אז לאנס השתמש קצת. בשביל זה לשבור מיתוס?

אין כנראה שום דבר ספורטיבי שמשתווה בעוצמה לסיפור ההתרסקות של כוכב-על כמו סיפור לאנס ארמסטרונג. זה מצער בצורה כואבת. עד כדי כך מצער שעדיף היה להישאר עם שלל העדויות החותכות ועם הספק הקל שאולי לא היו דברים מעולם. אבל אחרי הווידוי הצפוי אצל אופרה ווינפרי גם זה נגמר.

סוגיית הסמים נתפסת משום מה בצורה שונה על-ידי הציבור ועל ידי גופי הספורט. כי מישהו קבע שרמאות באמצעות הכנסת חומר אסור לגוף היא רמאות מהזן הנמוך ביותר שאין עליה סליחה. אבל מבחינה אובייקטיבית סמים הם עניין לא לגמרי ברור ומוחלט, כנראה כי מישהו בכל זאת מבין שברמות הגבוהות ביותר אי אפשר בלי קצת חומרים. מהסיבה הזאת בדיוק חלק מהחומרים הופכים להיות אסורים רק במינונים מסוימים. כלומר, החומר הכימי הנורא כל כך מבחינה אתית הוא מותר כל עוד תדע לשלוט במינונים.

חוסר ההחלטיות לגבי שימוש בסמים בולט מאוד כשהוא מתנגש באינטרס הכלכלי. הליגות המקצועניות בארה"ב לא מבצעות בדיקות דם לגילוי חומרים אסורים (רק בדיקות שתן), מאחר וארגוני השחקנים לא מוכנים לבדיקות כאלו שיחשפו את המציאות העגומה של שיעור המשתמשים. ומצד שני גם ראשי הליגות בארה"ב מעדיפים לקבל הצגות של ספסימנטים פיזילוגיים, ובמקביל מבינים (בלי לדבר על זה כמובן) את הצורך לסייע לשחקנים לעמוד באתגרים בלתי אפשריים של לוחות זמנים רצחניים שהליגה עצמה מעמידה בפניהם.

גם הענישה בארה"ב קובעת כי שימוש בסמים הוא לא דבר נורא כל כך בעולם המקצועני: ב-NFL כישלון ראשון בבדיקת סמים דינו ארבעה משחקים בחוץ בלבד; ב-NBA רק חמישה משחקים, שבלוח משחקים צפוף משמעותו בקושי 10 ימי השעיה. גם זמני הבדיקה נועדו כדי למנוע דרמות מיותרות: ב-NBA הבדיקות נערכות רק לפני פתיחת העונה, אבל אסור לבדוק שחקנים אחרי שהעונה החלה, כך שאלו מקבלים לגיטימציה מלאה וחוקית לחגוג רגע אחרי הטיפ-אוף הראשון. והעדויות הן שהחגיגה אכן נפתחת.

גם הקביעה לגבי זהות החומרים שמותרים או לא מותרים בשימוש הופכים את הסוגיה לעניין שנבחן דרך ייחוס דמוגרפי. בהרצאה בווינגייט סיפר לא מכבר אחד ממאמני הכושר המובילים בישראל על כדורסלן ישראלי בכיר מאוד שהתאמן בזמנו עם קבוצת NBA, והשתמש בחומרים שסיפקה לו הקבוצה שסייעו לו לפתח מאסת שריר בזמן האימונים. "אבל כשכמה שבועות אחר כך הוא חזר לארץ, הדבר הראשון שאמרתי לו זה להפסיק מיד להשתמש בחומרים הללו מאחר שבאירופה הם נחשבים לסמים לכל דבר".

גם תעשיית ההימורים החוקית לא מכירה בדיעבד בספורטאים שנתפסו על סמים, כאילו כדי לרמוז שעם כל הכבוד לסמים, הרי שהניצחון שנקבע על המגרש הוא האלמנט הקובע. אנשים שהגיעו לסוכנויות הימורים שבועות/חודשים או שנים בדרישה לקבל כספים המגיעים להם, אחרי שהמנצח בתחרות נפסל בשל בדיקת סמים וההימור שלהם הפך להימור הזוכה - נזרקו מכל המדרגות. כאשר גם בית המשפט מכסה על חברות ההימורים במקרים כאלו.

