ספג, נפגע, בלע

 יובל שטייניץ

הוא נכנס בסערה ומסיים בסערה גדולה עוד יותר. יובל שטייניץ. האם ישוב? אפשר שכן, אפשר שלא. האם הצליח? בגדול כן. כמה שאפשר בכמעט ארבע שנים של דרמה לאומית וטרגדיה אישית, שבהן הפך, במסירות ועדינות נפש, לשכפ"ץ של הממשלה והעומד בראשה. שטייניץ התייצב והוצב במכוון במרכז לוח חצים פוליטי, כלכלי, עולמי, מקומי, חברתי, עסקי.

הוא ספג, נפגע, בלע, טיל אחר טיל. כמו הארנב בפרסומת של דורסל הוא גם ימשיך עד הרגע האחרון גם לחטוף וגם להתעקש על ססמאות הכול טוב, הכי טוב בעולם. הכי טוב שיש. ראש ממשלה הכי הכי, אחי. בעיות? גירעון? עוני? נכון שיש, אבל אנחנו הרי עושים הכול, הכול והעיקר שאנחנו הכי הכי... בעולם.

זה התחיל בשעה 2:20 בבוקר, 31 במארס. נתניהו זימן את נאמנו, תלמידו ומעריצו יובל ש', והודיע לו שבחר בו כשר האוצר, לא "שר במשרד האוצר" כפי שהתכוון קודם. כשעלתה השמש, פנה-הצהיר ראש הממשלה הנכנס: "אני אקבע ואני אנווט של האסטרטגיה הכלכלית של מדינת ישראל", והחל לדלג, לעקוף, לזלזל בשר האוצר שלו. אורי יוגב קיבל מינוי- גיבוי כמוציא ומביא של התקציב, שנתפר בחוטים גסים.

"יוגב הוא שר האוצר האמיתי. עיני בונה את האסטרטגיה הכלכלית, מחזיק ביד את מפלגת העבודה ומכתיב עסקת חבילה שבה הוא כמעט לא תורם דבר. שטייניץ לא קיים שם. שר האוצר לשעבר אברהם בייגה שוחט הודיע כי במקומו הוא היה שם את המפתחות והולך הביתה" ("מעריב", 15.5.09). כך קרה שהפתיחה של נתניהו, הפרס-הקנס של שטייניץ, סימנו את הקדנציה הכלכלית הנוכחית: נגררים, סותמים חורים, קורעים את השמיכה הקצרה, נסחבים, לא בניית יסודות חדשים, לא רפורמות, לא יוזמות. גם את מה שעבר - ועדת ששינסקי, שינוי חוק עידוד השקעות הון וועדת הריכוזיות - הצליח שטייניץ להניע למרות ראש הממשלה וסביבתו.

לזכותו של נתניהו ייאמר שאת השיעור המקולקל הזה, נראה שהבין והפנים. אם ירכיב את הממשלה הבאה - הוא יכתיב את דרכה ויסמן את מטרותיה מיד בימיה הראשונים. או - וזו אפשרות שכבר הונחה על שולחן המו"מ העתידי - יסרב להעביר תקציב שידרדר את הכלכלה עוד יותר, ילך לנשיא ויודע כי איננו מסוגל להקים ממשלה ראויה שתטפל בכלכלת ישראל הנסוגה.

ההערכה היא שאז יתקיימו בחירות חדשות. נתניהו, הכלכלן הרפורמטור, הגאה במיוחד בהישגיו בתחום הביטחוני והאיראני, לא ייתן לאירוע ההיסטורי המיוחד כל כך: ראש ממשלה בקדנציה שלישית(!) להתבזבז לו כלכלית. הפעם, הוא פחות ישדל ויפתה את המועמדים לקואליציה שלו, הוא יבהיר שאם יסחטו אותו עוד ועוד, הוא מחזיר את המפתחות. זהו איום מוחשי, קשה ואישי: במקרה כזה כל הנבחרים החדשים, שזה עתה ניצחו, יצטרכו לעבור שוב בחירות פנימיות וכלליות, ובסופן ייתכן שימצאו עצמם חזרה בבית.

46 חודשים אחרי, יובל שטייניץ מאמין שיהיה שר האוצר הבא. זה אפשרי מכמה סיבות: הוא הוכיח נאמנות גדולה ובלתי מסויגת לראש הממשלה, גם כשזה בא על חשבונו האישי. הוא הסכים להיות הספוג המבודד, חומת ההגנה של ראש הממשלה. חוץ מזה - כמעט אין מי שרוצה את התפקיד כפוי הטובה הזה. גדעון סער, גלעד ארדן וישראל כץ - תופרים כבר חליפות לסיבוב הבא של בחירת ראש ממשלה. הם יודעים שמשרד האוצר איננו מקפצה ראויה.

אביגדור ליברמן - אפשר שהיה רואה בזה אתגר אישי. אבל בינתיים הוא שקוע במשפט המתקרב. יש אפשרות שנתניהו, כראש ממשלה הבא, ייקח את התיק למשמרות. אפשרות אחרת: שר אוצר חיצוני מקצועי. השם סטנלי פישר חוזר כמובן, אבל פישר כבר סימן שלא יוכל לקבל עוד תפקיד שידרוש ממנו ריחוק קבוע ממשפחתו.

אז מישהו מהמיליה הכלכלי-עסקי? ספק. חייב להיות מישהו ברמת אמינות, ניקיון אישי והערכה גדולים ביותר. מי נשאר? הפרופ' עו"ד יעקב נאמן. פעם שר אוצר שהתפטר מהרגע להרגע בגלל פיצוץ עם ראש הממשלה נתניהו. כשר המשפטים בקדנציה הזו, הוכיח נאמנות ומסירות גם לנתניהו וגם לליברמן. אולי הוא יהיה שומר התיק עבור ליברמן. ואולי זו תהיה שלי יחימוביץ', שעבור תיק האוצר כבר תדע להסביר שראוי לה לסגת מההתחייבות שלא להיכנס לממשלת נתניהו. רק שאז תפרוץ פה מלחמת גוג ומגוג...

stella-k@globes.co.il