לעצור את המוטציות!

הקלות הכמעט בלתי נסבלת שבה הפסידה אתמול ארסנל בבית למנצ'סטר סיטי (2-0), מסמלת משהו קצת יותר עמוק מסתם נפילה ריטואלית של התותחנים כשהם פוגשים את המועדונים הבכירים בפרמיירליג. זו מפלה אחת מיני רבות שמגלמת את קריסת קונספט הכלכלה השפויה של הכדורגל האנגלי.

ארסנל הוא מועדון ענק עם כמות אוהדים אדירה (60,095 צופים בממוצע העונה, מקום שני בפרמיירליג אחרי מנצ'סטר יונייטד) והיסטוריה מפוארת (27 תארים חשובים) שמנהל את ענייניו הפיננסיים בצורה מבריקה: מאז 2008 הרווח המצטבר של המועדון (לפני מס) הסתכם ב-153 מיליון ליש"ט. נתון מזהיר בהתחשב בכך שרוב המועדונים סופרים הפסדים. אבל הליגה האנגלית כבר לא שייכת למועדונים כמו ארסנל. הפרמיירליג הרגילה אותנו במהלך העשור האחרון להיווצרותן של מוטציות כמו צ'לסי שבעזרת הזרקת מזומנים מאסיבית של בעל הון הופכות למעצמות. סיטי, שנשלטת מאז 2008 על-ידי אמירות הנפט של אבו-דאבי, היא גרסה משודרגת לצעצוע של רומן אברמוביץ'.

סיטי לא קרובה מבחינת ממדיה כמועדון לארסנל. אפילו ניוקאסל, מועמדת לירידה, מושכת יותר אוהדים מסיטי, האלופה, למשחקי הבית העונה. לסיטי יש רק 11 זכיות בתארים חשובים במהלך ההיסטוריה. וכלכלה שפויה היא כמובן ממנה והלאה: מאז שהפכה למוטציה הפרטית של הערבים, רשמה הקבוצה הפסדים נקיים של 509 מיליון ליש"ט.

היתרון התחרותי העצום שמעניק הכסף הגדול לקבוצות כסיטי וצ'לסי הוא העניין שמעסיק כרגע יותר מכל דבר את מנהלי הקבוצות הגדולות האחרות בפרמיירליג. מאחורי הקלעים מתנהל באנגליה מאבק מדמם בין המועדונים סביב החדרת רגולציות כלכליות לליגה, שאמורות להקהות את היכולת של השטרות לקנות ניצחונות.

***

ב"דיילי מייל" נחשף הבוקר (ב') מכתב שנשלח ב-17 בדצמבר לריצ'ארד סקדאמור, מנכ"ל הפרמיירליג, ממשרדיה של ארסנל - עליו חתומות גם מנצ'סטר יונייטד, ליברפול וטוטנהאם. ארבע קבוצות שהן יריבות מרות, אבל עכשיו החליטו באופן נדיר לשלב כוחות. מה הן רוצות? לשנות באופן מהותי את הדיונים סביב הרגולציות הכלכליות.

קצת רקע: בחודשים האחרונים שוקדים ראשי 20 הקבוצות בפרמיירליג על הטמעת חוקים כספיים חדשים לליגה. לרוב המועדונים נמאס להמשיך להתקיים בסביבה הבלתי אפשרית הזאת. וזאת לא הגזמה: ההפסד הכולל של 20 הקבוצות בעונות 2009/10 ו-2010/11 עמד על 845 מיליון ליש"ט, וזאת על-אף הכנסות שיא בתקופה הזאת בסך 4.4 מיליארד ליש"ט (יותר מכל ליגת כדורגל אחרת בעולם). פחות מרבע מהקבוצות בליגה הצליחו לסיים את העונות האלו באיזון או ברווח. על מנת להעביר רגולציה כלשהי במינהלת הליגה של הפרמיירליג, דרוש רוב של 14 קבוצות.

רק שלדעת ארסנל וחברותיה למכתב שנשלח למנכ"ל, הרגולציות שהוצעו עד כה לא מחמירות מספיק. הדרישה של הקבוצות היא כזאת: "אנו מציעים לחייב את כל המועדונים לייצר איזון תפעולי בתוך שלוש שנים. תחשיבי האיזון יתבצעו בהתאם ובמדויק לתחשיבים הקבועים בתקנות הפייננשל פייר-פליי של אופ"א".

האינטרס של ארסנל ברור. בסביבה מאוזנת תפעולית, הקבוצות הכי רווחיות יוכלו לגייס את השחקנים הכי טובים. ארסנל תוכל לחזור לקחת תארים, שלא נחתו בארון שלה מאז 2005, אז הניפה את הגביע האנגלי. בשביל יונייטד זו בכלל יכולה להיות חגיגה: למרות הוצאות ריבית של עשרות מיליוני ליש"ט מדי שנה, זכר לרכישה הממונפת של המועדון על-ידי משפחת גלייזר האמריקאית - הקבוצה הזאת מצליחה להיות ארגון רווחי.

מי שכמובן רוצות לשמר את המצב הקיים הן האופוזיציה שאותה מובילות סיטי וצ'לסי. המודל העסקי של הקבוצות האלו מתבסס על כיסים עמוקים של בעלי הבית, ועדיין לא הוכח כי יש להן יכולת לשגשג בסביבה בה צריך לבנות את עצמך על הכנסות טבעיות. גם הפייננשל פייר-פליי של אופ"א לא ממש מטריד אותן, מאחר וכבר עכשיו ברור כי לתקנות האלו לא יהיו יותר מדי שיניים.

השורה התחתונה היא שתוצאות המשחקים העתידיים בין סיטי לארסנל לא ייקבעו על הדשא. הן נקבעות בימים אלו, בחדרי הדיונים של מינהלת הפרמיירליג. אם ארסנל תנצח שם - אולי בעוד כמה שנים תצליח גם לא להיראות כה פאתטית על המגרש כשסיטי תגיע לביקור בלונדון.