שבי בבית, שרהל'ה

פריז, פראג וברלין - ראש הממשלה כיסה ביקורים בשלוש ערים אלה ב-40 שעות בסך הכל ("הארץ", היום). לכל הדעות, הספק גדול, בתנאי שהיה הספק. כמה זמן נשאר לשיחות, טקסים, דיונים אחרי שמורידים את שעות הטיסה, את העייפות, את הסידורים? אבל ראש הממשלה בהודעה מטעמו, גורס שמדובר בנסיעות בעלות חשיבות אסטרטגית. אסטרטגית לאומית או אלקטורלית? יחליט כל אחד לעצמו.

דבוקה לבעלה

על פי הדיווחים, עלו שלושת הביקורים, שנפרשו על שתי טיסות, כחצי מיליון דולר. בשביל 40 שעות ושתי טיסות זה לא מעט. מה גם שאפשר היה בהחלט להוזיל את הטיסות אם הרעיה, שרה, הייתה מסכימה להתנתק מבעלה לכמה שעות. אבל זו כנראה משימה בלתי אפשרית. האישה דבוקה לבעלה ואין מי שמעז או יכול להפריד. אהבה גדולה וצמודה כזאת לא צריכה להיות ענייננו. אבל זה כן ענייננו כאשר אנחנו משלמים את מחיר הדבקות האובססיבית של הרעיה המאוהבת.

יש ביקורים מממלכתיים מסוג אחר, האורכים יותר זמן וכוללים ארוחות ערב, טקסים ממלכתיים ופרטיים, ביקורים במונומנטים שונים. בביקורים כאלה נוכחותה של אשת המנהיג המבקר בדרך כלל מתבקשת, אם כי לא הכרחית ולא מועילה, במקרה הטוב. בדרך כלל האישה מיותרת בנסיעות עבודה, בוודאי בנסיעות חפוזות (סוניה פרס כבר אמרנו? המדינה ניזוקה מכך שהעדיפה להישאר בבית ולהניח לבעלה?).

נוכחות מפריעה ומזיקה

נוכחות האישה יכולה גם להפריע, הרבה או פחות, בהתאם לאופייה ואישיותה. המנהיג המבקר, במקרה זה ראש ממשלתנו, חייב להקדיש חלק מתשומת לבו לאשתו המלווה אותו, וכשמדובר בשרה מדובר על הרבה, המון, תשומת לב. לא רק מהבעל, אלא גם מהפמליה, שיודעת שאם הרעיה לא תהיה מרוצה - דמם בראשם. צריך לקחת אותה לפה, לשם, ולמקום אחד לפחות שבו תוכל להזכיר לעולם שהיא פסיכולוגית ילדים. ולהצטלם. הרבה. בדרך כלל ליד בעלה, כשחיוך רחב ומלאכותי להפליא משתרע על פניה, הדומה בצילומים אלה לדמות מפורסמת מעולם הסרטים המאוירים.

האישה הזאת בהחלט מעצבנת

כן, אתם לא טועים. האישה הזאת מעצבנת אותי. בעיקר כי היא לא יודעת את מקומה, נדחפת למקומות ואירועים לא לה, מביכה את הנוכחים בעצם נוכחותה. כי היא לא מסוג הנשים המשרות נעימות טבעית. אם בכלל, אז האווירה סביבה בדרך כלל מעיקה ולחוצה, כי אין לדעת מה ומתי ירגיז אותה משהו או מישהו. במקום לעבוד, חייבים אנשי ביבי לעטוף אותה בחנופה, הגורמת להם לתחושת השפלה, ופוגמת בעבודתם.

שרהל'ה, אל תבואי

בחייך שרהל'ה, אל תבואי. פה לא מרכז הליכוד. שבי בבית. תני לבעלך לנשום, ולאנשיו לעבוד. תני למדינה קצת חופש ממך. גם אם זה לא יפתור בעיות, זה בוודאי יגרום לכך שנהיה פחות עניים - ופחות ומובכים.