מיכל אנסקי היא היאיר לפיד של האוכל הישראלי

ספרה של מיכל אנסקי"אוכל מהבית" רק יצא לאור, וכבר זינק אל רשימת רבי המכר. זה לא מפתיע - אנסקי היא היאיר לפיד של האוכל הישראלי. כמוהו היא צעירה, מצליחה ונאה, והכי חשוב - מוכרת מהטלוויזיה. כמו לפיד, גם אנסקי נולדה למשפחה הנכונה ולהורים מפורסמים, וכמותו הלכה בעקבות הקריירה של אמה, ושחזרה את הצלחתה של האם באותם תחומים.

אפילו הסיסמאות שלהם דומות: "אני רואה את עצמי כמי שמובילה מהפכה בתחום הצריכה וההבנה של האוכל. לא פחות מזה", הצהירה אנסקי בראיון לליידי גלובס, "לא באתי לזרוק סיסמאות, אלא לעשות שינוי".

האם הספר טוב? האם זה באמת משנה? הוא יהיה בסט סלר כך או כך, כמו שלא משנה מה כתוב במצע של יאיר לפיד. אבל כדי לעשות צדק, צריך לומר שיש בו לא מעט מתכונים מפתים, כמה וכמה רעיונות טובים, איזון של מתכונים קלים (סלט חריף של עגבניות שרי) ומורכבים (רביולי דלעת בניחוח מרציפן); חיבורים יצירתיים (מאפה בצק עלים עם אספרגוס, גבינת מנצ'גו וביצה עלומה) ואף נועזים (מוח מטוגן בבצק בירה) לצד כמה מתכונים סולידיים שפגשנו גם בספרי בישול אחרים (רוסטביף, לחם בננה). המתכונים ברורים ולא פלצניים, הקונספט מוצלח, העיצוב יפה, הצילומים טובים. ואילו זה היה ספר של מישהו אחר, האם גם אז הוא היה הופך לרב מכר? מסופקני.

הסיפורים שמלווים את המתכונים דואגים להבהיר שזה לא ספר של מישהו אחר. הרבה ניים-דרופינג ("את המתכון הזה קיבלתי מאימא שלי". "את הפטנט הזה קיבלתי מארז קומרובסקי". "מתכון קבוע על שולחנה של חמוטל, אשתו של אבי"). הרבה אזכורים של פועלה ("אני אוהבת את הדו-שיח ברחובות עם הצופים של תוכנית הטלוויזיה שלי". "את המתכון הזה קיבלתי מהשותפה שלי להקמת שוק האיכרים").

מפעלותיה, במיוחד שוק האיכרים, אכן ראויים לכל שבח. אבל מוטב יהללך זר ולא פיך. מיתוג עצמי זה בסדר גמור, אבל בשלב כלשהו זה מתחיל להלאות. כך גם שפע התמונות של הכותבת. זה אולי קטנוני, אבל ספרתי לא פחות מ-12 תמונות של המחברת - חובקת גזרים, ממששת צנוניות, אוחזת כיכרות לחם, קולפת תפוח, אוכלת סלט, אוכלת בידיים, אוכלת בצ'ופסטיקס. די כבר. כל מה שנשאר לה עכשיו הוא רק להקים מפלגה, ומי שלא רצה לראות אותה בעוד עונה של "מאסטר שף", יקבל אותה בסוף בתור ראש ממשלה.

מיכל אנסקי, "אוכל מהבית", הוצאת כתר, 180 עמודים, 138 שקלים