שי גולדן: "אני בן של זונה שהיה בבית יתומים. אני אשכנזי מפונק?"

לשרון כידון ולשי גולדן נמאס להתנצל. לו לא אכפת שתגידו שהוא פוליטיקאי חלקלק ושטחי, והיא כבר לא צריכה להוכיח לאף אחד שהיא לא רק אשתו של. מה שנראה לכם כתוכנית אחר-צהריים נעימה ברשת הוא בעבור הצמד ההוכחה הניצחת שכל הישג בקריירה שלהם נקנה ביושר. הם יודעים שהם מעמיקים, משכילים ומוכשרים יותר מכל מבקריהם. גם זה לא טוב לכם? פאק איט.

באמצע הראיון עם שי גולדן ושרון כידון, אני מבקש סליחה והולך לשירותים, בלי לכבות את מכשיר ההקלטה. לא איזו טכניקה מקורית, מהלך רגיל בראיונות זוגיים, שמאפשר להציץ לדינמיקה של המרואיינים, שבדרך-כלל שוכחים שמקליטים אותם. כשאני חוזר גולדן אומר, קצת בהתרסה: "המכשיר שלך כבוי. שרון לא שמה לב, היא פחות מנוסה, אז אני כיביתי אותו".

גולדן, העיתונאי ה"אמיתי", שומר על כידון כשהוא מזהה פח תקשורתי שאני טומן ברשלנות מביכה. אל דאגה, גם כידון מצילה את גולדן מאוחר יותר, כשהיא אומרת לי "ברור שאנחנו רוצים ראיון שישדר את ההרמוניה המוחלטת בינינו", וגולדן מפטיר ביובש, "כבר הבנו שאת זה לא נקבל".

הזוגיות של גולדן וכידון נמשכת כבר למעלה משנתיים. הם מגישים את תוכנית הברנז'ה "מייבשים את הביצה" ברדיו תל-אביב ולאחרונה החלו להגיש את "מדברים על זה" בזכיינית ערוץ 2 רשת.

גולדן מסביר כי "תוכנת המחשב של שרון עובדת אחרת משלי, היא עושה יותר חישובים בשנייה, היא כל הזמן בשליטה", אני שואל אם הוא לא היה רוצה להידמות לה. "אני מאושר שאינני כזה. חיים של שליטה הם בעיניי חיים איומים. אני אוהב אותה אהבה גדולה, אבל אני לא יודע איך היא מצליחה לחיות ככה. הייתי משתגע".

כידון: "אני חיה בעולם של המון שיקולים, וזה משחרר לראות אדם שלא עושה חשבונות, עוזר לי להגיד גם דברים שלא משרתים אותי. מצד שני, אני משתדלת להחזיק בהגה. הוא נותן את הגז ועושה את האקשן של האלפא רומיאו, אבל אני מחזיקה את ההגה. צריך לזכור את הזירה: אנחנו משחקים בערוץ 2. לא תוכנית נישה בערוץ נישה".

גולדן: "זה קשור לפתולוגיית החיים שלי. אצלי הנרטיב המכונן היה שהשקר הוא כלי הישרדות, הדיאלוג התקין מבוסס על הסתרה. הפרסונה התקשורתית היא ריאקציה לילד שהייתי, שהיה מחושב, פוליטיקלי קורקט, 'ילד שרון כידון'. קרעתי את כבליי, ועכשיו אני אומר הכול".

"מעריב" לא יכול להתקיים

"מעריב" הוא נקודה כואבת. גולדן הגיע לשם ולא חשב שזה ייגמר כל-כך מהר. כמו רבים אחרים, גם הוא טעה לחשוב שאפשר לחולל שם שינוי מהותי. "'מעריב' לא היה חריג מבחינת הבעיות. הוא קרס כי לא הייתה לו זכות קיום כלכלית. לאחד מכלי התקשורת הכתובים אין זכות קיום והוא צריך להיסגר. זה אסון, אבל אם מסתכלים על האקסלים, לא על הדמוקרטיה ועל חופש הביטוי, חוץ מלשניים וחצי עיתונים אין לאף אחד יכולת לקיים את עצמו. 'הארץ' לא יכול לקיים את עצמו, 'מעריב' החדש לא יכול לקיים את עצמו. אולי יהיה נס ובן-צבי יצליח לייצר משהו אלכימי חדש".

