הילדים אלימים, חרדתיים, פוחדים מהחושך? יש פתרון

א' בן 8, לא הסכים לעשות פיפי במשך יומיים. כל ניסיונות השכנוע לא עזרו; הילד נותר בסירובו, בעקבות אירוע טראומתי שעבר. בבית חולים במרכז הארץ כבר הכינו את המחטים כדי לבצע ניקור, אבל נזכרו שיש עוד מוצא אחרון לפני השלב הכואב: היפנוזה. הפסיכיאטר הבכיר פרופ' גיל זלצמן, מנהל חטיבת ילדים ונוער במרכז לבריאות הנפש גהה מקבוצת שירותי בריאות כללית, נקרא למקום. "ישבתי עם הילד, ובתהליך של היפנוזה ביקשתי ממנו לדמיין שלט טלוויזיה - אביזר שהוא מכיר היטב מחיי היומיום", הוא מספר. "אמרתי לו שבשלט יש כפתור אדום שסוגר את הסוגרים של שלפוחית השתן וכפתור ירוק שמשחרר אותם. ביקשתי ממנו לדמיין שהכפתור האדום נתקע ושהוא צריך לאט-לאט לשחרר אותו".

תהליך ההיפנוזה פתר את הבעיה וחסך התערבות לא נעימה. זלצמן, ממייסדי תחום ההיפנוזה לילדים בארץ, כלל לא הופתע. "בגילי הילדות קל להפנט יותר מבכל גיל אחר במעגל החיים, ולכן ההיפנוזה היא כלי טיפולי שימושי מאוד בילדים", הוא אומר. "למעשה, טווח הגילים הטוב ביותר להיפנוזה נע בין 7 ל-12, זה השיא. לילדים יש דמיון עשיר, הם לא חוששים, אין להם דעות קדומות והם פתוחים לרעיונות. לפני גיל 7 לילדים יש קושי לבצע הרפיה ורבים מהם חוששים לעצום עיניים. בסביבות גיל 12, גיל ההתבגרות, הם הופכים ליותר ציניים וקשים ומתפתחת אצלם חשיבה מופשטת. נוסף לכך, רוב הפוביות פורצות בגיל הילדות, והיפנוזה היא כלי יעיל ביותר לטיפול בהן".

מומחים בהיפנוזה משוכנעים שיעילותו של הטיפול לילדים רבה, ומדווחים כי במרבית המקרים התוצאות טובות. מחקרים מלמדים שכלי טיפולי זה עשוי לסייע במגוון של בעיות ילדות - הן רפואיות והן רגשיות; ממצבי חרדה כמו אצל ילדים שמבחירה לא מדברים בכיתה או בחברה ("אילמות סלקטיבית"), עבור בילדים שנוהגים לתלוש את שערות ראשיהם ולכסוס ציפורניים בכפייתיות, וכלה באלה שמפחדים ממעליות, מג'וקים ומהחושך.

זלצמן מעיד כי יותר ויותר ילדים בישראל עוברים טיפולי היפנוזה, ומעריך את מספרם בלפחות עשרות רבות שטופלו בשנה האחרונה בכלי זה. בהתאם, השיטות הוותיקות והקלאסיות הוחלפו בדינמיות ועכשוויות; שכיבת הפרקדן על הספה עברה הסבה לישיבה על כיסא סטנדרטי, וגם למטוטלת הכסופה והאלמותית כבר נמצאו תחליפים. "יש יותר ויותר מודעות לתחום ופחות פחד ממנו", מציין זלצמן. "אנחנו רואים גם ילדים מהמגזר החרדי ומהמגזר הערבי שמגיעים לטיפול".

הפסיכיאטר ד"ר איתן אברמוביץ', יו"ר האגודה הישראלית להיפנוזה, שייסד לפני כשנה וחצי בבית החולים הדסה את מכון היפנו-קמפוס, המכשיר רופאים ופסיכולוגים לעסוק בהיפנוזה, מעיד כי "התחום פורח אצלנו והתוצאות מפתיעות אותי בכל פעם מחדש. בהדסה יש כיום כ-25 רופאים שמטפלים בהיפנוזה בילדים, גם במחלקות וגם באשפוז. יש תוצאות טובות ביחידה לגסטרואנטרולוגיה, לכירורגיה ולקרדיולוגיה. בין היתר, מצנתרים ילדים תחת היפנוזה ומטפלים כך בילדים חולי סרטן כדי להתמודד עם תופעות הלוואי של כימותרפיה".

