רוצים לנפוש בתאילנד? הנה רעיון לחופשה קצת שונה

דרך היבשה, דרך הים, דרך הנהר - הבהלה לזהב במאה ה-19 הובילה מאות אלפי מהגרים למדינת קליפורניה שבארצות הברית, שם הסתתרה, לאמונתם, הדרך המהירה אל העושר. כ-150 שנה לאחר מכן, עדיין קיימת בהלה אמיתית וחזקה לזהב, אבל לא למטילי זהב, ולא בגלל העושר, כמו בגלל האושר: העולם מחפש את חופי הזהב.

במובן הזה, חופיה המקסימים של תאילנד מספקים את הסחורה. לחלוטין. אבל לעתים, בחלק מהאיים המאוכלסים והמתוירים לעייפה בתאילנד - ההון האנושי, שכבר הסתער על כמעט כל פיסת חול פנויה, מסתיר את הקניין של הטבע. זה ממש לא המצב בקו לנטה הפראי, אי שבו הפורמולה הראשונית של היקום עדיין מצליחה להיות דומיננטית הרבה יותר ממתחריה בני הבשר ודם. אומרים שיש בקו לנטה מאה זנים שונים של ציפורים, של איגואנות, של נחשים ושל קופים, ושכולם חיים בהרמוניה ביערות הגשם ובג'ונגלים של האי, אז בינינו - מהם כבר חופים מוזהבים בשביל מקום כזה?

לנטה יאי, הוא אחד מצמד האיים שמרכיב את קו לנטה, שהוא חלק ממחוז קראבי, המרוחק 700 קילומטרים מבנגקוק. טיסה של כשעה וחצי מבירת תאילנד, בתוספת של נסיעה קצרה ולאחריה הפלגה מרעננת, ינחיתו אתכם באחת מרצועות החוף המרהיבות ביותר בעולם. חול מוזהב, יערות וצמחייה לרוב, ג'ונגל טרופי והררי המכיל אוכלוסיית קופים גדולה ופעילה - הכול שם. וכן, גם כמה שוטרים מחוסרי תעסוקה.אין ממש פשיעה או הפרות סדר בלנטה יאי, מקום מגוריהם של כ-6,000 תושבים בלבד. לנטה יאי הוא בוסר במובן הטוב של המילה, מקום בתולי, עדיין לא מפותח, שאינו מזכיר בדינמיקה שלו אפילו במעט את קוסומוי, את פוקט, את קופנגן ואת קופיפי.

חיי הלילה מוגבלים למספר קטן של ברים נחבאים אל הכלים. מרכז העיירה אינו שוקק, ויש בו בעיקר בתי עסק תאילנדיים מסורתיים וקטנים. ספורט ימי מרעיש קיים בחלק מהחופים, אבל רק בחלקם. כי לנטה יאי זה בסופו של דבר מקום שאת עיקר ההנאה ממנו שואבים מהשקט שלו, מהדממה המופלאה, מהחיבור לטבע.

יש תיירים שכבר עלו על המציאה הזאת, אבל אפילו בשיא העונה, בינואר, אי-אפשר להגיד שהם מגיעים לכאן בהמוניהם. הכוונה אינה לתיירים ישראלים, שעליהם בכלל אין מה לדבר (עוד אחת מהמעלות שלא ניתן לייחס לקופנגן ושות'). באחד הפאבים באי מתפתחת שיחה עם בעלי המקום, בחור תאילנדי גדול שעונה לשם איי. הוא שואל אותנו באנגלית רצוצה מנין אנחנו. "ישראל? או!", הוא מגיב בהתלהבות. "מכבי חיפה! הפועל תל אביב!". איך זה מסתדר עם התזה שלפיה אין ישראלים באיי לנטה? באופן פשוט: "אתם הישראלים הראשונים שאני רואה", הוא מסביר. "אני פשוט אוהב להמר על משחקי כדורגל, אז אני מכיר קבוצות מהעולם ובודק את הסטטיסטיקות שלהן".

בתאילנד אוהבים ישראלים, וישראל אוהבת בחזרה את תאילנד, שהפכה ליעד ארוך הטווח השני הכי פופולרי בקרב ציבור הממריאים מנתב"ג (אחרי ארצות הברית). ב-2011 נחתה בתאילנד כמות שיא של כ-125 אלף ישראלים, עלייה של כ-8% לעומת השנה שלפני כן. נתון מעניין עוד יותר הוא שעבור כשמונים אלף מהמבקרים הללו מהארץ, הייתה זו הפעם השנייה לפחות בתאילנד. אבל החקירה הישראלית המסיבית של המדינה עדיין לא צלחה מקומות כמו לנטה יאי.

