הסיוט של הפוליטיקאים

1. הידיעות בדבר החור התקציבי שמותירה אחריה הממשלה היוצאת, בהיקף 15-20 מיליארד שקל, הזכירו לכל המערכת הפוליטית כי הדיונים על התקציב יהיו הפעם חלק מהמו"מ הקואליציוני. למעשה, המערכת הפוליטית הישראלית עשויה להיקלע למצב שבו תעסוק בצורה גלויה בסדר העדיפויות בתקציב.

זהו סיוט שממנו פוליטיקאים רוצים להימלט, אך זה עלול להיות קשה יותר ממה שהיה בעבר. הסיבה לכך נובעת מהלחצים שבהם נתונים הפוליטיקאים הישראלים: יוקר המחיה, הדיור, הדרישות לשירותי חינוך משופרים, התביעות להרחבת שירותי הבריאות - וזו רשימה חלקית בלבד. כל אלה מציבים בפני המערכת הפוליטית אתגרים לא פשוטים; בתרחיש קיצוני, דיוני התקציב אשר יבואו לאחר מערכת הבחירות של 2013 יהיו אות הפתיחה למערכת הבחירות של 2014.

אם שוללים את התרחיש הקיצון, מה שנותר הוא לבחון את הדברים בעיניים ציניות יותר, אך גם מציאותיות יותר: במציאות ששררה בישראל בשנים האחרונות, התמהיל הפיסקאלי הוא כבר חלק מהמציאות ה"רגילה" שאליה התרגלו אזרחי ישראל. דבר זה ישים גם בחור תקציבי גדול מהרגיל.

2. משרד האוצר כבר מאותת על אפשרות של העלאת המע"מ, מעין ברירת מחדל של כל חבילת קיצוצים, לצד הקיצוצים הרוחביים. אלא שלפני שאנשי האוצר יתחילו לתרגם את העלאת המע"מ בנקודת אחוז אחת לסכומי כסף, הם צריכים להביא בחשבון כי במשא ומתן הפוליטי תועלה דרישה להנהגת מע"מ דיפרנציאלי; שיעור נמוך יותר למזון, לתרופות וכיוצא באלו. בעיני האוצר, מהלך זה נחשב כפירה מוחלטת בעקרונות המיסוי הנכון, אך פקידיו יצטרכו להחליט אם הם מוכנים לחשוף עצמם לתביעה כזו.

אם מעלים מע"מ, יהיה צורך "לאזן" את המהלך הזה בהצעה הנוגעת למס הכנסה, מס חברות והטבות שונות לחברות ולעסקים. בזמנים אחרים, המו"מ הקואליציוני היה מוביל ל"הקמת ועדה לבדיקת פטורים והטבות מס". במציאות הנוכחית, יתכן ויהיה צורך להראות מהלכים מוחשיים יותר. על הפרק העלאת המס השולי על ההכנסות הגבוהות ביותר במשק ובדיקה של הסכמים קיימים לגבי תמלוגים באוצרות טבע. חברות ברשימת הרווחים הכלואים לא צריכות להיות מופתעות אם יהיה סיבוב שני של דיונים בעניינן, שיוביל להסכמה בין מרכיבי הקואליציה להגשת שומות גם במקרים שבהם העניין נפסל על ידי שר האוצר היוצר, יובל שטייניץ.

3. כאשר יסתיימו הדיונים על צד ההכנסות, יעברו הצדדים לדון בצד ההוצאות, אשר יהיה בעייתי הרבה יותר. המקום הראשון שאליו יפנו אנשי האוצר את המבט הוא מערכת הביטחון. המטה הכללי בצה"ל וצמרת משרד הביטחון יצטרכו לעבוד שעות נוספות כדי להגן על התוספות שקיבלו בשנים האחרונות. אם תמשך המסורת שהונהגה בשנים האחרונות, הצבא יסכים ל"כאילו קיצוץ כואב" של כמה מיליארדי שקלים שיירשם בתקציב במדינה, ויסייע להכשיר קיצוצים בהוצאה האזרחית. כעבור כמה חודשים, באיזו ישיבה בת כמה דקות של ועדת הכספים, הכספים יוחזרו.

אם הקיצוץ בביטחון יהיה אכן פיקטיבי, כפי שהיה בכל אחת מארבע השנים האחרונות, מגיעים לתקציבים המגזריים, הטבות לקבוצות המיוצגות בקואליציה. אם הממשלה הבאה תהיה דומה לזו היוצאת, דיון כזה יהיה קצר מאוד. לאחר שתי דקות יובהר לאגף התקציבים שבכספים אלה לא נוגעים.

4. בסוף, מה שיישאר על סדר היום הם קיצוצים בהוצאות המשרדים, מה שיושג באמצעות קיצוץ רוחבי כזה או אחר. בסדרי הגודל של הכספים שבהם מדובר - בין 5 מיליארד שקל ל-7 מיליארד - קיצוץ רוחבי לא ממש יספיק. לכן, אגף התקציבים יצביע על המקומות שעליהם הוא יודע להצביע - שכר במגזר הציבורי, סל הבריאות, יום לימודים ארוך ותשתיות. הטכניקה ידועה ומוכרת: האוצר יכניס להצעות הראשונות שלו כמה עזים, ולאחר משא ומתן ארוך, יגיעו השרים, ההסתדרות והאוצר להסכמה סביב הקפאת שכר, דחיית דמי הבראה, והקפאת עדכון קצבאות, פרט לקצבאות ילדים.