הגזען היומיומי יאיר לפיד

א.יאיר לפיד זכה השבוע לשבחים רבים ומוצדקים על עמדת מפלגתו שלא לנהל משא ומתן קואליציוני עם נתן אשל, ומצד שני זכה לגינויים רבים (לא מספיק), אבל מוצדקים לא פחות, על יציאת "הזועביז" שלו.

מאחר שאני סומך על האינטליגנציה הבסיסית של קוראי גלובס, ארשה לעצמי לפסוח על ההשוואה המיידית שעשו רבים בין לפיד ליושבי היציע המזרחי של אצטדיון טדי. שהרי ממש אין מה להשוות, כמו שאמר בצדק אלי כהן, מאמן בית"ר ומועמד רציני לתואר החכם באדם - זאתי מוסלמית ערבייה מנצרת, אלה מוסלמים אירופים מצ'צ'ניה. וזה בכלל, אבל בכלל, לא אותו דבר ואין להשוות: לראשונים קרניים ולאחרונים זנב, ומי שלא רואה את זה הוא פשוט גזען שחושב שכל המוסלמים אותו דבר וראוי שיתבייש לו.

יש כמה זוויות לסיפור הזה, אבל בעיניי, הרבה יותר מעניין מאשר להשוות את זועבי לשני הצ'צ'נים הצעירים, שאולי יבואו לבית"ר ואולי לא (ובינינו, למי אכפת), יהיה להשוות אותה לנתן אשל דווקא. אחרי הכול, אלה שתי הדמויות שחילצו מלפיד את פעולותיו הראשונות כנבחר ציבור: את שתיהן פסל. ובכל זאת, יש גם הבדלים: את אשל פסל בעקבות מחאה ציבורית שהתעוררה (על אף שאין לדעת, אולי היה חושב על זה בעצמו), ואילו את חנין זועבי, ואת הזועביז כולם, באשר הם, מיהר להצהיר ולפסול בעצמו.

מאליה, אני חושב, נשאלת השאלה: האם מה שעשתה זועבי חמור ממה שעשה אשל? לפי סולם הערכים שלי: לא. ממש לא. בדיוק להפך. ח"כ זועבי השתתפה בפעולת מחאה נגד מדיניות ישראל, זו זכותה המלאה, אפילו חובתה (מבחינתה, כמובן). אני מציע לכל מי שקופץ עכשיו כבובה אוטומטית לא להיות טיפש: אם לישראל היה ולו בדל הוכחה הקטן ביותר שזועבי עשתה משהו בלתי חוקי, היא כבר מזמן הייתה שופטת ומרשיעה אותה ושוללת ממנה כל מה שניתן לשלול.

לעומתה, אשל, המכנה את עצמו נתקה במיילים שהוא שולח בטעות לנמענים אחרים (איזה מין בן אדם מכנה את עצמו נתקה?); ששימש בתפקיד הבכיר של ראש סגל בלשכת ראש הממשלה, הודח מתפקידו בבושת פנים לפני פחות משנה בגלל התנהגות בלתי הולמת כלפי עובדת לשכה בשם ר'. במסגרת הסדר טיעון שנחתם אשל התחייב לפרוש משירות המדינה ולא לעסוק בפעילות ציבורית. גם את התחייבותו זו ביקש לעקוף ולא לקיים. אין מה לומר, מדובר בדמות מופת.

ב. אז מה היה לנו? מצד אחד, אישה שנלחמת בלהט, כמו גם ברהיטות מרשימה - גם אם מרגיזה בשיגעון - על דעותיה, על אמונותיה ועל השתייכותה הלאומית, עומדת באומץ מול הזרם, מיעוט גאה מול רוב דכאני, ומשלמת מחיר כבד. אתה יכול להסכים או לא להסכים איתה (אני לא מסכים איתה בדרך כלל), אבל יש שם משהו מעורר כבוד. ומהצד שני מה יש לנו? יש לנו גבר שניצל את כוחו לרעה.

גם אם נהיה סלחניים ונאמץ את הגרסה (שלו) האומרת שהוא פשוט נקשר רגשית הרבה יותר ממה שתכנן, עדיין יש לנו לא מעט מרכיבים של גועל נפש צרוף ושל פחדנות מעוררת סלידה. חדירה לפרטיות, צילומים מביכים שנעשו ללא ידיעת המצולמת, ניצול מרות, קמפיינים נגד אלה שהיה להם מספיק אומץ לחשוף את הפרשה. זה נראה מכוער ומביך מאיפה שלא מסתכלים על זה. כולל (או ליתר דיוק במיוחד) אם מסתכלים על זה מנקודת המבט של הבוס של נתקה, ובוחנים את התנהגותו המעוררת חוסר כבוד.

אז כן, אני אעדיף את זועבי על-פני אשל, כי האומץ נעלה על הפחד.

