"חייבים להכניס יד לכיס..."

הכישלונות האחרונים של מכבי ת"א גרמו לאוהדי הקבוצה ולחלק מהתקשורת לחזור לקלישאה המוכרת: רוצים להצליח? תכניסו את היד עמוק לכיס. עוד קודם להפסד הביתי לאולימפיאקוס שהוריד את הצהובים למאזן 4-1 בטופ-16, תהו רבים מדוע הבעלים חוששים מרכש יקר יותר. הרי מכבי עשתה זאת לאורך שנים ולעתים קרובות בהצלחה גדולה.

אבל מתברר שיש גם כאלו שעובדים הפוך וחושבים שזהו המודל המוצלח עבור כדורסל אירופי: לצמצם תקציבים. בשיקטאש, קבוצת יורוקאפ/יורוצ'אלנג' טורקית שהשתדרגה למפעל היוקרתי ביותר, הולכת העונה - דווקא רגע אחרי שרשמה טריפל תארים מדהים - בדרכם של הצהובים ובניגוד גמור להלך הרוח בכדורסל במדינתה. עם תקציב המוערך ב-7 מיליון אירו בלבד (שווה למקום החמישי בלבד בטורקיה וה-19 ביורוליג) ושחקני חיזוק מהדרג השני, השלישי ולעתים הרביעי ביבשת, הקבוצה מאיסטנבול מחפשת בעיקר לבסס לעצמה שם. המאזן שלה עד כה, 5-0 בטופ 16 ו-10-5 בסך הכל, רחוק מלהרשים ומאיים להשיבה בעונה הבאה למקומה הטבעי. מוזר כשזה בא מהקבוצה שהנחיתה את כוכב ה-NBA דרון וויליאמס בתחילת העונה שעברה ופלירטטה עם הרעיון לצרף את קובי בראיינט בסכומי עתק. עוד יותר מוזר שזה מגיע ממועדון שתקציבו היה גדול פי 2.5 בעונה שעברה. זה הסתיים עם זכייה ביורוצ'לנג', באליפות טורקיה ראשונה אחרי 37 שנים ושניה בהיסטוריה, ובגביע. מוזר, אבל בעצם הגיוני. תשובות בהמשך.

***

בטורקיה עוד אוכלים את הלב על הכישלון בעונה שעברה של כל הנציגות המקומיות להעפיל לפיינל-פור הביתי באיסטנבול. אולם את התכנית ארוכת הטווח של האיגוד הטורקי, שכותרתה היא "הפיכת טורקיה למעצמת כדורסל בינלאומי לשנים הבאות" - תכנית שהגה נשיא האיגוד, טוגאי דמירל, ואשר מתייחסת לשנים 2010 עד 2016 - זה לא הזיז. מדובר בהשקעות במיליוני דולרים באולמות חדשים, הקמת בית נבחרות לאומיות ומיתוג הקבוצות הטורקיות בזירה הבינלאומית. דמירל הוא השליט הבלעדי של הכדורסל במדינה: מכהן חמש קדנציות ברציפות בראש האיגוד, אחראי על הבחירה במדינה כמארחת אליפויות אירופה ועולם לגברים ולנשים ועל הסכמי זכויות שידור שהעניקו לקבוצות הליגה הראשונה מעט שקט כלכלי.

הוא היה האיש שעמד מאחורי ההחלטה לקנות מהמדינה את אולם "אבדי איפקצ'י" הידוע לשימצה, וגם זה שהקים את פרוייקט "12 הענקים" (כינוי הנבחרת הלאומית) בו 90 מאמנים עובדים ב-30 ערים שונות עם למעלה מ-3,000 ילדים שחלומם הגדול הוא להפוך להידו טורקוגלו הבא.

בישראל אולי לא אוהבים את ראש ממשלת טורקיה ארדואן, אולם השינוי הלאומני שהחדיר למדינה משליך גם על הספורט. הפריחה הכלכלית, שנגרמה דווקא מאי הכניסה לגוש האירו, והשמירה הכמעט פונדמנטליסטית על המטבע המקומי שכוחו רק עולה הפכו את טורקיה לגן עדן עבור חובבי הכדורסל. קבוצות מרכז טבלה בליגה הטורקית מחתימות שחקנים בסכומים שנעים בין 100-250 אלף דולר, ובניגוד למקרי עבר אינן קורסות מיד אחר כך.

הכדורסל הטורקי מדורג שלישי בין ליגות אירופה מבחינת תקציבים, עם כמעט 100 מיליון אירו תקציב שנתי כולל שמעמידות קבוצות הליגה הבכירה. אנאדולו אפס ופנרבחצ'ה מדורגות במקומות 4 ו-5 בהתאמה בקטגוריית התקציב ביורוליג, ולא פלא שבטורקיה מסתובבים העונה שמות כג'ורדן פארמר, סשה וויאצ'יץ', בו מקאלב, דייויד אנדרסן, מייק באטיסט, ג'אמונט גורדון, ג'ואי דורסי וקרלוס ארויו. שחקן כאסטבן באטיסטה, אקס מכבי, משתכר 1.7 מיליון דולר בעונה ובקושי מקבל דקות (11 דקות למשחק בטופ-16). זו משוואת הכסף הגדול והסגל הרחב. רק שבמבחן תארי היורוליג התיאוריה הזו עוד לא הוכחה.

