האיטיות של היועמ"ש

קל ללכת לאיבוד בתוך היער הצפוף של פרשיות, האשמות, חשדות ואינטריגות הנכללות בדוח מבקר המדינה בפרשת "מסמך הרפז". הערפל התקשורתי, שיש מאחוריו שורת אינטרסים, רק הוסיף לבלבול.

אלא שכעת, עם פרסום המסקנות המלאות של המבקר, ניתן לקבוע באופן מפורש: הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, יוצא מהפרשה הזו כמי שנתן ידו לקשר בין עוזרו הקרוב ביותר לבין מי שביצע פעולות ריגול בלשכת שר הביטחון; אהוד ברק יוצא עם מכה קלה בכנף, כמי שפעל באופן בלתי מכובד, לא ראוי ולבטח לא מנומס, ואף הפר נהלים במסגרת המאבק עם הרמטכ"ל שתחתיו.

אין סימטריה בחומרת הממצאים נגד שני האישים הללו, וגם אם הייתה - אין הקבלה ביחסי הכוחות ביניהם. במדינה מתוקנת, מודל שישראל כנראה הולכת ומתרחקת ממנו, הצבא עובד אצל הממשלה, לא להיפך. אם שר הביטחון ואנשיו בוחשים במתרחש בצמרת צה"ל ובלשכת הרמטכ"ל, הדבר בלתי ראוי, בלתי תקין. אם הרמטכ"ל ואנשיו עוסקים באיסוף שיטתי של מידע מכפיש על ברק ואנשיו - הדבר חותר תחת יסודות המשטר הדמוקרטי.

ברק האשים את אשכנזי ב"ניסיון פוטש". המבקר מצא כי ההגדרה המילונית של "פוטש" היא "הפיכה, מרידה, הפלת המשטר או ניסיון להפילו בכוח הזרוע על-ידי קבוצה קטנה, לרוב של אנשי צבא", ולבסוף קבע כי אשכנזי לא ביצע פוטש במטרה לסכל את מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל.

אפשר לנשום לרווחה - אשכנזי לא ניסה לבצע הפיכה צבאית או להפיל את המשטר.

מלבד העובדה שמסקנה כזו איננה נושא לחגיגות, קיים בדוח פער בין קביעה זו של המבקר, לבין שורת ממצאים עובדתיים, התואמים קו פעולה של הרמטכ"ל ואנשיו, שגם אם איננו מגיע לכדי הפיכה - יש בו כדי לפגוע בסדרי המשטר התקינים, במדינה שבה הדרג הצבאי כפוף לדרג האזרחי.

האיטיות של וינשטיין

ליבת הפרשה עוסקת בהתגלגלותו של מסמך הרפז לידיהם של אשכנזי וארז וינר, ובהמשך - לתקשורת. זאת, על רקע היחסים העכורים בין לשכות שר הביטחון לרמטכ"ל, שהפריעו לעבודה התקינה בצמרת צה"ל.

בדרך נפל קורבן האלוף גלנט, שפרשיית מינויו וביטול מינויו לרמטכ"ל מוזכרת בדוח כמעט כבדרך-אגב. אולי היא תתעורר שוב בחקירת המשטרה, שעליה אמור להחליט היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין. זאת, נוכח הטענות כי בלשכת אשכנזי הסתובב מידע מכפיש לא רק על ברק, רעייתו ועוזריו, אלא גם על הקרקעות במושב עמיקם, שהוביל בסופו של דבר את גלנט לפרישה מוקדמת.

יותר מ-8 חודשים מתלבט וינשטיין אם להורות על חקירה פלילית מקיפה בפרשה. בינתיים התחלף מבקר המדינה, אולם המבקר הנוכחי, יוסף שפירא, מבהיר כי הוא עומד מאחורי פנייתו של קודמו, מיכה לינדנשטראוס, שלא הספיק לסיים את הדוח אף שהכנסת האריכה בחקיקה את כהונתו בדיוק לשם כך.

האיטיות של וינשטיין הייתה הסיבה המרכזית לגוויעת התיק העיקרי נגד אביגדור ליברמן, ותרמה גם לקבורת החמור של פרשת סיריל קרן. מן הראוי כי וינשטיין יחרוג מהדפוס שלו בפרשת הרפז-אשכנזי.