"יש עתיד" מעורפל

כמעט שבועיים אחרי הלילה הגדול של "יש עתיד", דבר אחד ברור בקשר לעתיד המפלגה שברגע זה היא הכי חשובה בפוליטיקה הישראלית: שום דבר לא ברור. אמנם יש עתיד - אבל הוא מעורפל.

הניסיונות שנעשו עד כה לתייג את יש עתיד לוקים בשטחיות מסוימת: התנועה של יאיר לפיד כבר הוכרזה כמפלגת הלבנים השבעים, נציגת שבט הבורגנות האשכנזית שנבחרה על-ידי העשירים כדי לשרת את עניינם. עם פילוח ההצבעה קשה להתווכח: לפיד אכן סחף את הערים המבוססות והוכתר לממשלה על-ידי העשירונים העליונים של ישראל.

זה לא בהכרח אומר שהרשימה שלו תשרת אותם. השכבות החלשות מצביעות כבר שנים לש"ס ולליכוד ומקבלות בתמורה אצבע משולשת. לפיד אמנם רחוק מלהיות מזוהה עם תפיסת עולם חברתית, אבל מאות האלפים שיצאו לרחובות במחאה החברתית זוכרים לו את מאמר "אחיי העבדים".

מעניין למי הוא יהיה מחויב יותר בממשלה - לעבדים או לאדונים, שלמוקדי הכוח שלהם חבר לא פעם בעבר?

חלק מהערפל נובע גם מהרכב הרשימה של לפיד: אי-אפשר לומר שהגוליבר החדש של הפוליטיקה הישראלית הקיף את עצמו בגמדים. אין כאן שידור חוזר של רפאל (רפול) איתן ו"צומת". לפיד ליקט בתשומת-לב נציגים מכל הקשת הישראלית כמעט, שלרובם רקורד של עשייה: חילוניים ודתיים, אתיופים (שניים!) ועולה מרוסיה, אקדמאים ועיתונאי, הרבה נשים יחסית (8 מתוך 19), משפטנית המרותקת לכיסא-גלגלים, מרצה שהקימה מסגרת אקדמאית לאלה שידם אינה משגת.

עד כמה החבורה הזו תיישר קו עם כל בחירה של מספר 1? קל יחסית לשמור על אחדות שורות בזמן קמפיין. כשמתחילות ההצבעות וההכרעות, אנשים דעתנים וערכיים נוטים להיות פחות ממושמעים.

הלהיט החם של התקופה

ועוד קצת ערפל: לפיד נישא לכנסת לכאורה על גלי המחאה החברתית, אבל הדיון המרכזי סביב כניסתו לממשלה נסוב על הגדלת השוויון הנטל - ולא על הגדלת השוויון בחברה הישראלית. קשה למצוא חילוני שיתנגד לכך שיותר חרדים ישרתו בצבא וישתתפו בשוק העבודה, אבל יש לפחות עשר בעיות דחופות הרבה יותר שדורשות פתרון במדינה.

ההיסטוריה עלולה לשפוט אותנו לחומרה אם יתברר שברגעים האחרונים של הזדמנות להגיע להסדר שלום, עסקנו ביישוב הסכסוך הפנימי בין חילונים לחרדים במקום בחתירה אמיתית לפתרון הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים. הדרישה של לפיד לחידוש המו"מ לא מבטיחה הרבה: אחרי שהצהיר שירושלים ואריאל אינן נתונות לדיון, ספק אם לפלסטינים יש על מה לשאת ולתת איתו. כדי לפרוץ דרך מול הפלסטינים לפיד יצטרך לשנות את גישתו מהיסוד - רק שאז הוא ימצא לימינו את בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן, משה פייגלין ואולי גם את נפתלי בנט. מישהו חושב ברצינות שעם החבורה הזו ניתן להגיע להסכם שלום?

בנסיבות האלה - שבהן שינוי אמיתי של סדר העדיפויות הכלכלי ופריצת דרך מדינית נראים כמו מדע בדיוני - נשארנו עם הלהיט החם של התקופה - הנשיאה בנטל. עניין ראוי כשלעצמו, אבל לא כשהעיסוק בו הופך לחזות הכול ומאפשר לפוליטיקאים לייצר מצג שווא של עשייה ותנופה, בשעה שהדברים האמיתיים תקועים בבוץ.

הסיסמה הקליטה של יש עתיד, "באנו לשנות", מתייחסת במידה רבה למה שלפיד ואנשיו מכנים "הפוליטיקה החדשה", הנקייה, השקופה. הם לא הראשונים שמבטיחים לנו "פוליטיקה אחרת". גם המחאה החברתית נשבעה לדבר בשפה חדשה, ושקעה עד מהרה בעיסה של מאבקי אגו ויצרים. כאלה הם בני אדם, כזו היא הפוליטיקה. זה לא אומר שאי אפשר לעשות פוליטיקה הגונה וערכית.