
"לא קשוחה, חכמה"
שיתוף פעולה תעשייתי נעשה במסגרת תקנות שתוקנו מכוח חוק חובת המכרזים. ב-2007, שנים אחדות אחרי שנכנסה לתפקיד, היא התקינה את התקנות שלפיהן בכל רכישה מחברה זרה שמעורבים בה כספי ממשלה - וכל עוד מדובר ברכש בסכומים שמעל 5 מיליון דולר - מחויבת החברה הזרה ברכש גומלין מחברה ישראלית תעשייתית. במקרה שמדובר בעסקה בתחום האזרחי, החברה הזרה מחויבת ברכישה ב-25% משיעור העסקה, ובמקרה של עסקה ביטחונית - ברכש גומלין בשיעור 50% מהעסקה.
התקנות לא חלות על רכישות שנעשות מכספי הסיוע האמריקאי, אבל הדבר אינו מונע מבר און לבקש מהחברות האמריקאיות גם במקרים האלה לרכוש רכיבים מהתעשייה הישראלית, ולדבריה, זה עובד לא רע. וכל זה בתנאי אחד: שהחברה, היצרן, הישראלי יעמוד בכל כללי התחרות מבחינת איכות, בקרה מחיר ואספקה.
- מה זה בדיוק רכישות ממשלתיות שמחויבות להתנות רכש מחו"ל ברכש גומלין?
בר און: "זה כל מה שהממשלה קונה בכסף, מלא או חלקי. זה כולל את החברות הממשלתיות, חברת חשמל, נמלים רכבות, בתי חולים ממשלתיים, קופות החולים, עיריות ובקרוב מאוד, מקווה שמיד כשתיכנס כנסת חדשה - נצליח להרחיב את התקנות גם לחברות הכלכליות של הרשויות המקומיות, כי גילינו שדווקא שם מתבצע רוב הרכש של הרשויות".
- מה שינית בתקנות?
"בתקנות לא הייתה שום חובה או סמכות. משהו בסגנון של 'בחייך, אם אתה לא עצבני הבוקר, ובא לך לעשות טובה, בוא תעשה אצלי קצת רכש גומלין'. אלה בערך היו הסמכויות שלי כשנכנסתי לתפקיד מנכ"לית רשפ"ת. לכן ב-2007 היינו חייבים לתקן תקנות אחרות: קודם כול העלינו את סף הדרישה לרכש גומלין מעסקאות של חצי מיליון דולר לעסקאות בהיקף של 5 מיליון דולר, וזאת - כדי שלא להתעסק בדברים הקטנים. אם אני תופסת מכרז שאין סעיף ברור המחייב רכש גומלין, אני יכולה לבטלו. זה כמעט קרה במכרז המכוניות של הכנסת. 'אוי שכחתי', אמרו לי כשגיליתי מכרז בלי סעיף רכש גומלין. הם התעשתו והוסיפו את התנאי".
- שמונה שנים בתפקיד ועד היום לא הענשת אף חברה. מה זה אומר עלייך?
"זה אומר עליי שעשיתי ארגז כלים טוב ושאני לא מאמינה בענישה. עסקים אתה לא עושה בענישה, אלא בדרך חכמה. היום יש חקיקה, החלטות ממשלה וגם יחסים הדוקים עם המקבילים שלנו בעולם, כולל אמנה בינלאומית. יש לי סמכויות מול מפרסמי המכרזים בארץ וגם סמכות לאשר או לא לאשר את הזוכה במכרז אם לא עומד בתקנות לרכש גומלין".
- אבל כמה פעמים ביטלת זוכה? את לא מספיק קשוחה.
"אני לא קשוחה, אני חכמה. התערבתי כמה פעמים, והעניינים תוקנו. הוספנו עוד משהו לתקנות, באופן שמאפשר לי להכניס חברה סרבנית לרכש גומלין לרשימה שחורה. זה אומר שהיא לא תוכל למכור למדינת ישראל במשך חמש שנים".
- להכריז על חברה כסרבנית?
"יש לזה תנאים וזה בהחלט לא עניין שעושים אותו בשיטתיות. התחייבות לרכש גומלין מדברת על זמן ביצוע התחייבות של שלוש, שבע או עשר שנים, תלוי במוצר. בזמן הזה השוק משתנה. חברת רכב זרה שמתחייבת לקנות פה חלקים, אבל היא בעצמה מפסיקה לייצר, זו חוכמה קטנה להעניש אותה. עבר גם משבר גדול על שוק מטוסי מנהלים ולפניו היו חברות שהתחייבו לרכש. תפקידי הוא למצוא דרך כדי לפרוס את החובות, לפעול חכם. לכן לפני רשימה שחורה יש רשימת מעקב, המחייבת לקיים דיווח פעמיים בשנה".