- כשהגעת לשם אמרת שאנשי התקשורת חושבים שהעם מטומטם, ושצריך לעשות מוצר גבוה יותר. ניסיתם. לא הלך.

"אני עדיין חושב שב'ז'ורנל' היו כמה מהרגעים היפים שהיו בעיתונות התרבות בישראל בשנים האחרונות. אבל מנויי 'מעריב' הגיבו בפניקה למוצר. התחילה נטישת מנויים, מאות בשבועות, שעזבו וציינו כסיבת עזיבה את 'ז'ורנל'. הקהל של 'מעריב' מורכב מאנשים מבוגרים שמרנים, מרכז וימינה, והמוצר היה רחוק מהם שמונה ספירות".

- אמרו את זה בזמן אמת, שאתם פשוט לא מבינים את הקהל.

"בדיעבד יכול להיות. היה חזון אסטרטגי לפנות לקהל שלא נמצא ב'מעריב'. צעירים, מתוחכמים, שוחרי תרבות, תל-אביבים, סליחה על המילה הגסה. יכול להיות שהרחקנו לכת, רצינו לעשות אחת ולתמיד עיתון שלא מתחנף לקורא ולא מתבייש לכתוב טקסטים משובחים. יש מוצר כזה, 'הארץ', וגם הנישה שלו קטנה מבעבר. וחוץ ממנו כנראה שאין זכות קיום לכלי תקשורת עם DNA איכותי".

- איך היה לעבוד ב"מעריב" בתקופתו של ניר חפץ? אתה היית די מקורב אליו.

"95% מהאנשים שמדברים על ניר חפץ לא פגשו אותו, לא מכירים אותו, לא עבדו איתו. הם שמעו מאנשים בטלפון שבור. מה זה שבור - מרוסק! שמועות ורכילויות. ניר חפץ אינו האדם הכי קל בישראל, אבל הוא לא בטופ פייב של האנשים הקשים שעבדתי איתם, והחמישה האלה לא מפורסמים כאנשים קשים בכלל. אילן ישועה, מוואלה, הוא אדם קשה בהרבה. לי היה קשה הרבה יותר להסתדר איתו ברמה האישית והמקצועית. וחפץ, נכון, עבד אצל ביבי, אבל בסופו של דבר הוא עיתונאי אמיתי. אנשים ירימו גבה, אבל ראיתי אותו מתנהג בצורה הרבה יותר מקצועית מהרבה אנשים שביקרו אותו".

- ומה בעניין הטענה שכל מה שעשיתם היה לטובת עסקיו של דנקנר?

"עבדתי בכמה כלי תקשורת בישראל שההטיה שלהם לטובת המו"ל הייתה גסה בהרבה מזו שאתה רומז אליה. הטיה ברורה, שקופה ומאוד ברורה, צבועה באלף אינטרסים גלויים וסמויים. והדבר לא שונה בערוץ 10 שמחלק לכולם ציונים איך לעשות עיתונות. אני עדיין ממתין לתחקיר מערכת 'המקור' על פרשת מיקי רוזנטל והישיבה במערכת 'המקור' כשהוא סגור כבר במפלגת העבודה (בערוץ 10 סירבו להגיב). ועל 'דה מרקר', שמנהל את האקדמיה לאתיקה בעיתונות מטעם עצמו ויש לו אלף קורות ליטול מבין עיניו. ההתקרנפות הזאת מרתיחת דם. אשמח לשמוע על כלי תקשורת אחד בישראל שלא מושפע מזהות המו*ל שלו כשהוא מסקר דברים.

"עיתונאים אחרים עושים דברים לא אתיים, וזה עובר מתחת לאף. אנשים בעיתונים אחרים גונזים תחקירים, מונעים כתבות. המלחמה בדנקנר חרגה מכל הקשר עיתונאי. לא זכור לי בתולדות העיתונות בישראל רדיפה שיטתית ואלימה כזו. יום אחד כותב איתן אבריאל, שאותו אני מעריך, טור שבו הוא מסביר למה יש לסגור את 'מעריב'. בנאדם, אני ישבתי בישיבות ב'הארץ' שבהן נאמר בצורה הכי ברורה - הרצון האסטרטגי, זכות הקיום האסטרטגית שלנו, היא קריסתו של 'מעריב'. שמעתי את הדברים נאמרים. זה יעד של 'הארץ', אי-אפשר להכחיש. זו האמת" (מ"הארץ" לא נמסרה תגובה).