ג.אז מובן שטוב עשה לפיד שפסל משא ומתן עם אשל, ויכול להיות גם שלשיטתו טוב עשה שלא יצר גוש חוסם עם בל"ד, ובכל זאת, נדמה היה שהוא מפגין הרבה יותר כבוד לאשל מאשר לזועבי. אני לא מנסה לטעון פה שיאיר לפיד גזען. אני לא חושב שהוא חושב שהיהודי נעלה על הערבי מבחינה גזעית או משהו בסגנון.

הוא לא גזעןמהסוג הזה. אבל העובדה היא שהוא מאוד לא רצה לפגוע בנשות ישראל באשר הן, שזה דבר יפה, אבל פשוט לא היה אכפת לו לפגוע בכל הערבים בישראל באשר הם, שזה דבר מכוער. אני מאמין שהוא לא עשה את זה מרוע מלא בשנאה. לא. הוא פשוט עשה את זה. באדישות. בלי לחשוב. בלי לשים לב. כי למי אכפת מרגשות של ערבים. יש בכלל דבר כזה, רגשות של ערבים? למה מי הם. להם אפשר לקרוא הזועביז, משל היו התבוריז. אפשר לדרוש מהם שוויון בנטל, אבל להתייחס אליהם כאל בני אדם? עד כאן!

וזה מפי אדם שנוהג להדגיש תמיד עד כמה הוא מנומס ואדיב. כנראה כל הנימוס והאדיבות (תכונות נהדרות בעיניי) האלה שמורים ליהודים וליהודיות בלבד. מהבחינה הזו הוא מזכיר מאוד את נתניהו ואת ליברמן שלא התייחסו - פשוט לא ראו, ואם ראו לא היה אכפת להם - לכך שלשים את נתן אשל בעמדת כוח יכול להיות דבר מגונה. זה לא נעשה מרוע, זה נעשה מאדישות. אצטט משפט יפה שקראתי איפשהו ואני לא זוכר למי לתת את הקרדיט: "זו לא הבנאליות של הרוע. זה הרוע של הבנאליות".

ד.קוראים לזה "גזענות יומיומית" (Casual Racism), וכאן בלונדון המגוונת והרב-גזעית, זה תמיד נושא חם. אין מדובר בגזענות נחותה מהזן המזיע ומזיל הריר, זו לא גזענות של תאי גזים או של טרנספר. זו גזענות חפיף כזאת, מבודחת, אבל מושרשת עמוק; כמו להגיד פה כשמגיע החשבון "אתם היהודים טובים עם כסף" או לומר בישראל "עבודה ערבית"; ולבטח כמו זו של יושבי היציע המערבי בטדי, שאמנם צעקו בוז לברברים הצעירים ביציע המזרחי, אבל אני מוכן לשים 20 שקל שזה לא היה רק בגלל הזעזוע והבחילה אל מול גילויי גזענות מטופשים, בוטים ודוחים כל-כך, כמו שהייתה זו דאגה לתדמית הקבוצה, ומכאן לתדמיתו שלו עצמו.

באחד ממדורי הספורט הופיעה ההוכחה הבאה: "רגע יפה נרשם כששחקן ערבי נפצע והוחלף, והיציע המערבי כיבד אותו במחיאות כפיים". ממש אפשר לשמוע את רחשי לבם עד הנה: ראו איזו חבורה נאורה, מתקדמת ואוהבת אדם אנחנו: עד כדי כך שמחאנו כפיים לערבי. לערבי! איזה רגע יפה! היופי רק מדגיש את הכיעור. ואגב, הקהל של בית"ר אינו שונה מהותית מקהלים של קבוצות רבות אחרות (אם כי הוא בוטה יותר), וזו הסיבה לכך שאני לא הולך לכדורגל, שמזמן הפך למקום לגיטימי לאוורר בו את הגזענות היומיומית שלך. ודוגמאות יש כמו זבל.

בישראל הגזענות היומיומית הזו היא יומיומית מתמיד. היא בכל מקום. ערבי בבית"ר? נסו להיות ערבי בנתב"ג. ואולי שם נפגשים מצביעי יש עתיד ומנהיגה עם אוהדי בית"ר היותר מתורבתים - בסלחנות האדישה שבה מתקבלות הכללה וגזענות בוטה כל-כך נגד ערבים. הגזענות היומיומית הזו, המאחדת רבים כל-כך מאיתנו, היא גם בשתיקה.

אני לא רוצה לשחק אותה צדיק ויפה נפש, גם אני חוטא בזה כמו כולנו. אבל דווקא מכאן, מלונדון המלאה באנשים מכל הגזעים, המינים, הסוגים והדתות, נראית ישראל גזענית מתמיד, עם שיח ציבורי מפגר בשנות אור. נותר רק לייחל שכמו שמתייחסים כיום בישראל לנשים, יתייחסו יום אחד גם לערבים. ואין, פשוט אין, הרבה דברים מדכאים יותר מאשר ציפיות קטנות ועלובות כמו זו.

ערבי בבית"ר? נסו להיות ערבי בנתב"ג, ואולי שם נפגשים מצביעי יש עתיד עם אוהדי בית"ר היותר מתורבתים