"עד לפני שנה-שנתיים לא הייתה פתיחות לכך; היו אנטי, עקשנות מסוימת וחששות. באופן פרדוקסלי, דווקא עם כירורגים ומרדימים היה קל יותר מאשר עם אנשי בריאות הנפש. היה צריך לשנות את החשיבה של פסיכיאטרים שהשיטה יעילה. פעם להיפנוזה היה שם לא טוב, ולקח זמן להתאושש מזה. אבל ברגע שהם רואים תוצאות מדעיות טובות הם מתחילים להשתכנע. אני מקווה שהתחום הזה יהפוך לאט-לאט למיינסטרים".

ההורים חוששים

ביקור במרפאת חרדה ופסיכוסומטיקה לילדים ולנוער, של המרכז לבריאות הנפש גהה מקבוצת הכללית, מבהיר כיצד מתנהל טיפול היפנוזה בילדים. המרפאה, אגב, ממוקמת בסניף של קופת חולים כללית בראש העין, "כדי שלא תהיה סטיגמה של בית חולים פסיכיאטרי", מסבירה מנהלת המרפאה, הפסיכיאטרית ד"ר גילה שן, המטפלת בילדים בהיפנוזה זה עשור. לדבריה, בשנה האחרונה טופלו במרפאה עשרות ילדים בשיטה זו, המציעה את שירותיה בתשלום לילדי כל קופות החולים בגילים 5-21.

אני שואלת את שן על הבעיות של הילדים שטופלו במרפאה בהיפנוזה, ומקבלת רשימה ארוכה שכוללת הפרעות פסיכוסומטיות מגוונות: מחלות גופניות (חלקן עם מרכיב נפשי) כמו קרוהן, אסטמה, מחלות עור ומעיים; טיפול בחרדות דוגמת חרדת בחינות, פחד מטיסות, מטיפולי שיניים וממקומות סגורים; הפרעות שיש בהן קשר בין גוף ונפש כמו תנועות לא רצוניות (טיקים), אכילת יתר, בעיות שינה, תלישת שערות כפייתית והרטבות לילה והפרעות סומטופורמיות - כלומר מקרים שבהם הסימפטומים הפיזיים מצביעים כביכול על בעיה פיזיולוגית, כמו כאבי בטן או ראש, אך לא נמצאה להם סיבה רפואית.

שן מספרת כי "ילדים בדרך כלל מתלהבים מהטיפול. יש איתם בעיה אחרת, שהם לא תמיד רוצים לעצום עיניים, אבל אפשר לעשות היפנוזה גם בעיניים פקוחות ובמצב של ערנות. בגיל ההתבגרות זה יותר קשה, ובני נוער אומרים לי, את הולכת לשלוט עליי, את רוצה להוציא ממני סודות".

אבל מי שאוחז בחששות הגדולים ביותר הם ההורים, שנדרשים לתת את הסכמתם המפורשת לטיפול, ובמרבית המקרים גם לדלג מעל מחסום פסיכולוגי, רתיעה וחששות לא מבוטלים. "הפחד הגדול של הורים הוא שהילד שלהם לא יתעורר", מספר זלצמן. "אחרי שאתה מסביר שזה לא יכול לקרות בטיפול של איש מקצוע מורשה, הם נרגעים וחותמים על הסכמתם, ולפעמים מבקשים להישאר עם הילד בחדר במהלך הטיפול".

ד"ר שן נוהגת להדגים להורים ולילדיהם שני תרגילים, במטרה להפיג את הלחץ ולהוכיח שהשליטה בהיפנוזה נתונה בידי המטופל וכי הוא אינו נתון לשליטת המטפל. עוד לא הספקתי לשאול באילו תרגילים מדובר, ושן כבר כורכת סביב אצבעותיי מטוטלת. היא מבקשת להתרכז בה ולחשוב איך הייתי רוצה שהיא תזוז: שמאלה וימינה או במעגלים. המטוטלת אכן זזה מכוח המחשבה, גם כשאני לא מזיזה את היד. אחר כך היד תישמע לקולה של שן, שמנחה אותי בשקט שהמטוטלת תתחיל לנוע בסיבובים מעגליים.