- דוגמה?
"זאת בעיה. יש לי מחויבות והגינות לא לפרסם פרטים על חברות. רק במקרים בודדים. אינטל, מול כל המענקים שהיא מקבלת מהממשלה, התחייבה לרכש גומלין בסך 150%. זה לא כולל את כוח האדם שאינטל שוכרת כתוצאה מהמענק, אלא הגדלת ייצוא שאינטל גורמת למפעלים אחרים. חברת בומברדיה שמוכרת לרכבת ישראל, התחייבה לרכוש בישראל במשך 3 שנים כיסאות, חלונות, מיזוג אוויר. אם חברה לא יכולה לבצע, מטעמים ענייניים, ביניהם גם מחיר ואיכות תחרותיים, אני מבקשת ממנה להביא לכאן חברה אחות, או חברה בת, שתבצע בשמה את הרכישות".
- מה הרעיון המרכזי?
"החוכמה היא לא לנסות ל"תפוס" אותם, את הזרים שמוכרים כאן. לא להביא לכך שייאלצו, אלא שירצו. שילמדו שזה מצוין עבורם. אני רוצה להביא עסקים טובים לישראל. הכוח שלי, בעיניי, הוא לא כמה חברות הכנסתי לרשימה שחורה ולא כמה תפסתי כמי שלא מממשות התחייבות - אלא כמה כסף כן הבאנו למדינה. כמה מקומות עבודה נוספו או נשמרו".
- ומה סך הרכש של המדינה בשנה ורכש הגומלין בשנה?
"בעוונותינו, המדינה לא יודעת מה סך הרכש שהיא מממנת. יש דבר אחד עקרוני: על כל דולר אחד שחייבים לי במסגרת חובה לביצוע רכש גומלין, אני יודעת להביא בין 3 ל-4 דולרים בעת המימוש עצמו".
- נשמע טוב. אבל איך?
"קודם כול הייתה לי סבתא רומניה ואתם בטח יודעים מה מספרים שזה אומר. אבל ברצינות, התמקצענו פה. אנחנו יודעים להביא את החברה הזרה למפעל הישראלי המתאים לה ולהוביל אותה להרחבת הקשר. מבחינתי מפעל ישראלי הוא גם תעשיה אווירית וגם שניים שיושבים על המרפסת וממציאים משהו. וכל זה בתנאי שלא עושים לנו טובות, שהמפעלים שלנו עומדים על הרגליים, שיש פה מוצר מצוין במחיר מצטיין ותחרותי, שאני יכולה לחבר אותו לחברה הזרה. במצב כזה אני יכולה למכור כל דבר.
"אנחנו פה, יודעים לחבר חיבורים, אני יודעת לשדך טכנולוגיות ומפעלים ישראליים וזאת העבודה שלי. אני נמצאת בכל שיתופי הפעולה האפשריים ומשתמשת בכל הכלים האפשריים, כמו האגף לייצוא ביטחוני במשרד הביטחוני (סיב"ט), מכון היצוא, התאחדות התעשיינים, לשכת המדען ראשי, מרכז השקעות. למדתי להגיע לכמה שיותר מפעלים ישראליים וללמד אותם להיות תחרותיים - כדי שיקבלו הזמנה טובה. אני יודעת לקחת מפעלים ישראליים לחברות בחו"ל ולהביא מנהלי חברות זרות לסיורי עבודה בארץ. נשאר רק לבדוק כמה כסף עולה מקום עבודה אחד שנוצר על ידי הרשפ"ת בהשוואה לכלים אחרים במשרד התמ"ת, כמו מרכז ההשקעות והמדען הראשי".
- המפעלים משתמשים בך?
"לא מספיק. עשינו קמפיין בגוגל, פנו אלינו 40,000 איש, רק שרובם היו יצרני חלומות. היו שם רק 12 פניות מעניינות, מהן נוצרו התקשרויות עם 4".
- איך זה שמפעלים ישראליים לא עומדים אצלך בתור ארוך?
"יכול להיות שאני לא חשופה מספיק. אספר לכם סיפור: פעם הייתה חברה ממשלתית בשם אל על, שעשתה הרבה רכש מטוסים ומנועים וגם רכש גומלין. הזמן חלף, אל על הפכה לחברה פרטית, כלומר לא מחויבת לרכש גומלין. אבל באה לממשלה בדרישה להשתתף בהוצאות הביטחון שלה. הייתה החלטת ממשלה, אני נדחפתי אליה, שכנעתי, וההחלטה אמרה שחברות התעופה יעשו רכש גומלין, ככל שניתן".
- במחוזותינו "ככל שניתן" זה רק אם ממש בא להם.
