פקיד שומה איננו רשאי להוציא לנישום שומה אם חלף המועד הקבוע בחוק להוצאתה לנישום, גם אם החלטת הרשות בעניין השומה התקבלה במועד הקבוע החוק - כך קובע בית המשפט העליון, בפסק דין עקרוני בעניין מגבלות הזמן החלות בתחום דיני המסים.
השופטים ניל הנדל, יורם דנציגר וצבי זילברטל החליטו השבוע לקבל את ערעורם של שלושה נישומים נגד רשויות מס הכנסה, ולבטל את קביעות פקיד השומה בעניינם, וזאת מאחר שהודעות השומה נשלחו לנישומים לאחר הזמן שנקבע בחוק. מומחי מס מעריכים כי הפסיקה החדשה עלולה לעלות לרשות המסים באובדן מסים בסך 500 מיליון שקל.
על-פי פסק הדין, פקיד השומה לא יוכל לפעול בעניינו של נישום, מעבר ללוחות הזמנים הקבועים בפקודת מס הכנסה. השופטים קיבלו בין היתר את ערעורו של יגאל דור-און, בן זוגה של עו"ד ורד פרי, שבעצמה כבר זכתה בניצחון על רשויות המס, בפסק הדין שבו הוכרו הוצאות טיפול בילדים כהוצאה מוכרת. דור-און פנה באמצעות עורכי הדין קובי ואורי גולדמן, ממשרד גולדמן ושות', בבקשה שהעליון יקבל את טענתו בעניין התיישנות השומה שהוציא לו פקיד השומה.
לפני כשנה קבע העליון הלכה חדשה ששינתה את הפרשנות הגמישה כלפי פקיד השומה ביחס למועדים להוצאת השומה. עד להלכה זו מירוץ הזמנים נעצר משעה שקבע פקיד השומה את הצו שבכתב, כלומר, הדגש היה על המועד בו הופעל והושלם שיקול הדעת של פקיד השומה. ההלכה החדשה קבעה כי מועד ההתיישנות כלפי פקיד השומה הוא קשיח, ועל מנת לקטוע את ההתיישנות צריך פקיד השומה גם להוציא את השומה ונימוקיה, וגם להעביר על כך הודעה לנישום.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.