אובמה לא מחבק אותנו?

משהו באישיותו או בהתנהלותו של נשיא ארה"ב ברק אובמה, מוסיף להדיר שינה מעיני ישראלים רבים. שיטוט קצר באתרים ישראליים יגלה ביצת משטמה כלפי הקנייתי/הכושי/המוסלמי (והמהדרים מוסיפים הקומוניסט) בבית הלבן, שעמל להוריד את ארה"ב (ואת ישראל) ביגון שאולה, כדי להכשיר את הקרקע לאימפריה ג'יהאדיסטית על חורבות וושינגטון וירושלים.

לא חשוב שבתקופת כהונתו הראשונה של אובמה צמח שיתוף-הפעולה הביטחוני/מודיעיני בין ישראל לארה"ב לרמה חסרת תקדים, כפי שהעידו רה"מ בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק; לא חשובים חילופי המידע וההתייעצויות בין שתי המדינות על גיבוש מדיניות משותפת לבלימת הגרעין האיראני; לא חשוב הגידול בהקצבות האמריקניות לפיתוח מערכות טילים נגד טילים בישראל, לרבות "כיפת ברזל"; לא חשובה התמיכה העקבית של ארה"ב בישראל בזירת או"ם, על אף שהיא מנוגדת לעמדות הממשל ותורמת לבידודה של וושינגטון בעולם הערבי.

וראיתם איך הוא מתייחס לנתניהו?

לא חשובות כל הזוטות האלה. מה שחשוב הוא, שהנשיא הזה לא ממש מחבק אותנו. הוא לא נחת בישראל אפילו לא פעם אחת, בעוד שבקהיר הוא ביקר גם ביקר. וראיתם איך הוא מתייחס לנתניהו?

וכך, מוסיפה האוזן הלאומית להיות קשובה לכל רחש מושינגטון שעלול להתפרש כביטוי אנטי-ישראלי של ממשל עוין. כשהכריז החודש הבית הלבן על מינויו של הסנאטור לשעבר צ'אק הייגל לשר ההגנה (בכפוף לאישור הסנאט), רעדו אמות-הסיפים בישראל: הנה, הגיעה נקמת אובמה על התערבות נתניהו לטובת המועמד הרפובליקני מיט רומני בבחירות לנשיאות ועל התעקשותו להרחיב את הבנייה בשטחים. האם הייגל לא דיבר על "הלובי היהודי"? האם הוא לא הטיף למו"מ ישיר עם חמאס והתנגד לסנקציות על איראן?

יש משהו מכמיר באמונתם של ישראלים מסוימים, שהפיל האמריקני מכוון עצמו לפי הזנב הישראלי. לדברי משקיף ישראלי, שבקיא ביחסי ישראל-ארה"ב: "הישראלים נוטים להאמין שהשמש מפציעה מעכוזיהם. ישראל אולי אינה פיון על לוח האשקוקי של אובמה, אך היא לכל היותר פרש, בוודאי לא צריח".

כפי שהבהיר הממשל, הייגל מונה מפני שאובמה מאמין שהוא האדם המתאים ביותר להוביל מסע קיצוץ מאסיבי בתקציב הפנטגון בגלל התנגדותו למלחמה בעיראק ושאיפתו לקיצור הנוכחות האמריקנית באפגניסטן. הייגל אכן התבטא על "הלובי היהודי" והשמיע עמדות שבישראל נשמעות מפוגלות, אבל לא הן הניעו את הבית הלבן ליעד אותו לפנטגון. מבחינת הממשל, העמדות האלה היו מכשול - שהייגל צלח אותו בנקל כאשר הצליח לשכנע מחוקקים יהודים שהוא רחוק מלהיות שד אנטי-ישראלי.

תשומת הלב תוסט מהמזרח-התיכון למזרח הרחוק

ועכשיו ניחתה מכה נוספת: הגילוי שאובמה אמר, בשיחות פרטיות, כי "ישראל אינה יודעת מה האינטרסים הטובים ביותר שלה", ושנתניהו הוא "מוג-לב פוליטי", שמוליך את ישראל לבידוד גלובלי. הנה מבזק: מאז 1967, התנגדו כל הממשלים בוושינגטון להמשך הנוכחות הישראלית בגדה המערבית - כן, גם הממשל של ביל ("שלום חבר") קלינטון. את מפת-הדרכים לפתרון של שתי מדינות הנפיק ממשל ג'ורג' וו. בוש. ואולי שכחנו איך אמר שר החוץ ג'יימס בייקר ב-1992, לפני פגישה עם רה"מ דאז, יצחק שמיר, ש"היהודים ילכו להזדיין". המאבק של וושינגטון נגד ההתנחלויות מתנהל כבר 46 שנה, ואובמה אינו השחקן האינטנסיבי ביותר בו.

הנה שתי סיבות מדוע למהלך של אובמה נגד ההתנחלויות יש סבירות נמוכה. האחת: ארה"ב הולכת נעשית מעצמת נפט שתוכל לספק את צורכי האנרגיה שלה בכוחות עצמה. תלותה בנפט מהמפרץ הפרסי תלך ותפחת ותשומת ליבה תוסט מהמזרח-התיכון למזרח הרחוק.

הסיבה השנייה: גם אם אובמה ירצה לאכוף על נתניהו שלום עם הפלסטינים, ההון הפוליטי שיהיה עליו להוציא לצורך זה יהיה גדול מדי. כשלפניו מאבק על תקרת החוב שעלול להתפרס לאורך שנים; על קיצוצים בתקציב ועל רפורמות בהגירה, הדבר האחרון שאובמה יהיה זקוק לו הוא שהרפובליקנים יתחילו לטפס על העץ הישראלי.