מי שסקרן מספיק לנסות בתאילנד דברים מחוץ לטריטוריות המוכרות, ימצא בלאנטה יאאי את מבוקשו. אפשר לעשות את זה בזול, במחירים של עשרות שקלים בודדים ללילה, בריזורטים פשוטים אך פרקטיים לאורך החוף; אפשר לעשות את זה גם בסטייל, כשגולת הכותרת עבור התייר מיטיב הלכת עם הפרוטה בכיסו היא מלון Pimalai.

החודש, בשיא העונה, תענוג הלינה שם יעלה בין 1,250 ל-4,500 שקלים ללילה (לזוג). חדריו של המלון הם בקתות מדוגמות ומכילות כל טוב, שנבנו מקו החוף, עד למעלה הג'ונגל ההררי. חלקן מגיעות עם בריכה פרטית, וכולן מספקות תצפית עוצרת נשימה על הים. שתי בריכות הענק שבמלון, הספא היוקרתי והמקצועי, שלוש המסעדות המצוינות והשירות האדיב הרבה יותר מדי, הופכים את החוויה ב-Pimalai לקרובה מאוד למושלמת.

ונציה של המזרח

בהלה גדולה, שלא לומר פאניקה, החלה לחלחל. מתפשטת כמו נגיף אל תוך המוח. לאזרח מהוגן שכבר כמה שנים טובות אפילו לא חטף דוח חניה בתל אביב, היה מעט מורכב להתמודד עם העובדה שעכשיו אין ברירה, צריך לשחד שוטר. ורק אחרי שאוכף החוק קיבל לידיו שטר של 50 באט, השווה בערכו ל-6 שקלים, התאפשר לנו, חבורה של ארבעה אנשים, לעלות על הטוק-טוק - כלי תחבורה שלפי חוקי תאילנד, מוגבל לשלושה נוסעים בלבד.

לא יהיה נכון להגדיר את השוטר התאילנדי המנומס כמושחת, לפחות לא במובן הקלאסי של הביטוי הזה. במדינות מתפתחות כמו תאילנד, זו השיטה לשרוד ולהתקיים. זה חלק ממערכת משומנת שמתקתקת ללא הפרעה, ואי-אפשר באמת לעצור אותה. 6 השקלים שהרוויח על חשבון הישראלים הנאיבים יעזרו לשוטר להתפרנס ולממן את ארוחת הצהריים שלמחרת.

תאילנד אינה רק חופים ונופים אקזוטיים, היא גם אימפריה אורבנית. בנגקוק, למשל, היא עיר ממכרת. ריחות חזקים, צבעים, אוכל, תרבות, מסאז', חיי לילה מוטרפים והיצע שופינג בלתי נדלה (במחירים בלתי ייאמנו). קל להבין מה גורם לתייר הממוצע "להיתקע" בעיר הבירה. אבל דווקא בסביבתה הקרובה יחסית של בנגקוק, במרחק שעתיים נסיעה, מסתתרת אטרקציה מפוספסת נוספת שהרבה פחות תיירים מגיעים אליה, וחבל.

העיר העתיקה של איותיה (Ayutthaya) נוסדה ב-1350, והייתה לעיר הבירה השנייה של ממלכת סיאם (שלימים הפכה לתאילנד). חלק ממבני המלך, שהם מאסטרפיס של ארכיטקטורה, עדיין שרדו. לא רק בגללם איותיה רוויה במורשת ובהיסטוריה, אלא גם בזכות המקדשים הישנים הרבים שבה, כולל כנסייה מושלמת למחצה שמכילה את שרידי השלדים של אנשי הקהילה הפורטוגלית שבנו אותה אי-שם במאה ה-17 (הם מתו לפני שהספיקו לגמור את מלאכת בניית הכנסייה).

