יש משהו סימבולי בצפייה ב"איש חסיד היה" דווקא בשבוע של בחירות. כי אין מקום רחוק יותר מאשר הפילוג, הניכור והשנאה שאליהם נגררת מדינת התעמולה, מאשר המיתולוגיה היהודית הזו, שמהלכת קסם, בניגון אנושי שרובו ככולו אהבת אדם, צניעות וחוכמת חיים. המחזה, שטווה דן אלמגור, מקבל חיים חדשים בהפקה משותפת לתיאטרון חיפה ולהבימה. מספר תהילים ועד לבעל שם-טוב, מהרבי מברדיטשב ועד לרבי נחמן, והלאה למעשיות חסרות שם ופנים אבל עתירות משמעות, על האנשים ששמרו על גחלת במשך 2,000 שנות גלות, וגילמו בחייהם שלהם זהות יהודית לא פחות מאשר הספר הקדוש בכבודו ובעצמו. כי מה הן המילים ללא האנשים שנוסכים בהן משמעות.
זו הצגה בקצב קצת אחר. מחזמר תוסס אמנם, אבל גם לא כזה שמבקש להתחנף לקהל שלו, ואפשר רק להתמלא הערכה לבמאי איציק ויינגרטן על ההערכה שהוא רוכש לקהלו. מילות המפתח הן צניעות ומשמעות, כמו החסידים שבהשראתם כתב אלמגור.
זה מתחיל בתפאורה הפשוטה לכאורה (פרידה שהם), אבל גם המדויקת שמייצרת בכמה דימויים ויזואליים אייקוניים, עולם ומלואו של תוכן יהודי עתיק. וזה ממשיך בליהוק המעולה והמאוד לא ברור מאליו במציאות של תיאטראות מסחריים.
ויינגרטן יכול היה לעשות כמו רבים מהקולגות שלו וללהק כמה פרצופים מוכרים, שיקשטו את הבמה, על מנת לקרוץ לקהל המנויים ולקניינים הגדולים. במקום זה הוא בוחר ללהק להקה. קאסט נטול שמות מפוצצים אבל כזה שמפוצץ בכישרון ושמשלים זה את זה בהרמוניה כובשת, הן מבחינה ווקאלית והן מבחינה תיאטרלית.
ויש גם אמירה עכשווית
קצרה היריעה מלהתייחס לכל הביצועים, אז הנה כמה שהותירו בי חותם: רונה פרומצ'נקו ונצנת מקונן שריגשו אותי כהוגן עם הביצוע שלהם לאייכה העכשווי של שולי רנד. דיוויד בילנקה שהקסים אותי בסיפורים על חלם שהיא ורשה, ובזה על הרב שהבטיח להמתין. יגאל שדה, שביחד עם גיל קפטן, מייצרים את התמונה החזקה של ההצגה על אודות היהודי שבולס ובולס ללא הרף, כדי שאם יישרף על ידי הגויים - יעלה השמיימה באש ענקית, "כדי שיידעו כולם שיהודי לא נשרף כך סתם". ואי אפשר שלא להזכיר את עדי ארד שניחנה בקול מהשמיים, את אתי וקנין ונדיה קוצ'ר עם הקולות הגדולים שלהן, את יגאל מזרחי שמסלסל בתימנית ומאיר את הבמה, ואת צחי הלוי שמביא לבמה את אותו חן שקידם אותו לשלבים הסופיים של דה-וייס.
מי שמשלים את תמונת היוצרים הוא אודי וידיסלבסקי, שחתום על העיבודים המוזיקאליים. שוב, מאוד לא פומפוזי ולא מתחנף, אבל בו-בזמן גם כזה שכובש את הצופה בביטחה, עד שלאחר כמה ביצועים - הקהל כבר חזק בידיים שלו. עד מהרה גם הציניות מודל 2013 נשחקת והולכת, והסיפורים החכמים, על האישים החכמים האלה, מתחילים למלא השראה ואף געגוע.
לכו לראות.
"איש חסיד היה" מאת דן אלמגור, בימוי: איציק ויינגרטן, תיאטרון חיפה. בשיתוף הבימה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