***

אחת הטענות הכבדות ביותר שעולה בימים האחרונים בתקשורת היא נגד איגוד הרכיבה העולמי (UCI), שלא רק שקיבל בזמנו מעטפה עם 125 אלף ליש"ט מארמסטרונג, אלא גם ארגן לארמסטרונג פגישה עם ראשי מעבדת סמים בלוזאן כדי ש"תסביר לארמסטרונג איך אפשר להתגבר על הבדיקות הללו", לדברי טראוויס טייגארט, ראש הסוכנות האמריקאית למלחמה בסמים בספורט (USADA) .

השאלה הזאת מצטרפת לסוגיה מאוד חשובה: האם גופי הספורט הגדולים יכולים להרשות לעצמם נפילה של כוכבי-על בגלל ענייני סימום? ענף האופניים נשען כלכלית מאז סוף שנות ה-90 על ארמסטרונג והסיפור ההרואי שלו. על הטור דה פראנס אין מה לדבר כמובן: ההכנסות של החברה שמפעילה את הטור (ASO), שעמדו על בסביבות 80 מיליון אירו בזכייה הראשונה של ארמסטרונג ב-1999 - קפצו ל-160 מיליון אירו ב-2005, השנה בה קטף את התואר האחרון שלו. גם הרוכבים נהנו מזה, היריבים של ארמסטרונג וחבריו לקבוצה, שצ'ופרו על-ידי ארמסטרונג בבונוסים עצומים על שדחפו אותו לניצחון שבע פעמים רצופות. לאף אחד לא היה אינטרס אמיתי לפרק כלכלה שלמה וסיפור מושלם בגלל כמה מזרקים ששייכים לאחד מהספורטאים הגדולים בהיסטוריה.

אבל זו כנראה לא היתה הפעם האחרונה שבה הסמים הוחרשו כדי לא להפיל כוכבים גדולי מדי: יש יותר מדי עדויות על כך שכוכבי-על היסטוריים השתמשו בחומרים אסורים, ולאף אחד לא היתה התעוזה לשבור את הרוח האולימפית ולפרק את הגדולים מכולם. למשל, לא מעט מומחים הציגו את השינויים שעברה הלסת של קארל לואיס בגיל מבוגר יחסית (עד כדי כך שנאלץ להרכיב גשר), כתוצאה משימוש בהורמון גדילה האסור בשימוש. מישהו בתנועה האולימפית היה יכול להתמודד עם גילוי סמים אצל קארל לואיס? גם למריון ג'ונס הגדולה נתנו כמה שנים טובות כדי לרדת מגדולתה לפני שהחלו לטפל בסוגיית הסמים שלה.

חלקם של ארגוני הספורט וראשי הענפים לא פחות חמור בהקשר של סימום טכנולוגי. התאחדות השחייה העולמית אפשרה לגופים המסחריים לייצר את אותם בגדי ים בעלי כושר ציפה שעשו את פעולת הסימום הגדולה בהיסטוריה - לא פחות חמורה מהכנסת חומר אסור לגופו של ספורטאי. זה לקח כמה שנים טובות עד שמישהו הבין שאינפלציה בשיאי עולם היא דווקא דבר שיווקי רע לענף.

***

לאנס ארמסטרונג ורוג'ר פדרר היו הגיבורים הספורטיביים האחרונים שלי. דרך ארמסטרונג התוודעתי לענף ספורט שמעולם לא עניין אותי, ושהפסיק לעניין אותי דקה אחרי שפרש. האם סיפור הסמים מאכזב אוהד ספורט שהקדיש מאות שעות בצפייה ובהערצה אחרי דמות שהיה משוכנע שאין בה רבב? מאחר שאת התחושות הפיזיות החזקות שליוו אותי חודש שלם בשנה, בין 1999 ל-2005, אי אפשר לקחת או לשלול רטרואקטיבית, אין שום משמעות לאכזבה המסוימת כעת על התנפצות המיתוס.