בגלל הנהרות והתעלות המקיפים את איותיה, יש המכנים אותה "ונציה של המזרח". זו כמובן מחמאה מעט מוגזמת, אבל לאיותיה יש היתרונות שלה. אחד מהם הוא אפשרות להתחכך, באנטיתזה לאורבניות הבועטת של בנגקוק, בחיים התאילנדיים המסורתיים והפשוטים. במובן מסוים, זה סוד הקסם הגדול של איותיה: בכל רגע נתון היא זורקת אותך אחורה. החיכוך, שכולל תצפית בחיים הכפריים, בילדים שרודפים אחרי תרנגולות, בבתים הקטנים והצפופים, באותנטיות של כל דבר - תחושה של סגנון חיים שכבר חלף מהעולם.

במרחק הפלגה לא גדול מקו לנטה נמצא אוצר טבע, שקצת קשה להבין איך לא נבחר אפילו למועמד לאחד משבעת פלאי עולם. עמוק בלב ים שוכנת לה Morakat Cave (מערת הברקת). לא כדאי לפספס את המראה הזה, אבל לא פשוט לגשת אליו: מדובר באי הררי ועגול, סגור לכל היקפו. הגישה היחידה לתוכו ניתנת רק באמצעות שחייה למרחק של כשבעים מטרים בתוך מערה חשוכה. ברגע שצולחים אותה, היישר לתוך המפרץ הקטנטן והמוזהב שאליו מימיה נשפכים, נחשף בפנינו צוק פראי ואדיר ממדים - גבוה מדי בשביל באנג'י, צבוע כולו בירוק חסר תקנה, מהפנט. או, כמו שאומרת תיירת בלגית שלא יכולה לבלום את ההתלהבות, במשפט שאולי יכול להעיד לא רק על מערת הברקת, אלא על תאילנד כולה: "אפילו אלוהים לא היה יכול לעשות את זה יותר טוב".

* הכותב היה אורח TAT, לשכת התיירות של תאילנד בישראל (www.thailand.org.il) ושל חברת התעופה Turkish Airlines

מידע מעשי

איותיה

איך מגיעים: מונית משדה התעופה בבנגקוק - 150 שקלים (כשעה וחצי נסיעה); רכבת מתחנת Hualamphong בבנגקוק - בין 2 ל-30 שקלים, תלוי באיזו מחלקה בחרתם (כ-2.5 שעות נסיעה); אוטובוס מ-Northern Bus Terminal - 7 שקלים (כשעתיים נסיעה).

מה עושים: חברת Nutty Adventures מארגנת התחככות צמודה עם תושביה האותנטיים של איותיה - מדברים איתם, רוכבים איתם על אופניים, מבשלים איתם ארוחות, יוצאים איתם לדיג על הנהר, ומרגישים לכמה שעות (או לכמה ימים, תלוי באיזו חבילה תבחרו) כמו כפריים תאילנדים אמיתיים.

מערת Morakat

איך מגיעים: טיסה מבנגקוק לטראנג (Trang) - קיימות טיסות יומיות של מגוון חברות תעופה במחיר שנע סביב 350-300 שקלים; משם באוטובוס לרציף Kuan Tung Ku (45 דקות), ומשם בסירה ל-Ko Mook - שיט של 45 דקות עד למערה. ניתן להגיע גם בנסיעה מקראבי לאותו רציף (תשעים דקות). מחיר מיניוואן פרטי מקראבי וסירה ל-Ko Mook - כ-430 שקלים (ניתן להתחלק עם נוסעים נוספים). בכניסה למערה גובים הפקחים המקומיים סכומים השווים לכמה שקלים מכל מבקר.

מה עושים: שוחים בתוך מערה חשוכה שנמצאת בלב ים. יוצאים בצדה השני אל תוך אחד מפלאי הטבע המרשימים ביותר בתאילנד.

קו לנטה

איך מגיעים: טיסה מבנגקוק לקראבי - קיימות טיסות יומיות של מגוון חברות תעופה במחירים שנעים סביב 250-300 שקלים; משם, נסיעה ישירה לקו לנטה במיניוואן פרטי - 230 שקלים (ניתן להתחלק עם נוסעים נוספים); נסיעה במונית תעלה כ-500 שקלים; ניתן להגיע גם בהפלגה מרציפי קראבי.

מה עושים: פעילות ימית, טרקים, קייאקים, דיג, ספא, ביקור בקהילת צוענים עתיקה, חופים מדהימים, ביקור בפארק הלאומי השוקק בעלי החיים, ובעיקר - הנאה מהשקט של אי בתולי, אותנטי ויחסית לא מתויר.