"נכון, אבל ברגע שזה כתוב, אני עושה כמיטב יכולתי. חברת ארקיע קונה מטוסים מאיירבאס, ויש התחייבות שלה לרכש גומלין. אבל אל על לא רוצה. היא מצפצפת עלינו ובגדול, לא מדווחת על מכרזים שהיקפם מעל 5 מיליון דולר, וצריך להבין: היא מקבלת 70% מימון מהמדינה על הוצאות ביטחון שזה עשרות מיליוני דולרים, יש לה קדימות בנסיעות של פקידי ממשלה וגם בהיותה תוצרת הארץ, היא מקבלת יתרון יחסי של 15% במחיר התחרותי. החברה הזו מחוברת היטב למקורות ממשלתיים ועדיין מסרבת לעשות איזשהו מאמץ במשא ומתן שהיא מנהלת עם חברות שהיא קונה מהם מטוסים, מנועים ודברים אחרים. החברה הוזמנה לשר, השר והמנכ"ל בתמ"ת עשו מאמצים מרובים, אבל הם מצפצפים. וזאת חברה שמתיימרת להיות בית שני לכל ישראלי".
"פדיתי את בעלי מהשבי"
- בתפקיד הזה את משלמת מחיר על היותך אשתו של רוני בר און?
"בטוח שכן. אבל אני לא יודעת מה ואיפה".
- וכשהיה שר אוצר?
"יש הפרדה מקצועית מוחלטת וברורה בינינו. לפי התקנות אפשר לערער על החלטה שלי לפני ועדת ערר שיושבים בה שלושה שרים ובהם גם שר האוצר. במקרה הזה הוא זז הצידה וביקש משר אחר להיות בוועדה במקומו".
- אולי היה לך לא נוח להילחם ביתר תקיפות על עמדתך כשבבית הפרטי שלך את חולקת עם ראש המערכת, עם שר האוצר עצמו?
"אני לא חושבת כך. אבל אם כבר, בהחלט יכול להיות שיש מקרים שזה קיצר לי תורים ופתח לפני דלתות שעמדתי מאחוריהן".
- ומה הלאה?
"אני בת 62, גאה בכל קמט. המשרה שלי קצובה בזמן. 4 שנים ועוד 4 שנים, עכשיו האריכו לי את הכהונה בעוד שנה. באיזה שלב יצטרכו לחפש מישהו אחר".
- את שמחה שרוני יוצא מהפוליטיקה?
"שמחה מאוד. אני המרוויחה הגדולה של הבחירות האלה".
- למה?
"אני פדיתי את בעלי מהשבי".
- שבי שהוא עצמו בחר בו. היכן תצא כל האנרגיה הסוערת שלו?
"אין לי פחד עליו. הוא מאוד שלם במה שהחליט. הוא לא הגיע להחלטה הזאת ברגע, הוא התגלגל איתה הרבה זמן. מספיק. הוא לא נולד בפוליטיקה, הוא ניהל משרד עורכי דין מאוד מכובד בירושלים, עשה קריירה מזהירה בפוליטיקה וזהו. מספיק".
- היית חלק מההחלטה?
"את דעתי על פוליטיקה הוא יודע הרבה זמן, אבל אני לא מנעתי ממנו להיכנס אליה ולא לחצתי עליו לצאת ממנה. אני רק שמחה מאוד שהוא שלם עם זה".
- ומה עם הפרנסה? זה דבר חשוב.
"הסירו דאגה מליבכם. הוא מקבל הצעות מדהימות, גם מאנשים שבכלל לא ידעתי שהם בכיוון. הוא מאוד מבוקש. צמא לעשות משהו שמעניין אותו. הבית שלנו מאוד שמח בימים האלה".
אל על: החברה לא מחויבת לרכש גומלין
בתגובה לטענות של מנכ"לית הרשפ"ת, בינה בר און נמסר מחברת אל על כי "על-פי התקנות הקיימות בנושא, אל על אינה מחויבת לרכש גומלין". ממשרד האוצר נמסר בתגובה לטענות כי "אגף החשב הכללי רואה באופן חיובי את נושא רכש הגומלין ופועל למען קידומו, מתוך ראיית טובת המשק הישראלי בפעולה זו. האגף פועל בשיתוף פעולה מלא עם משרד התמ"ת ומתייחס לרכש הגומלין ככלי חשוב ומועיל לפיתוח התעשייה במדינה תוך אכיפתו, הן במסגרת ההדרכות וההכשרות בדיני מכרזים והן באמצעות פרסום הוראות (תקנון כספים ומשק) בנושא לכלל המכרזים בממשלה". במשרד האוצר אמרו עוד כי "מינהל הרכש בוחן את אופן השילוב של הדרישה לרכש גומלין במכרז הטלפונים הניידים הבא".
כתבות
ני"ע
