יאיר, תלמד מהטעות של עמיר

הטעות הפוליטית הגדולה ביותר של עמיר פרץ בזמן שהיה מנהיג מפלגת העבודה הייתה הוויתור על תפקיד שר האוצר לטובת תפקיד שר הביטחון בממשלת אהוד אולמרט. פרץ הביא עמו פרספקטיבה כלכלית רחבה כמנהיג ארגון העובדים הגדול בישראל והוביל במשך שנים אג'נדה כלכלית-חברתית אשר הביאה אותו בסופו של תהליך לכס יושב-ראש מפלגת העבודה. אך פרץ בחר ברגע האמת הפוליטי שלו לוותר על אחיזה פוטנציאלית במושכות הכלכליות של המשק לטובת תפקיד אפוף תהילה - שר הביטחון של מדינת ישראל.

סופה של החלטתו של פרץ ידוע ורשום בדברי ההיסטוריה: כישלונות מלחמת לבנון השנייה נרשמו גם לחובתו, ובשילוב ההתבוננות דרך משקפת סגורה, הובילו לאובדן המוניטין החיובי בציבור. הדבר גרר אחריו דעיכה פוליטית, שממנה פרץ התאושש מעט עם הקרדיט שקיבל במהלך מבצע "עמוד ענן" על מעורבותו בקידום "כיפת ברזל".

יאיר לפיד, המנצח הגדול של בחירות 2013, מצוי עתה בסיטואציה אישית דומה לזו שבה היה מצוי פרץ ב-2006. הכותרות והספקולציות התקשורתיות מנכסות ללפיד את תפקיד שר החוץ בממשלת נתניהו הבאה. ואכן, לשכת שר החוץ הנחשבת והיוקרתית קורצת ללפיד.

עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו מדובר במינוי ראוי אשר יציג את הפנים המתונות והיפות תרתי-משמע של החברה הישראלית. אולם ללפיד כדאי דווקא לקבל את עצתו של אביגדור ליברמן ולא את עצתם של העיתונאים שמרכיבים ממשלות עוד לפני שהחל המשא-ומתן עליהן. ללפיד יש כעת הזדמנות פז למקד את כוחו האלקטורלי במשרת שר האוצר, ובכך להוות גורם מכריע בשינוי השיח הכלכלי במדינה. כשר האוצר בממשלה החדשה יוכל לפיד להגן על תקציב החינוך, לקדם רפורמות בשוק הדיור, ללמוד מקרוב על השומנים בתקציב הביטחון, לתעדף קצבאות ועוד.

לפיד התחייב לבוחריו במערכת הבחירות להגן על האינטרסים הכלכליים של מעמד הביניים, ואילו עמדותיו המדיניות נותרו במשך תקופת מערכת הבחירות עמומות-משהו. לפיכך, תפקודו כשר חוץ יהא המשך פחות טבעי של האג'נדה שאותה הוביל במערכת הבחירות.

לפיד נבחר על-ידי מעמד הביניים החבוט, שכורע תחת מחאת יוקר המחיה. המעמד הבינוני רואה ב"יש עתיד" חומת מגן מפני המשך השימוש של הממשלה במעמד זה ככספומט למימון הוצאות סקטוריאליות. המצביעים של יש עתיד מקווים כי גורמים אחרים "ישבו על השיבר" של תקציב המדינה בניגוד למה שראינו עד היום.

שגריר בכלכלה הישראלית

אם לפיד יסתובב בשנים הבאות בבירות העולם מאה ימים בשנה, הוא יתקשה להקים תשתית אנושית, פיננסית ופיזית כלל-ארצית למפלגתו הצעירה, ולתחזק אותה באופן רציף על ציר הזמן. כך, הוא עלול להתעורר בבחירות הבאות עם מוניטין פוליטי חבוט, מצד אחד, ועם אובדן השטח מצד שני. מצב שעלול להפוך את מפלגת יש עתיד למפלגה חד-פעמית, כמוה ראינו לא אחת בהיסטוריה הפוליטית של ישראל.

ציבור בוחריו של לפיד חפץ לראות אותו כשגרירו בכלכלה הישראלית ולא כמדברר את מדיניות משרד החוץ בערוצי הטלוויזיה הגלובליים. למטרה זו ישנם מנהיגי ציבור ראויים אחרים.

בניגוד לאחרים, איני מודאג מחוסר ניסיונו הכלכלי של לפיד וגם מקווה שלפיד עצמו לא מודאג מכך. גם שר האוצר המכהן, יובל שטייניץ, אינו בוגר לימודים מתקדמים בכלכלה, ועדיין ביצע את תפקידו באופן מניח את הדעת, כך שלא מדובר בתנאי-סף לתפקיד חשוב זה.

אמנם לא בטוח שנתניהו בשל להעביר את המושכות הכלכליות לשר אוצר דעתני ופעלתן, ולפיכך יעדיף להציע ללפיד את משרת שר החוץ, אולם לפיד צריך לדאוג לאינטרסים האישיים והמפלגתיים שלו, ולייצג את בוחריו בהתאם לרוח הקמפיין והמצע שאותם הציג לציבור.

* הכותב הוא האסטרטג הראשי של קב' איילון