יריקה בפרצוף של כולנו

נתחיל מהסוף: הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה בראשה צריכים להתערב ולהורות לאלתר על ביטול כתב האישום שהגישה מחלקת התביעות של משטרת מחוז תל-אביב נגד מנהיגת המחאה החברתית, דפני ליף. זאת, מכיוון שההחלטה להגיש את כתב האישום והאירועים שקדמו להגשתו פוגעים באופן חמור בזכויות יסוד השמורים לכל אזרח במדינה דמוקרטית.

העוול שגרמה וגורמת המשטרה לליף, אך חמור מכך לציבור כולו, הוא משולש: העוול הראשון בא לידי ביטוי בעצם המעצר של ליף, שהגיעה בקיץ שעבר לשדרות רוטשילד בתל-אביב כדי לנסות ולחדש את המחאה החברתית שאותה הנהיגה בקיץ 2011. מדובר במעצר מיותר שבוצע תוך שהשוטרים שעצרו את ליף גרמו לפציעתה.

משטרה במדינה דמוקרטית לא אמורה לדכא בכוח כה רב הפגנות שאינן מסכנות את הציבור. משטרה חכמה גם לא הייתה עוצרת את הסמל של המחאה ובכך רק מגבירה את גובה הלהבות.

העוול השני שנגרם לליף הוא בהחלטה להגיש נגד ליף כתב אישום בגין האירועים שקדמו למעצר. ליף אמרה הבוקר (ב') בבית המשפט כי היא מרגישה שכתב האישום מהווה יריקה בפרצופה, והיא צודקת. אבל היריקה היא לא רק בפרצוף של ליף, אלא בפרצוף של כולנו.

כתב האישום נגד ליף הוא מיותר ונמהר ומהווה פגיעה מוגזמת ומיותרת בחופש הביטוי. ושוב - משטרה חכמה הייתה מבינה שהגשת כתב אישום כזה לא יביא להרתעה של הציבור מפני הפרת הסדר הציבורי, אלא יגרום לתוצאה הפוכה לגמרי.

העוול השלישי שגרמה המשטרה - והוא אינו פחות חמור משני מעשי העוול שקדמו לו - הוא בכך שרק אתמול (א'), כחודשיים אחרי שהחליטה להגיש את כתב האישום נגד ליף, היא טרחה להודיע לה על כך. בכך פגעה המשטרה בזכות יסוד של הנאשם ופעלה בניגוד לנהלים שהיא עצמה מחויבת לנהוג על-פיהם.

משטרת ישראל כנראה שכחה שבמדינה דמוקרטית יש עקרונות שאינם פחות חשובים משמירה על הסדר הציבורי. ובהם - חופש הביטוי, חופש ההפגנה, הזכות של נאשם שיתנהל בעניינו הליך הוגן ועוד.

את הסיפור הקפקאי הזה הגיע הזמן להפסיק - ויפה שעה אחת קודם.