פסטיבל הקולנוע הבריטי בפתח: קבלו המלצות לסרטים שלא כדאי להחמיץ

מוקפד ומחוספס. כזה הוא הקולנוע הבריטי העכשווי, אם להגדיר בשתי מילים את מאפייניו הבולטים של הקולנוע הריאליסטי המרתק, הנועז לפרקים, והלא מוערך מספיק. תעשיית הקולנוע הבריטית קטנה בהיקפיה התקציביים, ודאי בהשוואה לגרמניה ולצרפת, והיא ניצבת בתחרות מתמדת עם הקולנוע האמריקני על הקהל הבריטי, בעיקר זה הצעיר, שקשה לומר עליו שהוא אנין טעם באופן מיוחד. גם הוא, ברובו, מעדיף שוברי קופות הוליוודיים על פני קולנוע מקומי.

בחמישי הקרוב, ולמשך חודש פברואר, יתקיים בסינמטקים ברחבי הארץ פסטיבל הקולנוע הבריטי השנתי, והשנה משתתפים בו כמה מהסרטים הטובים של השנה החולפת בקולנוע העולמי. סרט הפתיחה של הפסטיבל הוא "שבעה פסיכופטים" (במאי: מרטין מקדונה), בכיכובם של כריסטופר ווקן, וודי הארלסון וקולין פארל. הפסטיבל יערוך השנה מיני-רטרוספקטיבה לחבורת מונטי פייטון, לרגל סרט חדש של החבורה לפניכם הסרטים המומלצים.

"שבורה"

בימוי: רופוס מוריס

נפתח בסרט הטוב בפסטיבל, ואחד הטובים בקולנוע העולמי בשנה החולפת. רופוס מוריס, הבמאי, ליהק שחקנים מעולים ליצירת עלילה סבוכה וקשוחה, גם לבימוי ולמשחק - כיוון שנדרשת אמינות שיא, אחרת הסרט נופל, וגם לצפייה (הסרט מוגבל לצפייה בישראל לבני 18 ומעלה, ואין אלא להצטער על כך). גיבורת הסרט היא סקאנק, ילדה פיקחית בת 11 החולה בסוכרת נעורים. היא חיה את חייה בשכונת מעמד ביניים שהשקט בה הופר יום אחד, כאשר אחד השכנים, איש חמום מוח באופן מיוחד, תוקף באלימות את בנם הצעיר של השכנים, משום שחשב כי זה אנס את בתו. מרגע זה ואילך - גורלה של כל משפחה כבר נחרץ. הנער המוכה נשלח לאשפוז במוסד לפגועי נפש, ויוצא משם אדם אחר. הישג אמנותי אדיר לקולנוע הבריטי בפרט ולקולנוע בכלל.

"אגם שחור"

בימוי: ויל שארפ, טום קינגסלי

אם כבר זה סרט שהגיוני להגבילו לצפייה. אבל לבני 13 ומעלה, לא מעבר. בכל זאת, אזרח תמים מן השורה הופך למנה עיקרית בארוחת ערב בבית משפחה שגם עליה אפשר לומר שעל-פניה, מדובר במשפחה מן השורה. לפחות כלפי חוץ. זהו סרט מעניין. לא מותח כפי שרצוי היה שיהיה, אך הכיוון שאליו משכו הבימאים הוא של קומדיה מוקומנטרית.

זו בחירה מוצלחת ומעניינת להעביר סיפור, והיוצרים הצליחו במשימתם, שהיא לזעזע את הקהל אך לשמור אותו שפוי ומבודח.

"מחול הצללים"

בימוי: ג'יימס מארש

דרמה עוכרת שלווה על משפחה בריטית מלוכדת המשרתת את הארגון המחתרתי האירי IRA. קולט ושני אחיה הם הפעילים בשטח, וכשקולט, אם חד-הורית, נתפסת במהלך משימה כושלת, היא נאלצת לבחור בין מאסר ממושך בכלא, הרחק מבנה הפעוט, לבין להיות חפרפרת בביתה שלה, ולרגל אחר אחיה האוהבים. מהר מאוד הדברים מתחילים להסתבך, ואז להסתבך עוד יותר. משחק נהדר של צוות השחקנים, במיוחד של קולין פארל, כאן בתפקידו הקולנועי הטוב ביותר.

"סיפורו של שקרן"

בימוי: ביל ג'ונס, ג'ף סימפסון, בן טימלט

אל תצפו לצחוק בפראות, אל תצפו לעלילה, או להיגיון, לסדר כלשהו, או לחבורת מונטי פייטון במלואה. זהו סרט מחווה, נעדר כל חוקיות, המבוסס על קטעי קול של החבר המנוח בחבורה, גראהם צ'פמן, שנפטר בטרם עת מסרטן הריאות. לפני מותו צ'פמן הקליט מונולוגים מתוך ספרו, שהוא יומן חצי (או יותר) בדיוני שכתב, כמו מה שבעיקר נראה כדרך להקל על כאבם של חבריו, משפחתו ומוקיריו, עם לכתו (ב-1989). ומה מקל יותר מאשר הומור? ועוד כזה המצוי בשפע במוחו הקודח של צ'פמן החביב והמוכשר.

אז מה יש בסרט? אנימציה פנטסטית, מרהיבת עין, מקורית ופסיכדלית, בתלת-ממד. יוצרי הסרט השתמשו בסגנונות אנימציה שונים, ואם לדייק, בכ-14 חברות אנימציה ואמני אנימציה שונים (הווה אומר: 14 סגנונות שונים), כדי לשקף את המהלכים הרעיוניים, הסוריאליסטיים, משלל זוויות התבוננות - מהפנים אל החוץ ולסירוגין, אבל לא רק.