בתרגיל השני הידיים נפרסות קדימה ואני מתבקשת לדמיין שיד אחת קשורה למשקולת כבדה ויד אחת אוחזת בבלון הליום. שן מבקשת לדמיין איך יד אחת עולה ומתרוממת ויד שנייה כבדה ושוקעת. משהו ברווח הזה, בין היד שעולה ליד שיורדת, יכול לרמוז לה עד כמה המטופל יכול "לשחרר", עד כמה הוא דורש להיות בשליטה, ולמעשה - עד כמה ביכולתו להיכנס לתהליך ההיפנוטי. למטופל אמורים התרגילים להבהיר כי הוא אינו "כחומר ביד היוצר", ולמעשה השליטה על מה שקורה נתונה בידיו.

השלב הבא, זה שמגיע לאחר שההורים משתכנעים, הוא להכניס את הילד למצב היפנוטי, מה שמכונה אינדוקציה. יש כמה שיטות וגישות כיצד לעשות זאת, כשהמטרה היא למקד את הקשב ואת הריכוז של המטופל - בדרך כלל מדובר במיקוד העיניים בחפץ מסוים - ולהביא אותו למצב של הרפיה. השיטות של פרופ' זלצמן כוללות בקשה לצייר דמות אנימציה שהוא אוהב, ולעתים הוא מנחה את המטופל לאחוז עיפרון ביד, להחזיק אותה מתוחה קדימה, להתבונן במחק ולדמיין שהוא מנסה להחליף צבע - עד שהעיניים מתמקדות ומתעייפות. בשלב הבא הילד מתבקש למלא את הבטן באוויר ולנשום עמוק.

שן מספרת כי היא מבקשת מהילדים לכווץ את שרירי הגוף ולרפותם במשך דקות מספר, להתבונן בנקודה מסוימת בקיר או לבצע משחק בין האגודלים. "התחנה הבאה היא שהילד ידמיין שהוא נמצא במקום נעים ובטוח", היא מסבירה. "על כך אני שואלת אותו לפני ההיפנוזה - איפה המקום המרגיע שאתה רוצה להיות בו, קר או חם בחוץ, באיזה יום ובאיזו שעה וכולי. ככל שהוא יספר לי יותר פרטים חושיים, כך הוא יוכל להיכנס להיפנוזה בצורה עמוקה יותר".

מצב תודעתי ייחודי

המדע עדיין לא פענח מה בדיוק קורה במוח האדם כשהוא תחת היפנוזה. בדיקות הדמיה מעידות על שינויים בדפוסי הפעילות במוח, בעיקר באזור האונה האחורית הקשור בראייה ובאזורים האחראים לעיבוד רגשות, שהופכים לפעילים יותר בזמן הטרנס. היפנוזה, מסבירים המומחים, מוגדרת כמצב תודעתי ייחודי, שבו האדם מתרכז מאוד בדבר מסוים, תוך שהוא מסוגל להתעלם מגירויים אחרים. הוא נמצא במצב של הרפיה דמוי חלום, אך הוא אינו ישן.

התהליך ההיפנוטי מנצל את יכולת השליטה העצמית הגבוהה שבה נתון האדם כדי להביא לשינוי אותו הוא מבקש לחולל. במרכז הטיפול נמצאות הסוגסטיות (ובעברית - השאות) הניתנות למטופל - כלומר הכוונות או הנחיות שביכולתן להביא לשינויים בתחושותיו, בהתנהגותו ובחשיבתו של המטופל. כשהוא תחת היפנוזה, נכונותו ויכולתו של המטופל לקבל את הסוגסטיות ולהיענות להן מתגברת. הוא פחות חמוש במנגנוני הגנה, קל יותר לשכנוע עצמי, ומפעיל פחות תהליכי בקרה אינטלקטואליים. הסוגסטיות אמורות להשתרש בו זמן רב אחרי ההיפנוזה, וכך ניתן לחולל בו שינוי לטווח ארוך ולפתור "פלונטרים" סבוכים.

תחום ההיפנוזה סובל כבר שנים רבות ממוניטין שלילי; דבקו בו דעות קדומות ומיתוסים מוטעים, בעלי אופי מאגי ומסתורי, שהזינו אותם גורמים שונים כמו סרטי קולנוע וטלוויזיה כמו גם קוסמים, מתקשרים ואף שרלטנים. חלקם טרחו להקצין את התופעה ולתאר אותה כעל טבעית, ואת המטפל כמעין מכשף ששולט בנפשו של המטופל, ששוכב חסר אונים על מיטת הטיפולים. את החששות מהיפנוזה מעצימים מקרים חמורים שנרשמו בעבר, כמו האירוע שבו הבדרן אבשלום דרורי הפנט נערה מעל במת בידור ולא הצליח להעיר אותה, עד להתערבותו של איש מקצוע בכיר.