- למה דנקנר בכלל נכנס ל"מעריב"?

"דנקנר חטא שני חטאים: 'מעריב' זה בית משוגעים, וזה שוק קשה, והוא לא העריך לאן הוא נכנס. ושנית, הוא נתן פרנסה לאלפיים משפחות למשך שנה ו-3 וחודשים. אלה שתי טעויות גסות. הם קיבלו משכורת מדנקנר, השטן הגדול. כן, זה פשע גדול".

- 2,000 משפחות מסתכלות עליך בעין עקומה. נטשת אותן, והסתדרת.

"סליחה שאני מעדיף שתהיה לי עבודה ומשכורת לתת לילדים שלי אוכל. ממש מתנצל. יותר רומנטי שאשב בבית ואבכה ואהיה עצוב".

כידון: "אל תתנצל על הכישורים שלך, שתמיד יש מעסיק שרוצה להעסיק אותך".

גולדן: "אני מבין למה אדם חסר עבודה מתוסכל לראות אדם שיש לו עבודה. אם זה חטא ובושה למצוא עבודה, אז אני חוטא ומתבייש. ולגבי עזיבה מוקדמת, ישבתי ב'מעריב', פוטרתי כשורדה אלשיך הורתה על פירוק, לא ניהלתי משא-ומתן עם אחרים, למרות שהגיעו אליי פניות גם 3 ו-4 חודשים לפני ש'מעריב' הגיע לסופו. כשבן-צבי נכנס, היה לי ברור שלא אהיה סגן עורך. אני איש המשטר הקודם וצריך להתקדם הלאה.

"גם לי יש מכתב פיטורים, וגם לי יש תביעת פיצויים. צעדתי ב-4-5 הפגנות, כולל אחת עד לפתח משרדי אי.די.בי, שם יושב המיטיב הגדול שלי והאדם שאני לוחך את אשכיו כל יום, הלכתי נגד האינטרסים שלי כי אני הרי שפוט של נוחי, וצעדתי והתבטאתי בצורה גלויה בעד ארגון העיתונאים. שי גולדן, שכאמור סוחט את עטיניו של דנקנר כל בוקר. שונאים אותי כי אני טיפוס מסתדר, ואני נראה חלקלק וחמקמק, סבבה. אבל לפחות קחו את העובדות. אולי אופיי ואישיותי מבאסים לאנשים ת'תחת".

- עכשיו אתה בסדר במשכורת, ברשת?

"ברוך השם, משתכר כהלכה (ב"מעריב" הרוויח כ-40 אלף שקל בחודש - י"א). כמה אתה חושב מרוויח סגן עורך ב'ידיעות'? סגן עורך ב'הארץ'? סמנכ"ל בכל גוף תקשורת? אם יש אחד שמרוויח פחות ממני, אני אשמח להשוות. סליחה שהגעתי להיות סגן עורך 'מעריב', מצטער שלא נשארתי פרילנס בוואלה שהרוויח 100 שקל לטור. אני יודע שאנשים רוצים שאשאר שם, אבל די כבר עם שי גולדן המיליונר המושחת. עשיתי טעות גסה כשאמרתי שהרווחתי כמו כלב, כי זה להוציא לאנשים את העיניים בתקופה שמרוויחים רבע מזה. אבל להפוך אותי למיליונר שמגלגל כספים, עושק עניים ויורק על עובדי דפוס? הרחקתם לכת".

היום גולדן עדיין כותב ב"מעריב", על מה שמעניין אותו. "לא, לא, לא, לא", הוא עונה על השאלה אם היה רוצה לערוך את העיתון, "אני לא מוכן להציל את 'מעריב'".

- אתה מגיע לתפקידי הנהלה ומיד מופיע גם בחזית.

