עתידו של "מעריב" לוט בערפל - אבל בן-צבי נראה נחוש

עיניים רבות נשואות אל שלמה בן-צבי. בשוק התקשורת תוהים האם הוא יצליח לקיים את "מעריב", העיתונאים ב"מעריב" ממתינים לבחון את הקו אליו יוביל את העיתון, בבית, במגזר, מצפים ממנו לייצג אותם בכבוד, ויש גם לא מעטים שממתינים לנפילתו.

מעל לכל זה, המסע ששלמה בן-צבי מתחיל בימים אלו ב"מעריב", הרה גורל לקיומו של מוסד עיתונאי ותיק וחשוב. בן-צבי, בניגוד לכוחות השוק הקוראים לחסל גופי תקשורת בשוק הישראלי החנוק, צריך לדאוג שלא הוא יהיה זה שחתום על מותו של "מעריב" אחרי 65 שנה.

לפני כל הערכים, המהות והצרכים האידיאולוגיים, שלמה בן-צבי הוא איש עסקים. בזו נחמתו של "מעריב", ובאותה מידה, גם הסיכון הגדול. ניסיון העבר מלמד כי אם עסק לא עומד בציפיות של בן-צבי, ולא מצדיק את עצמו כלכלית, הוא ממהר לחסלו - יהא מטענו הערכי אשר יהא.

מאז נכנס לעיתון, נוקט המו"ל החדש בצעדי ייעול וצמצום שיכולים לספק לעובדי "מעריב", שלא נהנו אף פעם משפע רב, תחזית לעתיד לבוא. יחד עם שני אנשי שלומו שהובאו מ"מקור ראשון", אודי רגונס ואלעד טנא, החל בן-צבי בקונסולידציה שקטה עם "מקור ראשון", והעיתונים חולקים עובדים ותוכן. זאת, לאחר שהצליח לקלוט מספר מצומצם ורזה ביותר של עיתונאים ואנשי מנהלה, 350 איש בלבד.

עתידו של "מעריב" כרגע לוט בערפל. בן-צבי נראה נחוש ומאורגן, והתחושה, לפחות בסביבתו, שזה הולך להצליח. אבל אי-אפשר להימנע מלהסתכל על מה שקרה השנה ב"מעריב", מנקודת מבט רחבה יותר - חברתית, תרבותית.

העיתון, שנולד עם המדינה, הוחזק למעלה משנה על-ידי נוחי דנקנר, טייקון המחזיק בחלק ניכר מהמשק הישראלי. קריסתו של דנקנר, שנחשב להימור הבטוח ביותר בתולדות בעלי המניות של "מעריב", היא שהובילה את החברה להקפאת הליכים. זה קרה רגע אחרי המחאה החברתית הגדולה, כשבעיתון צמח, לראשונה לאחר זמן רב, ועד עיתונאים אדום וחברתי.

כמה אירוני שהעלמותו של מי שמייצג את המיינסטרים הישראלי, תכול העיניים ורב הממון, פינתה את הזירה למי שרחוקים מחיקו החמים של המיינסטרים ואפשרה להם להשתלט על העיתון. וכל זה, כשברקע הבחירות שנראות כהולכות לאותו הכיוון בדיוק - ימינה והחוצה מתוך הקו הירוק.

*** דירוג 100 המשפיעים בתקשורת - במגזין "פירמה".