וגר לפיד עם בנט

1. הפסדנו

1.8 מיליון בוגרים ובוגרות (מתוך 5.6 מיליון בעלי זכות בחירה במדינת ישראל) לא טרחו להגיע לקלפי. המשמעות של שיעור הצבעה של 66.6% היא שמחאת הקיץ ההוא, של 2011, הפסיקה לעבוד, או, וזה יותר סביר, שהציבור מעריך שמובילי המחאה וראשי תומכיהם הפוליטיים - ביצעו סוג של קמפיין שיווקי יעיל ומתוחכם לסידור עבודה לעצמם. ומה יותר טוב, רווחי, נוח ומועיל מאשר לעבוד כח"כ/ית.

עם זאת, תוצר הלוואי המשמעותי של המחאה של קיץ 2011 - התחזקות התודעה העצמאית האישית, כלכלית, צרכנית וחברתית - חי, קיים ומתחזק בקרב אזרחי ישראל.

את זה רואים בבירור בתוצאות הבחירות, שבין היתר הביאו לכניסת יותר מ-50 חברי כנסת חדשים.

עוד כ-250 אלף קולות התבזבזו עבור הצבעה ל-20 מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. לרוב רובן, למעט קדימה, "עם שלם" ו"עוצמה לישראל", גם לא היה מלכתחילה שמץ סיכוי. כמה מראשי המפלגות ההזויות תחמנו, שיקרו לציבור, נענשו בהתאם - רק חבל על הקולות. אז מה עוד צריך לקרות כדי שהכנסת החדשה תתכנס ותעלה משמעותית את אחוז החסימה?

2. ניצחנו

התוצאה של הבחירות הללו: תיקו. שוויון. הימין/שמאל מת. הזלזול ההדדי עוד ייקבר יום אחד. הפנאטים, ימין ושמאל קשיח, קיצוני, דעתני ויהיר - נמאסו. הגינות, ענייניות, יושרה, גמישות, ותבונה - זה העתיד החדש. הבוחרים החליטו שכדי למלא את מטרות הפנים הבוערות: שוויון בנטל הביטחוני והתעסוקתי, הורדת מחירי דיור, הפחתת יוקר המחיה, נטרול הביורוקרטיה ויכולת הביצוע - לא רק שאין הבדל בין ימין לשמאל, אלא שעדיף ימין ושמאל יחד. יד ביד. למרות המחלוקות.

3. ממשלת מעבר

הבחירות האלה עוד יהיו קו פרשת המים, בין הוותיק המוכר והידוע - נתניהו, ציפי לבני, שאול מופז - לבין החדש, האניגמטי, דור המצליחנים השרמנטים - שמובילים לפיד ובנט. מפלגות הבסיס הוותיקות, עבודה וליכוד, התגמדו מול החדשות והמתחדשות. הממשלה הבאה תהיה זמן לימוד. היא תחנך ותגדל את אנשי הממשלה שאחרי.

יאיר לפיד, נפתלי בנט, וגם שלי יחימוביץ' (אף שהיא טוענת אחרת) אינם בשלים להיות ראשי ממשלה ראויים. כמו מרבית אנשי אמונם, עוד לא מיומנים פוליטית, מדינית וניהולית. מנהיגי בוסר. הם זקוקים לתקופה הבאה כדי ללמוד, לטעות, לספוג, לגדול לתוך תפקידים עתידיים - או, לחלופין, להבין שהם לא מתאימים ולוותר.

לא ברור מתי יתקיים טקס חילופי הדורות, אפשר שזה יקרה מהר מאוד, אם נתניהו לא יצליח להקים קואליציה יציבה ו/או לא יצליח להעביר תקציב נכון למדינה. ואפשר שזה יקרה בדרך הטבע בעוד ארבע שנים, ואז צפויים לעמוד יאיר, נפתלי ושלי לצד גדעון סער, גלעד ארדן, ומי יודע מי עוד - ויילחמו על הקולות שיבחרו מביניהם את ראש הממשלה הבא. ייתכן שמולם יעמוד "ותיק" אחד: אביגדור ליברמן. או שניים: ליברמן ועמיר פרץ.

