האליבי של דפני

"אנשים בסך-הכול יוצאים מהבית ונאבקים כדי שיהיה כאן מקום טוב יותר, ומגישים נגדם כתב אישום" - מי אמר את הדברים האלה? נערי גבעות יהודה ושומרון? הרב דב ליאור ממנהיגי המתנחלים? הדוברת היא דפני ליף, ממנהיגות המחאה החברתית, כאשר זומנה הבוקר (ב') לבית המשפט באשמת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, השתתפות בהתפרעות ושימוש בכוח כדי להימנע ממעצר.

כל זה אירע בקיץ שעבר, בעת הפגנה שליף הייתה אחת ממארגניה. אותם דברים ממש יכולים בקלות לבוא, וגם באים, מתוך חוגים אחרים בתכלית, בתוך או מחוץ לקו הירוק.

לשמאל, בעיקר לשמאל השמאלני, יש קושי עם הדבר הזה. הם באמת נגד אלימות, הצעירים הללו באמת סולדים מכל גילוי של כוח. הם מתקוממים גם לנוכח גילויים של התעללויות נגד בעלי חיים, הם כואבים באמת ובתמים את כאב החלשים וחסרי האונים. הם לא רק כואבים - הם גם פועלים למענם. הם, בקיצור, אנשים חיוביים בסך הכול.

אין רחמים בשרות האל מלא הרחמים

השוני בין שני הציבורים הללו, מבקשי הדיור וחוטפי הדיור, בולט לכול החושים. בקרב הגוש הרעיוני הימני יש ציבורים שהאלימות והאכזריות הם חלק מכלי מאבקם. אין רחמים כאשר הם פועלים בשליחות האל המלא רחמים. הם חותרים אל מטרותיהם בדם, באש, באטימות לסבל אנוש.

אלא מה? גם הם ושכמותם טוענים שכל מעשיהם מכוונים להיטיב עם העם והמדינה. הם מאמינים בכך באמונה כמעט משיחית. הם סבורים, לכן, כי ההפגנות שלהם תואמות את מטרות המדינה. הם אינם מבינים מה המשטרה רוצה מחייהם, גם כאשר הם שורפים שדות של פלסטינים וגם כאשר הם מכים אותם. הם בטוחים שהמשטרה, וכולנו, צריכים לנשק את ידיהם, גם כאשר הן מגואלות בדם, כי הכול לשם שמים וארץ ישראל.

החוק מיועד גם לדפני

אנשים חושבים יודעים לעשות את ההבדל בין ליף לבין, למשל, דניאלה וייס. אבל החוק לא יודע. ולא צריך לדעת. בשבילו יש מתפרעים בהפגנות. החוק אינו מסתכל, ולא צריך להסתכל, מעבר לכך. החוק קובע מה מותר ואסור, הוא אינו שופט. לכן וייס וליף שוות בפני החוק.

אין ממש בתלונתה של ליף נגד העמדתה למשפט. היא וחבריה אינם עומדים מעל לחוק רק משום שהם, לדעתם, נלחמים למען "מקום יותר טוב", כי כול המפגינים מאמינים שהם עושים זאת.

אם ליף ביצעה את הדברים המיוחסים לה, שתיתן על כך את הדין. אם לא עשתה - שתוכיח זאת. מוטב לליף שתעסוק בתכנון הגנתה, במקום להתלונן על העמדתה לדין.