פיצול דירות, רק הפוך

פיצולי דירות זכו, די בצדק, בלא מעט חצי ביקורת. אמרו שזה מצופף שכונות, מעמיס יותר מדי על בניינים, מוליד תנאי מחיה תת-אנושיים וכמובן לועג לתוכנית מתאר, שהחליטה שייבנו כך וכך דירות ובתים.

אבל תראו באיזה קלות אנחנו מאמצים תופעה הפוכה. בשבוע שעבר חשף "גלובס" שהאוליגרך היהודי-רוסי ולרי קוגן קנה עוד 2 מגרשים ברח' הדר בקיסריה, תמורת 27 מיליון שקל. הרכישה הטרייה מצטרפת ל מגרשים שרכש בעבר באותו רחוב, עליהם הוא מקים טירה של כ-6,000 מ"ר (!) בעלות של מאות מיליונים.

לקוגן, אב לשניים, יש היום 15 דונם בקיסריה. בלי להיכנס לו לארנק, תחשבו שמדובר בשטח שיכול להספיק ל-15 אחוזות בשטח של דונם, ל-30 קוטג'ים על חצי דונם או ל-60 דו-משפחתיים סטנדרטיים. גם בקיסריה עצמה מכרו בשנים אחרונות מגרשים של 300 מ"ר.

אבל קוגן כמובן לא לבד. טדי שגיא, למשל, רכש השנה את דירת שותפו לקומה במגדלי אקירוב, אהוד ברק, כדי של-450 מ"ר הישנים שלו יתווספו עוד 450 מ"ר.

קטנוניות? אולי. אבל תודו שבמדינה בה פערים חברתיים הפכו לאנדרסטייטמנט, והשאלה מה יש להוא קודמת לשאלה מה יש לי, לא יזיק אם גם הנדל"ן שלנו יתכנס לתוך עקומת פעמון הגיונית יותר. אם עשירים גרים בטירות של 6,000 מ"ר, שלא נתפלא שהעניים נדחסים בתוך 10 מ"ר.