4. מנצחים נאים

יאיר לפיד, נפתלי בנט וזהבה גלאון, המנצחים הגדולים של הבחירות, נחשבים אנשים בעלי הופעה נאה. יפיופים. יש שיגידו שאנחנו שטוחים ורדודים שחשוב לנו פרצוף יפה, פרופסורים מהוללים יטענו שכולנו עכברי ריאליטי טלוויזיוני - אז יגידו. זו המציאות. כבר הוכח במחקרים שלמתמודד או מתמודדת נאים יש יתרון בקבלה לעבודה.

5. המפסיד גדול

נתניהו, למרות הכול, המפסיד הגדול של הבחירות והאחראי אישית על צניחת מפלגתו, מגיע למקום שאף אחד לפניו לא הגיע אליו: ראש ממשלה בקדנציה שלישית. חוץ מאיראן, המרחב המוסלמי, המשבר הגלובלי ותקציב הקיצוצים - הוא עובד עבור מקומו בהיסטוריה. דוד בן גוריון ייסד, מנחם בגין עשה מהפך.

ונתניהו? הוא יוכל להיות רשום בדפי ההיסטוריה כראש הממשלה המאחד, המשקם, המשתף. אם יקים ממשלה עם בנט, לפיד, לבני, עם או בלי יחימוביץ', אם יצליח להחזיק את הממשלה הזו כמה שנים ביציבות ולנצל את עוצמתה לטובה - הוא ייכנס בגדול להיסטוריה. כמו בן גוריון ובגין. הבעיה היא שממשלה בלי ש"ס ובלי יהדות התורה עלולה לגזור סכנת חיסול על מועמדי הליכוד בבחירות הבאות, וזו בעיה שנתניהו לא יוכל להתעלם ממנה.

ועניין עיקרי: הרחקת החרדים ממרכז הכוח הפוליטי - יש בה סכנה להגברת הקיצוניות וההפרדה. לכן, כן ראוי וכן נכון לצרף לממשלה כל מפלגה בעלת זהות דתית חרדית שתהיה נכונה למהלכים של הצטרפות לנטל הביטחון, הצבאי, החברתי והכלכלי. כמו שיעל גרמן, יש עתיד, תוכל, בלי ספק, לפעול לצד אורית סטרוק, ממתנחלות הבית היהודי, כך יוכלו לפעול יד ביד כל הקצוות האחרים. אפשר שהגיעה העת לתיקון החינוכי הגדול: תלמידים חרדים ילמדו אזרחות ולימודי ליבה, תלמידים חילונים ילמדו יהדות ומחשבת ישראל. כולם ילמדו ערבית מדוברת כשפה זרה.

6. מניפולציות

לפנות בוקר החלה ההסתה השקטה של כמה מראשי המפלגות המתוסכלים/לות, להרחיק את לפיד מהקואליציה של נתניהו. יש שקוראים לו "אל תהיה עלה התאנה של ביבי", אחרים מנסחים זאת בתחכום גדול יותר: יצירת "גוש חוסם".

לזה מושכות שתי המפסידות הגדולות, שלי יחימוביץ' וציפי לבני, ומטרתן ליצור כאוס, שיביא לכך שהנשיא שמעון פרס לא יאפשר לנתניהו, בכל זאת במקום הראשון, להיות הראשון לגבש קואליציה, או לחלופין, לכך נתניהו לא יוכל להקים קואליציה יציבה ויאלץ ללכת מיד לבחירות חדשות. המשמעות: אנחנו נשמח להוציא לעצמנו עין אחת, העיקר שלביבי נצליח להוציא שתיים. מספיק לשמוע את לפיד, שי פירון, יעל גרמן, עופר שלח ואחרים כדי להבין שהם, בינתיים, לא נופלים לבור הזה. אבל המלחמה הרי רק החלה.