הנפילה האמריקנית הגדולה

ב"כמעיין המתגבר" כתבה איין ראנד, הכוהנת הגדולה של הימין בארה"ב: "הגיוני הוא, שכאשר מקריבים קורבנות, יש מי שמלקט אותם. כאשר מישהו משרת, מישהו אחר נהנה מהשירות. אדם שמדבר איתך על קורבן, מדבר על עבדים ואדונים. והוא רוצה להיות האדון".

הציטוט הזה עשוי להאיר מה שמתסיס את הקמפיין האינטנסיבי של הימין הרפובליקני להכשלת כמעט כל צעד ממשלי של ברק אובמה מיומו הראשון בבית הלבן, ובייחוד את המסע הרעשני של הפלג הזה נגד יוזמת הנשיא למנוע את נפילתה של ארה"ב מהצוק הפיסקלי; כלומר, לסוכך על הכלכלה הלאומית מפני מכה כפולה: עליה חדה מאוד בחבויות המס של כל האזרחים, בעקבות פקיעת חוקים מטיבים בלתי אחראיים מתקופת ג'ורג' בוש, ובה בעת ירידה חדה מאוד בהוצאות הממשלתיות, בעקבות כניסה אוטומטית לתוקף של חוקים אחרים.

ניסיון החסימה הרפובליקני נכשל, אמנם. הנפילה מהצוק הפיסקלי לא התממשה. אבל, מבחינת הפלג הימני של הרפובליקנים, זה היה רק עוד קרב במלחמה רבת שנים. המלחמה נמשכת ועכשיו מתכוננים לקרב הבא: העימות על העלאתה של תקרת החוב.

מה רע נמצא ביוזמת אובמה למניעת הנפילה מהצוק? תשובת הימין הרפובליקני היא, שהיוזמה קראה להעלאת שיעורי המס על שני המאיונים העליונים באוכלוסייה. אך העלאות מיסים - כל העלאות מיסים, ולו גם על מיליונרים - הן צעדים מוקצים מחמת מיאוס, גורסים האידיאולוגים של הימין, אלה שנשבעו אמונים למסיבת התה. העלאות מיסים יוצרות קורבנות: אלה שמשלמים אותם.

ליבת החשיבה האורתודכוסית הימנית היא, שהממשלה הפדרלית היא מפלצת גדולה מדי. צריך להרעיב אותה. Starve the Beast הוא מוטו רפובליקני ידוע. וושינגטון צריכה לעסוק רק בנושאי חוץ וביטחון וגביית המיסים הפדרליים חייבת להיות מינימלית.

לכן, הפוליטיקאים שהתמודדו בפריימריז של המפלגה הרפובליקנית אשתקד, התחרו ביניהם מי יבטל יותר משרדי ממשלה. משרד החינוך? תופעה אנומלית. משרד החקלאות? פולש לסמכויות המדינות. משרד הבריאות? אותו דבר. משרד האנרגיה? בשביל מה צריך את זה?

זה לא החל כמובן עם ממשלו של אובמה. המאבק על ריסון מידתה ועוצמתה של הממשלה הפדרלית מלווה את ארה"ב מימיה הראשונים. כאשר פרנקלין דילאנו רוזוולט החל לממש את חזון הניו דיל - רשת הביטחון החברתי של ארה"ב, בשנות השלושים, אחרי השבר הכלכלי הגדול - יזמו האבות הרוחניים של מסיבת התה העכשווית קמפיין שהגדיר את הניו דיל כחדירה קומוניסטית למכורה האמריקנית, והניעו את ועדת בית-הנבחרים ל"פעולות לא-אמריקניות" לחקור את הסטיה החמורה הזו.

מבחינת הימין בארה"ב, הניו דיל הוא אחד מהאסונות ההיסטוריים הגדולים ביותר שהלמו אי פעם בחברה האמריקנית. כשרפובליקנים אומרים שצריך לקצץ בתקציבי רשת הביטחון כדי לכווץ את הגירעון, אל תאמינו להם. כוונתם היא להחזיר את גלגלי ההיסטוריה אחורה, במאמץ מתמשך למחוק את כתם הניו דיל.

אבל התופעה הזו החמירה ב-40 השנים שחלפו. כפי שציין פרופ' פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה, בטור ב"ניו יורק טיימס", מאז שנות ה-70 הולכת וגוברת השפעת האידיאולוגים הרדיקליים על המפלגה הרפובליקנית, אותם אידיאולוגים שמטרתם לשים קץ למדינת הרווחה בארה"ב שמושתתת על יסודות הניו דיל. המאבק שלהם באג'נדה של נשיאים דמוקרטיים הוא בלתי נלאה. בתקופת ביל קלינטון הם נחלו ניצחון סמלי משמעותי כאשר קלינטון הכריז: "תם עידן הממשלה הגדולה".

הבעיה הגדולה של האורתודוכסיה הימנית בארה"ב היא, שהעם פשוט אינו איתה. כלומר, כמעט כל אמריקני יביע מיאוס מ"ממשלה גדולה" ומכל אותם ביורוקרטים אוכלי לחם חסד שמספקים להם משלמי המיסים. אבל רק נסו לגעת בביטוח לאומי, או במדיקייר (תכנית ביטוח רפואית פדרלית לגימלאים) או מדיקייד (תכנית ביטוח רפואית פדרלית למעוטי יכולת).

עובדת החיים הזו אינה מרופפת את האינטנסיביות האידיאולוגית של הימין, מה גם שרבים ממחוקקי מסיבת התה נבחרים במחוזות בחירה ששורטטו כך שהם יישארו תמיד מעוזים של בוחרים ימניים. לכן, עם אובמה, נשיא בעל עמוד שדרה ליברלי חזק, מאבקם רק מתעצם והוא צפוי להגיע לקרשצ'נדו מחריש אוזניים בשבועות הקרובים.

הבית הלבן אכן הצליח לסחוט ויתור גדול מהמפלגה הרפובליקנית במו"מ על הצוק הפיסקלי: הסכמה להעלות שיעורי המס על בעלי הכנסות שנתיות של 400 אלף דולר ויותר. זה מהפך היסטורי. דור שלם של עובדים אמריקניים לא חווה העלאות מס.

אבל אנשי מסיבת התה בקונגרס כבר הבהירו שהעולם כולו ישמע מהם בעימות על העלאתה של תקרת החוב הלאומי, שצפוי בעוד כחודשיים. ראשיהם כבר הבטיחו, שהם יצביעו נגד העלאת התקרה, אם לא יקבלו מהדמוקרטים ויתורים מקבילים על קיצוצים בתקציבי הרשת החברתית. יתר על כן, באותו מועד ייערך עימות נוסף בין שני המחנות: איך להימנע מקיצוץ רוחבי אוטומטי, שיגלח מאות מיליארדי דולר מכל משרדי הממשלה.

גם כאן ידרשו הרפובליקנים את ליטרת הבשר שלהם. אם, כתוצאה מאי העלאת התקרה יורידו סוכנויות דירוג את האשראי של ארה"ב, אז שיהיה. אם יהיה כורח לשלול מהמנגנון הממשלתי טריליון דולר, צעד מחולל מיתון, שיהיה. אנשי מסיבת התה חושבים שצריך ללמד את אמריקה הבזבזנית לקח, מה גם שבאזורי הבחירה שלהם, הם יצטיירו כגיבורים.

ברור שהתכתשויות האלה רק יילכו ויחריפו בשנים הקרובות, אם הרפובליקנים לא יאבדו את הרוב שלהם בבית-הנבחרים. נצחון אובמה בבחירות האחרונות מצביע על תחילת המגמה הזו.