אובדן שליטה

יש מילה אחת שבה ניתן לתאר את המשמעות של נתוני ביצוע התקציב: שערורייה. רק בדרך זו אפשר לסכם שנה שמסתיימת בגירעון תקציבי של 4.2% מהתוצר, במקום 2% שהיו מתוכננים, כלומר, גירעון שחורג ביותר מ-20 מיליארד שקל לעומת התקציב המקורי.

אם לתוצאות אלה התכוון שר האוצר, יובל שטייניץ, כאשר דיבר על "מדיניות אחראית", הרי שמישהו צריך להסביר לו מהי משמעות המילה אחריות. עתה ניתן רק ללעוג לקביעתו של שטייניץ כי לא יידרשו מסים חדשים כדי לסתום חור תקציבי.

סביר ששטייניץ יסביר בימים הקרובים שהחור אשר נוצר בתקציב, מקורו במהלכים לא צפויים, שהביאו לירידה בהכנסות ממסים. הוא גם יצטט את דרישות מערכת הביטחון, שרה"מ ושר הביטחון הפילו על התקציב, ללא כל התחשבות במצב הפיסקלי. אלא ששר האוצר, עם רה"מ, הם שהביאו על עצמם מצב שבו אינם יכולים להגיב להתפתחויות אלה, באמצעות אותה המצאה הזויה של תקציב דו-שנתי.

התקציב הדו-שנתי היה אמור להגן על רה"מ ועל שר האוצר מפני דיון במדיניות כלכלית בכנסת במשך שנתיים. הם חיפשו חיסון פוליטי, ובפועל יצרו מצב שבו המדיניות הכלכלית לא יכולה להגיב לשום מצב חדש, והציבור לא ממש יודע מה המגמות הפיסקליות. התחזיות הקיימות פורסמו ב-2010, על רקע התנאים ששררו אז במשק.

לכן, מה שנותר לנתניהו ולשטייניץ לעשות מול כל התפתחות לא צפויה היה לאלתר. מחאה חברתית? מורידים שיעורי בלו. מחירי הדירות נוסקים? מורידים מס שבח. הכול ב"שלוף" - בלי תכנון, בלי דיון בכנסת ובציבור. מה קרה כשמשרד הביטחון התחיל להתייחס לכספי משלם המסים כמעין "כספומט" שמנפיק כספים כל הזמן? האוצר פשוט בא לוועדת הכספים. התוצאה היא שאין לנו, האזרחים, כל דרך לדעת האם נכון ש-11 מיליארד שקל הוצאו על תכנון התקיפה על איראן.

מה הלאה? האמת שעד אפריל-מאי, החור התקציבי בסך 20 מיליארד שקל יישאר בגדר הפשטה אשר, לכאורה, לא תשפיע על היום-יום. אבל במחצית השנייה של השנה, הגירעון יורגש בכל בית ובכל עסק. כשזה יקרה, שטייניץ ימצא עצמו מול מיקרופונים רבים, מנסה להתגונן מפני פוליטיקאים רבים - ממפלגתו וממפלגות אחרות - שיהפכו אותו לאחראי בלעדי לאובדן השליטה הפיסקלית בשנה האחרונה.