"ההשקעה בטורקיה בענפי הספורט המובילים עצומה", מספר ל"גלובספורט" דורוק גונס, עוזר מאמן טלקום אנקרה עד הקיץ ובעבר מאמן טרבזונספור וגזיאנטספור, "הליגה צמודה ושלא כמו בעבר אין הגמוניה לקבוצה אחת, דבר שסייע גם למלא יותר את האולמות ולהכניס יותר משקיעים. עוד ועוד קבוצות מאמינות שהן יכולות לזכות באליפות. לכן קבוצה כמו בנוויט למשל העמידה תקציב של 10 מיליון אירו, גבוה יותר משל בשיקטאש שמשחקת ביורוליג, הביאה ספונסרים חדשים והתחזקה משמעותית. יש תחרות מאוד עזה בין הקבוצות הגדולות, בעיקר ב-3 העונות האחרונות כשהצטרפו למעגל כמה מהחברות הגדולות במשק הטורקי כ'קולה טורקה', 'מדיקל פארק' ו'קפה קראון'. התחרות בין החברות המסחריות עצומה וזה הגדיל את ההשקעה בקבוצות. חלקן אפילו משמשות כספונסר עיקרי של קבוצה אחת וספונסר משני של קבוצה נוספת".

* אוקי, זה נשמע מתכון להתרסקות, כמו ביוון או אפילו ברוסיה.

"טורקיה לא תהיה יוון. שם בעלי קבוצות, אנשים פרטיים ומאוד עשירים, שיחקו בסגלים כבצעצועים וברגעי המשבר נעלמו מהשטח. בטורקיה חברות משקיעות בספורט, ומי שעושה זאת המעמד שלה בשוק עולה", קובע גונס לנוכח ההשוואה המתבקשת, "כמעט למחצית מקבוצות הליגה הראשונה יש כיום גב כלכלי חזק מאוד, אבל הדבר החשוב ביותר הוא שמדובר קודם כל במועדון ולא רק בענף: ההשקעה פרושה על-פני קבוצות הכדורגל, הכדורסל, כדורסל הנשים וענפים נוספים. הטלטלה הגדולה ביותר היתה הכנסת החוק למניעת פרסום מוצרי טבק ואלכוהול בספורט, מה שהפריד בין אפס לפילזן, שהיום קרויה אנאדולו, אבל עדיין מחזיקה בתקציב הגבוה במדינה - 25 מיליון אירו. מצד שני, לגלטסראיי יש תקציב שהיא יכולה להגדילו כל אימת שתרצה ובכמה שתרצה, אבל השתוללות אתה לא רואה. אנשים מביטים סביב ומבינים מה קורה בעולם. טורקיה לא רוצה להגיע לשם".

  שנים של הליכה במדבר

***

ובחזרה לבשיקטאש, שהיא סיפור אחר לגמרי - קבוצה שנגעה בשמיים בהיבט המקצועי, כמעט הגיעה לטופ מבחינת התקציב ואיכות שחקניה ובחרה לרדת מהעץ רגע לפני שקרס. "לבשיקטאש היה בשנה שעברה ספונסר מהגדולים שיש, חברת נפט עשירה מאוד, אבל המהפך שם היה יותר חשיבתי כאשר נשיא המועדון, ילדירים דמירורן, עזב לטובת תפקיד יו"ר התאחדות הכדורגל", מספר גונס, "הקבוצה נשארה בגירעון ענק אחרי ההרפתקאות אליהן הלכה, החליטה לעזוב את חברת הנפט שהיתה קשורה ישירות לנשיא, והתקשתה למצוא בקיץ ספונסר משמעותי אחר. בסופו של דבר, אחרי דיונים רבים החליטה ההנהלה לפתוח את העונה ללא ספונסר כאשר את הכסף הם קיבלו מקבוצת הכדורגל. זה לא קל להבנה אולי בכל מקום, אבל בשיקטאש מייצגת קבוצה של קהילה. זה מעבר לכל דבר אחר.

"הם אפילו סגרו זמנית את קבוצת הכדורסל נשים שהיתה מאוד חזקה ושיחקה באירופה, ולאחר מכן פתחו אותה בתקציב זעום עבור האוהדים. בדיוק בגלל המצב הכלכלי הזה מאמן הקבוצה הוא ארמאן קונטר ולא פיאנג'יאני, אובראדוביץ' או אפילו מסינה שדיברו עליו אשתקד".

הערב (ה') תפגוש מכבי סוף סוף בטופ-16 קבוצה שקטנה עליה משמעותית מבחינה תקציבית (תקציב מכבי כ-15.5 מיליון אירו - יותר מפי שניים מזה של הטורקים). עד לא מכבר דיברו במכבי על העובדה שאולימפיאקוס זכתה ביורוליג דווקא בעונה פיננסית, וכי בידי הצוות המקצועי בראשות דייויד בלאט הכלים להובילה לפיינל-פור גם ללא שחקנים שמגרדים שכר של מיליון דולר. המציאות מראה אחרת, כאשר בשיקטאש ומכבי מגיעות למשחק במאזן משותף של ניצחון אחד ותשעה הפסדים בטופ-16 והסיכוי למעבר שלב נראה קלוש ובעיקר תלוש.

באימפריית מכבי זה מוגדר כאסון, ככישלון שזוכה להשוואות מעונת החלומות של אדלר והנפילה האחרונה של פיני גרשון. משם גם מגיעות הקריאות ללכת בגדול יותר. על שחקנים בעלי שם בסכומים גבוהים שיבטיחו את הישארות הצהובים בטופ האירופי. מטרות בשיקטאש שונות בתכלית, או כפי שמסכם גונס: "עבורה להיות אלופה בטורקיה הרבה יותר חשוב מכל דבר אחר. היורוליג זה בונוס". שתי תפישות שונות, שנכון להיום 8.5 מיליון אירו מפרידים ביניהן, אבל רק ניצחון אחד.