מרוץ הלפיד

מדינה שלמה מדברת מאתמול (ג') בלילה על המפץ הגדול שהתרחש במרכז המפה הפוליטית, אבל למעשה באותו מרכז - שמאז ומתמיד היה מלא באוויר חם וריק מתוכן אמיתי - כמעט לא חל שינוי: אם תרצו, 28 המנדטים שקיבלה מפלגת קדימה בבחירות 2009 התפצלו כמעט במדויק בין יאיר לפיד (19), ציפי לבני (6) והשארית המיניאטורית שנותרה מקדימה (2).

כלומר, גוש המרכז לא רק לא גדל - אלא למעשה הצטצמם במנדט. ההתפתחות המעניינת התרחשה דווקא במקום אחר: מעל ראשו של המרכז (או דרכו) עפו חמישה מנדטים מהימין ומהחרדים אל השמאל והערבים. זה שינוי חשוב, אבל הוא לא יעניק לשמאל את השלטון: גם מפני שהמפלגות הערביות לא נספרות בשום תחשיב קואליציוני (האחרון ששיתף איתן פעולה היה יצחק רבין, ז"ל), וגם משום שלפיד כבר נמצא בעיצומה של הדהרה לתוך ממשלת בנימין נתניהו.

לפיד ינסה לעשות היסטוריה: להיות הבלון הראשון שהתנפח באזור המרכז בלי להתפוצץ שנים מעטות לאחר מכן, ולהיעלם מהמפה. קדמו לו שם מפלגת ד"ש, מפלגת המרכז, קדימה וכן שינוי של אבא יוסף (טומי) לפיד. (למרבה האירוניה, גם הסלוגן של "יש עתיד" הוא "באנו לשנות"). לפיד נכנס לזירה מלא באנרגיות טובות ומאמין שאצלו זה ייראה אחרת, אבל במרכז הישראלי יש בעיה מובנית: מחסור חמור במהות ובפתרונות אמיתיים לבעיות היסוד של ישראל.

לפיד מרבה לדבר על חשיבות המשא-ומתן עם הפלסטינים, ובכך קורץ לבורגנות האדישה שטאטאה את הכיבוש מתחת לשטיח, אבל באותה נשימה מצהיר שירושלים המאוחדת אינה נושא לדיון, וגם ש"אין מפה שבה אריאל היא לא חלק מישראל". עם תנאי פתיחה כאלה, גם למנהיג הפלסטיני המתון ביותר לא יהיה על מה לדבר עם לפיד. ח"כ זאב אלקין (הליכוד) הממולח הבחין בכך, ואמר אתמול באחד האולפנים ש"הדרישה של לפיד למו"מ מקובלת עלינו. גם אנחנו רוצים מו"מ, רק שאבו מאזן לא בא". מעניין למה.

כדי לא להפוך לאפיזודה חולפת, לפיד לא יוכל להסתפק בהפתעה של אתמול - אלא יצטרך להיות ההפתעה הגדולה של הקדנציה: הוא יצטרך להתניע תהליך מדיני אמיתי - בממשלת ימין קיצונית, שבה לאיש אין עניין לקדם תהליך כזה; לייצר שינוי אמיתי בסדר העדיפויות הכלכלי והחברתי - אך לא ברור איך זה יקרה בממשלה שכנראה תכלול מתנחלים, או חרדים, או את שניהם.

אפשר שלפיד ייאלץ גם להסביר איך ההגדרה "פוליטיקה אחרת" מתיישבת עם ישיבה בקואליציה לצד העבריין המורשע אריה דרעי, שעליו אמר רק לפני חודש - "דרעי זכאי לשיקום, אבל לחזור למקום שבו בוצע הפשע, זה דבר בלתי סביר ובלתי מוסרי".

לפיד יצטרך להפתיע כדי שבפעם הבאה שהציבור הישראלי יילך לקלפיות - כנראה אחרי עוד קדנציה של קיפאון מדיני והסלמה ביטחונית, של פערים חברתיים והידרדרות השירותים הממשלתיים - הבוחר לא ישאל את עצמו "מה, לעזאזל, יצא לי מזה שהצבעתי עבור האיש הנחמד ההוא", ויחפש לעצמו כוכב חדש, שגם תוחלת החיים שלו תהיה כמשך חייו של קמפיין מוצלח אחד.