די לחפש אשם במחירי הדיור

ברור שבנק ישראל הוא האחראי הגדול לעליית מחירי הדירות, רק שחשבנו שאת הטיעון הזה כבר מיצינו מזמן. הרי בדוחות הבנק עצמו, כבר בסיכום 2010 שבה עלו מחירי הדירות ב-18%בממוצע, נכתב כי "המחסור בדירות, על רקע האטה בהתחלות הבנייה בשנים הקודמות, מסביר חלק מהעלייה של מחירי הדירות, אף כי לא את חלק הארי.

נראה שכשליש עד מחצית מעליית מחירי הדירות בשנתיים האחרונות מוסברים ברמתה הנמוכה של הריבית". מאוחר יותר, ידברו בבנק על אחריותם ל"שני שליש" מהעליות הנמשכות.

ברור גם שבנק ישראל עשה מעט מדי ומאוחר מדי כדי לעצור את המומנטום. באוקטובר 2010 יצאה מהבנק הוראה מגומגמת למדי, שהתייחסה רק לדירות שמחירן גבוה מ-800 אלף שקל (ושלחה עוד משקיעים לבאר שבע ולחיפה הזולות), וייקרה מעט את המשכנתאות במימון גבוה ובריבית משתנה. רק במאי 2011 - אחרי שמחירי הדירות הספיקו לעלות בשיעור ריאלי של יותר מ-30% בתקופה של שלוש שנים - הנחית בנק ישראל מכה על ההלוואות הלא צמודות (בריבית "פריים") והגביל אותן לשליש בלבד מסך המשכנתא, מהלך שתרם ליציבות "המערכת הפיננסית" לטווח ארוך, אולם פגע בדיעבד משמעותית ברוכשי הדירות - שלא נהנו מירידת שיעור הריבית מאז אמצע 2011 ועד היום ב-1.5%.

באוקטובר 2012 יצאה הוראה נוספת, שהגבילה את שיעור המימון למשקיעים למחצית לכל היותר מערך הדירה, אבל רק אתמול התבשרנו רשמית שנתוני המשכנתאות בדצמבר שבו לעלות (4.66 מיליארד שקל, לעומת 4.1 מיליארד שקל בנובמבר).

הבעיה היא שמנכ"ל משרד האוצר לא אמור לחפש עכשיו את האחראים לעליות (את זה הבטיח לבדוק, בצעד תמוה למדי, מבקר המדינה), אלא למצוא את האחראים לפתרון. "הורדת מחירי הדירות ב-30%", סיסמתו החדשה של בנימין נתניהו, לא אמורה לעניין את פישר.

אם כבר, התרחיש הזה מפחיד אותו. כל הצעדים של בנק ישראל מכוונים בדיוק למקום ההפוך - להרגעת המערכת, דאגה לבנקים המממנים, כדי שלא נאבד שליטה ונרד את כל הדרך חזרה (משהו כמו 30%). מחירי הדירות הרי כמעט לא משפיעים על האינפלציה שעליה אחראי פישר (שנמדדת לפי השינוי במחירי השכירות), ואפילו האחריות לדחיפת הציבור לעבר המשכנתאות הזולות כבר לא ממש על הראש שלו - לאחר הצמצום במשקל ההלוואות הלא צמודות.

אם ממשלת ישראל אכן רוצה להוריד בחדות את מחירי הדירות - כי הדאגה למצוקת דור שלם שנתקע ללא יכולת לרכוש דירה יותר חשובה כרגע מהחשש לגורל הבנקים והקבלנים - שיפסיקו כבר להאשים את פישר או לחפש אצלו את הפתרון.

איפה ה"פטיש 10 קילו" שהבטיח שר האוצר יובל שטייניץ, הבוס של כהן, עוד במאי 2011 ("אני משאיר אותו בתרמיל, למקרה שמחירי הדירות לא יירדו")? איפה עשרות אלפי מעונות הסטודנטים ודירות "בר השגה" שהבטיחה הממשלה? ולמה מדברים אתנו על שיווק של 140 אלף יח"ד, כשלכל היותר אפשר לספור אלפים בודדים של דירות חדשות שעומדות למכירה באזור המרכז?

אם כבר, אם אכן תחליט סוף סוף הממשלה ליישם את כל מה שהיא בהחלט יכולה לעשות כדי להפיל את מחירי הדירות, שתביא בחשבון מראש שה"המבוגר האחראי" מבנק ישראל רק ינסה לחבל לה בתוכניות.