ליין, כמו להמון דברים אחרים, יש שפה. עובדה זו לא תכה בתדהמה קוראים מושבעים של טורי יין או סתם כאלה שביקרו מתישהו במסעדה שהיא קצת מעל מזנון שווארמה או פלאפל. יין והדיבור עליו הם ממש לא אותו הדבר. יין לא חייב להיות פלצני. הדיבור עליו הוא כמעט תמיד כזה; דיבור מתנשא, סנובי, אליטיסטי ובעיקר ברנז'אי. כבר שנים רבות אני חושד ב"מדברי היין" (ולא רק מבקרים חוטאים בכך, גם מלצרי יין וסתם חובבים נפוחים) שהם מעדיפים להיות לא ברורים בכוונה, ולשמר את הגילדה סגורה ומפחידה בפני סתם חובבי יין, שחוששים להתפדח עם המונח הלא נכון.
מה שעוזר לשמר את הגילדה, כמו כל גילדה, זו כמובן שפת היין. עפיצות, דומדמניות, בוקה, ארומה, פירותיות. אישית, אני מאמין שחובב יין או שותה יין - בניגוד ל"מבין" ביין - כזה שאוהב ללגום ולא לפטפט יותר מדי, יכול בהחלט להסתפק בידיעה הבסיסית שישנם יינות אדומים, לבנים או ורודים, כלומר רוזה (מי לעזאזל מזמין במסעדה "יין ורוד"?). רצוי גם שידע להבדיל בין יין יבש לחצי יבש (כלומר, אחוזי הסוכר במשקה) כדי להתאים את היין שלו למה שהוא אוכל, ואולי עוד כמה אבחנות בסיסיות.
אבל בחוגים רחבים מאמינים ששפת היין היא חלק בלתי נפרד מתרבות היין, וכמו שהיין הישראלי מתקדם והולך, גם הדיבור על-אודותיו בעברית צריך לעלות כיתה. לא רק אמרו, גם עשו: במשך חמש שנים תמימות שקדו אנשי האקדמיה ללשון, יחד עם כמה מבכירי הייננים וחוקרי היין המקומיים, על כתיבת מילון היין העברי הראשון. כמו תרבות היין העברית, גם המילון צנום למדי. חוברת צנועה בהיקפה, שהושקה לפני שבועות אחדים במכון התרבות הצרפתי בתל אביב בערב חגיגי ומשעשע ברצינותו.
החוברת הזו אמורה לעודד את חובבי החיים הטובים המקומיים לדבר בשפת עבר גם כשהם שותים יין ואלכוהול, ולכן, בבקשה מכם, אל תכנו יותר שמפניה יבשה בשם הבינלאומי ברוט. מהיום קראו לה יין יבש בן יבש. ואם במקרה היא עשויה מ-100% ענבי שרדונה לבנים, אל תאמרו יותר בלאן דה בלאן אלא לבן בן לבן. אם היא שייכת לסוג הנדיר יותר, המופק דווקא מענבי פינו נואר האדומים, אז כן, ניחשתם נכון, מהיום היא אינה בלאן דה נואר (לבן משחורים) אלא לבן בן אדום. דווקא נחמד.
וגם אל תשתו יותר אפריטיף אלא אקדם (בסגול ובקמץ), ולא דיז'סטיף - אלא אפטר (בסגול ובקמץ). ואם הדיז'סטיף שלכם הוא במקרה גראפה איטלקית - לא עוד; מעתה אמרו גפתה, מלשון גפת, שאריות הענבים שמהן היא מיוצרת. ויש גם רודפן - צ'ייסר, לגין - קראף, מחלץ - פותחן יין ועוד. ואם היין שלכם קצת מקולקל ומריח מפקק, הוא כבר לא corky אלא שעום. כן, שעום (עין בשורוק).
אלא שכדרכה בקודש, החליטה האקדמיה לעברת גם את העברית. כך, למשל, הוחלפו המונחים המעטים שקנו להם אחיזה בדיבור העברי על יין, כמו המונח הכה ברור "יין פרחוני", ליין שהטעם ובעיקר הריח הבולט בו הוא ניחוחם של פירות. מעתה אין לומר יין פרחוני, שכן המונח שמור אך ורק לתחום הטקסטיל, לבדים שיש עליהם דוגמת פרחים, אלא יין פרחני. כה אמרה האקדמיה.
ומה לגבי "ארומה" הוותיקה והטובה? מעכשיו היא "בשומת" (שין שמאלית בחולם), שהגדרתה במילון היין העברי הראשון היא "רכיב ריחו הטבעי של זן הענב בתירוש וביין בתהליך הייצור". ובבקשה לא לבלבל עם בשומת (שין שמאלית בשורוק) מאוחרת, הלוא היא המונח המוכר בוקה (Bouquet), שאינו אלא "בשומת המתפתחת ביין בעת התיישנותו". ואיך ייקרא הצבע האדמדם ביין, זה שבלעז מכנים אותו reddish? נכון - חכליל. ומהו חמיץ? - תחושת החומציות של היין, מה שמכנים בלעז wine acidity. ורק העפיץ נשאר, ובכן, עפיץ כמובן. האם זה יתפוס ויהפוך לממבו-ג'מבו שתל אביבים אומרים על יין? ימים יגידו. ועד אז - צ'ירס, מייטס. כלומר, לחיים, חברים.
טיפה
טעימת שמן ויין
שיתוף פעולה בין בית הבד שמנא במושב חגור ויקב ססלוב מקיבוץ אייל השכן, לחודש של טעימות יין ושמן זית משותפות. רוני ססלוב, ייננית היקב, תסביר ותטעים מיינות היקב, וארז אברמוב, אוצר השמן, יטעים ויסביר על זני הארבקינא, הפיקואל, הנבאלי ועוד. היינות והשמנים יימכרו במחירים מיוחדים. יש לתאם מראש. מדי שבת 19.1-9.2, ב-12:00 וב-14:00, www.saslove.com,
www.shamna.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