"אני אדם שהביטוי חשוב לו. אני אוהב את זה, אינני מתחסד. אני מוקף בהמוני מתחסדים, חלקם חבריי העיתונאים. מי שחושב שיש עיתונאי בישראל שאינו רוצה להיות בפרונט, חי באשליות. רביב דרוקר, עיתונאי מדהים, לא על המסך 17 פעם ביום?".

גולדן מספר כיצד ביום שהתמנה לעורך מוסף 'הארץ' ניגש אליו במסדרון אורי בלאו. "הוא מברך אותי ואז אומר לי, 'אני מקווה שלא תהפוך את המוסף ל'פנאי פלוס''. ומי בסוף זה שעמד מאחוריו, ונלחם באמת כמו פסיכופת שימשיך לכתוב, בים סוער מאוד? גם הוא נפל בפח של 'גולדן של יעל בר-זהר' שמתעסק ברכילות.

"אז כן, אני רואה 'The Voice' ונהנה לעלעל במגזיני נשים, אבל מה לעשות שאני גם יודע לצטט מפטררקה? 90% מהאנשים שבזים לי לא יודעים מי זה פטררקה, אז פאק איט. אני מזמין את כל שוחרי התרבות הגבוהה, שקוראים לי איש של תרבות שטחית, להתחרות בי בתרבות גבוהה. שיבואו. כל אלה שקוראים לי מאונן על יעל בר-זהר, אדרבא, שיבואו. מי קרא וכתב יותר ספרים? מי קרא וכתב יותר מאמרים? שימצצו, יאללה".

- אתה כועס.

"אני כועס כי אני אומר, אתם שונאים את האישיות שלי? בסדר. אבל אל תגידו שהאיש שטחי, אם אני הרבה יותר משכיל מכם. אני אומר מספיק דברים שמעוררים חמת זעם, ואת העוגות שאני אופה אני בדרך-כלל אוכל".

- כתבת בטור שעיתונאים הם נרקיסיסטים, וגם שהם מבוהלים ושטופי שנאה עצמית.

"אני מעיד על עצמי ועל רבים מחבריי שאנחנו שטופי שנאה עצמית, וזה מתועל כלפי העולם. הייתה לי תקופה כזו. תיעלתי את כל המרירות, השנאה, הזעם, התסכול על חוסר ההצלחה שלי, על החיים שלי, כלפי העולם. זה אפס וזו מטומטמת וזו זונה וזה מושחת וזה אידיוט. ונהניתי, אבל קרה לי דבר נורא, שגם עליו אני מתנצל, התבגרתי. אני לא אומר שהאנרגיה הפנימית מתה. אני לא אהיה מר פוליטיקלי קורקט".

כידון: "בדיוק ההפך ממני. אני מאוד פוליטקלי קורקט. למרות שבשנתיים שאני איתו, הוא השפיע עליי, שחרר אותי. למדתי לאהוב את זה, להרפות מהפי.סי. אולי הדבר שדומה בין שנינו, זה המקום שבו כולם מסתכלים עלינו וכאילו יודעים מי אנחנו, ואנחנו נלחמים בזה, למרות שאנחנו משחקים אותה כאילו אנחנו מעל זה".

בן של זונה

- שניכם אמרתם שהמקום הנוכחי הוא לא שיא ההצלחה שלכם. מה כן?

כידון: "אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים, דיאלוג שהצלחנו לתרגם לטלוויזיה. הצלחה עבורי זה לעשות את מה שמעניין אותי, מה שאני טובה בו, לא מתעסקת בתגיות".

גולדן: "אלוהים זיין אותי בביוגרפיה, אבל פיצה בקריירה. בעוד חודש יוצא ספרי החמישי, 'הפוגה בין אסונות', אם הספר יצליח, ואצליח להעביר את מרכז הכובד הרגשי והמקצועי לכתיבה ספרותית, אשמח. יותר מהכול אני מרגיש את עצמי סופר".

- שוב ההצטעצעות הזו? ההיאחזות בגבוה?