המקרה הזה היווה טריגר מרכזי לכך שב-1984 הפכה ישראל למדינה הראשונה בעולם שחוקקה חוק המסדיר את השימוש בהיפנוזה. חוק זה אוסר על ביצוע היפנוזה על-ידי מי שאינו מחזיק ברישיון להפנוט מטעם משרד הבריאות, וזה ניתן רק לרופאים, לפסיכולוגים ולרופאי שיניים, שעברו הכשרה מיוחדת ועמדו בבחינה מטעם המשרד הממשלתי. בישראל מותר להפנט רק לצורך אבחון וטיפול פסיכולוגי ורפואי, לצורך מחקר מדעי והוראת התחום, וכן לצרכים של רענון זיכרון בחקירה משטרתית - אך חל איסור על ביצוע היפנוזה למטרות בידור.

"המדיה מכניסה לנו מקלות בגלגלים", אומר ד"ר עמיר לאור, רופא ילדים המטפל בהיפנוזה בשמונה השנים האחרונות. הוא מזכיר את הסדרה "קרובים קרובים", שבאחד מפרקיה עובר יהורם גאון תהליך היפנוזה, חוזר לגיל 6 ונתקע בשלב זה קצת יותר מדי, ומספר כי "אני רואה טלוויזיה עם הילדים שלי, ואפילו בסדרות כמו 'בוב ספוג' מהפנטים מישהו בכל פרק שלישי. בעקבות זאת אנשים חושבים שגם אנחנו עושים קסמים ומצפים לאפקט של 'וואו', שלא תמיד מגיע. אנחנו מנסים להסיר את האפקט הקוסמי ולהסביר שהיפנוזה היא שיטה רציונלית ובטוחה".

"זה לא בדיוק נושא שעובר מפה לאוזן בין הילדים. ילד לא יספר לחברים שלו בבית הספר שהוא טופל בהיפנוזה כדי לפתור בעיה אינטימית. אולי זה עובר בין האימהות, ובדרך כלל מגיעים אלינו אלה שנואשו מטיפולים אחרים. קצב הצמיחה בתחום הוא לא מה שאתה מצפה לו. בנוסף, קיים ההיבט הכלכלי - טיפול פרטי הוא לא זול".

"בדרך כלל אין תופעות לוואי, אלא אם הטיפול נעשה בידיים לא מקצועיות", מתייחס פרופ' זלצמן, שמציין את חשיבותו של איסוף המידע על המטופל לפני הטיפול, כדי לבחור בסוגסטיות נכונות וכדי לא לגרום לקישור לחוויה רגישה או שאינה טובה למטופל. "חשוב לדעת מה עושה למטופל טוב ונעים, חייבים להיות רגישים ולשמור עליו".

בחלק מהמקרים שואב המטפל את הפתרון לבעיה מהילד עצמו, ובמהלך ההיפנוזה מציע לו אותו במילותיו שלו. ד"ר שן מספרת על שלושה ילדים שסבלו מתלישת שיער כפייתית ושטופלו בנפרד. "ילדה אחת ביקשה לדמיין שהיד התולשת תהיה כבדה מאוד, ובתהליך ההיפנוזה אנחנו מנסים להגיע למצב שבכל פעם שיש לה דחף לתלוש, היא תרגיש בחוויה שלה שהיד כבדה ולא יכולה להתרומם", היא מספרת. "ילד אחר הציע לדמיין שאצבעותיו דבוקות זו לזו, וילדה אחרת אמרה שהכי מפחיד אותה להיות קירחת, אז בעקבות ההיפנוזה היא תיזכר בחוויה הזאת ותירתע".

- מהן תופעות הלוואי של הטיפול?

"אם לא מוציאים את הילדים מהתהליך כמו שצריך, הם יכולים להרגיש קצת מסוחררים וישנוניים, אבל זה חולף. להיפנוזה יש עוצמות שנותנות חוזק לכל טיפול, נפשי ורפואי, והיא מזרזת תהליכים, אבל צריך שיהיו שיתוף פעולה ומוטיבציה מצד המטופל, אחרת זה לא ילך".

הכתבה המלאה - במגזין G