"לא. האירוניה היא שבגלל הפרופיל התקשורתי והמבנה האישיותי שלי, לא אתקבל אף פעם כסופר על-ידי המילייה, כי לעולם לא ישפטו את הטקסט גופא. יש כלפיי עוינות, אנשים ממורמרים על ההצלחה שלי. למה הבן זונה מצליח ואני לא. ואני אומר, בוא'נה, יא חבורת חולרות, אני את המסים שלי שילמתי בעולם הזה! את מה שעברתי, 99.9% לא מסוגלים לדמיין בכלל. עד גיל 30 שלחתי קורות-חיים ל-50 מקומות, אם לא 500, לא קיבלתי תשובה מאף אחד, לא יצאתי מגלי צה"ל והייתי נסיך, ילד מסומן".

כידון: "לפני שבועיים אני ומודי עומדים באיזה אירוע ומקשקשים עם איזה אדם, ונכנס רמי לוי, ומי שדיברנו איתו אומר, 'הנה בן אדם שעשה את זה ב-10 אצבעות'. ואני אומרת לו: 'ומודי לא עשה ב-10 באצבעות?' ואני? נולדתי לאמא מורה ואבא איש קבע ועבדתי כל חיי".

גולדן: "אתה מבין? היא צריכה להתנצל שיש לה בית ואוטו, אני צריך להתנצל שיש לי משרה ברשת. אגב, אם אני עכשיו לא עובד חודשיים, מעמדי זהה לכל מי ששונא אותי, לא אגרתי מיליונים ובניתי חווילות בכפר שמריהו והשתלטתי על נכסי נדל"ן".

כידון: "כשאתה מעסיק קופאיות בשכר מינימום, אז אתה גיבור, ואם אתה מעסיק קופירייטרים, אז לא? ואיך עיתונאים שאמורים להיות ביקורתיים הלכו שולל אחרי הספין של הממשלה במחאה החברתית, שהאשם הוא רק בקהילה העסקית, שהיא החטא הקדמון? וכך הממשלה שאמורה לפקח ולצמצם פערים ניצלה מהמערכה".

גולדן: "ושרון יודעת על מה היא מדברת. אפשר לא להסכים, אבל אי-אפשר לומר שהיא לא בקיאה בחומר. ואחר כך אומרים, 'זאתי מהלייף סטייל'".

כידון: "זה גם היה מורן שריר. הוא כתב עליי 3 פעמים השנה!".

גולדן: "תכניס את כל מבקרי הטלוויזיה לחדר עם שרון ותגיד להם 'דברו על תקשורת', מבטיח לך שאף אחד מהם לא ילמד לעולם 10% ממה שהיא יודעת. זה מגוחך שלוקחים אותה ואומרים, 'היא הגישה פעם תוכנית לייף סטייל והיא בלונדינית...'".

כידון: "וגם אולי טעיתי".

גולדן: "אבל אני מדבר עכשיו, ואני עושה לך טוב, אז תסתמי לרגע".

כידון: "טוב, מותק".

גולדן: "ולגביי, המסר שלי לכל המאוכזבים שאני לא עובד במכרות פחם בדרום אפריקה ומולקה על-ידי שומרים עם פרגולים, הוא המשפט של ג'יי זי "they want me dead, sorry but I just can't die for you". צר לי, אין בכוונתי למות בשבילכם. אנחנו שורדים שהגיעו מלמטה ורוצים את הכבוד. פאק איט, אני קורא על עצמי טוקבקים, 'מה הוא מבין האשכנזי המפונק'. אתם צוחקים, נכון? אני בן של זונה שהיה 6 שנים ראשונות מחייו בבית יתומים וגדל אצל זוג הורים שנשקו לקו העוני. אתם הופכים אותי לאשכנזי המפונק? והילדה הזו, חטאה היה שהתאהבה במודי כידון, ועכשיו זה אות הקין שלה, שהעזה להתחתן עם אדם מצליח".

כידון: "אני יותר ויותר משתחררת מהרצון שאנשים יעריכו אותי ויותר רוצה שאני אעריך את עצמי. עשיתי טעויות בדרך, חשבתי שהערכה חיצונית יותר חשובה מהערכה פנימית".

- וזה הולך?

"זה בכיוון טוב".

***הראיון המלא ו דירוג 100 המשפיעים בתקשורת - במגזין "פירמה".