האחראי על התייקרות הדירות

בצד כל הסופרלטיבים, סטנלי פישר הפך צרה צרורה לראש הממשלה, ודאי בכל הנוגע לטיפול במצוקת הדיור. קשה בלעדיו, אבל יותר קשה איתו. האיש שאמר בשנת 2011, שבועיים בתוך המחאה הציבורית בשדרות רוטשילד, שהוא "מקווה שלא נראה כאן ירידה של 30% במחירי הדירות", לא יכול להשיט את הספינה שאותה מנווט ראש הממשלה, שאמר לנו לפני חודש שהוא יוריד את מחירי הדירות ב-30%.

מנקודת מבטו של נגיד בנק ישראל, מסוכן מדי להחזיר סוסים שכבר ברחו מהאורווה. הורדת מחירי הדיור תגרור את הכלכלה לדפלציה (ירידת מחירים). וכך, התקווה הגדולה של מחוסרי הדיור היא בעצם מכה אנושה למשק: אם נאמין שמחר יהיה יותר זול, אין שום סיבה לקנות היום. בשלב ראשון קבלנים/מתווכים/שמאים/אדריכלים יישארו ללא פרנסה, ובשלב הבא יצטרפו אליהם עוד ועוד מעגלים שיסבלו מההאטה.

רק שמנגד, ראש ממשלה, והשרים שיישבו איתו בקרוב מסביב לשולחן הממשלה, סבורים שפשוט אין ברירה. דור שלם שמשתחרר מהצבא, לומד, מתחתן, מביא ילדים - אמור גם הוא לרכוש דירה.

פישר מדבר ופועל כדי "לצנן את העליות ולמנוע בועה", ואילו ראש הממשלה מדבר על החזרת הגלגל לאחור. זה לא עובד ביחד. אז פישר פורש מהמשחק.

ובזמן שהפרשנים ברחבי העולם נפרדים היום מ"המבוגר האחראי", יש מאות אלפי ישראלים שיעדיפו להאריך מעט את התואר. "המבוגר האחראי על עליית מחירי הדירות". מאז מאי 2005, אז הגיע לפה סטנלי פישר, עלו מחירי הדירות בישראל בכ-70%. מדד המחירים לצרכן הסתפק באותו תקופה בעלייה של 21% בלבד.

מחסור בהיצע תמיד היה כאן (ועובדה היא שאף אחד לא גר ברחובות). מחסור בידיים עובדות תמיד היה כאן (ככה זה כשתלויים בפלסטינים או באשרות כניסה של זרים). אבל שום דבר לא הכין את השוק לריבית אפסית, שגררה התנפלות אדירה על קרקעות ודירות ברחבי המדינה.

העולם במשבר, באוצר חוגגים

בחסות המשבר העולמי, הוריד פישר את הריבית עד לשפל של 0.5% באפריל 2009. וכשהריבית כל כך נמוכה, המשכנתאות זולות והפיקדונות בבנקים לא נתנו שום תשואה, אין כמו רכישת ארבעה קירות. במקרה הכי גרוע הם מבטיחים למשכירים תשואה של 3%, בדרך כלל בפטור ממס. בדיעבד, הם ייצרו כמובן לרוכשים תשואה פנומנלית, בעקבות עליית ערך הדירה. ורק מי שלא הספיק לקנות דירה, מישהו שאולי חשב שמדובר בטירוף לקנות דירה ללא הון עצמי של 30% לפחות או בריבית משתנה שיכולה מתישהו לזנק ולהפוך את ההחזר החודשי לבלתי נסבל, גילה פתאום שאין לו שום סיכוי להיות יותר חלק מהמשחק.

אבל האבסורד הגדול הוא שהכלכלה של פישר, אותו "אי של יציבות" מפורסם שהיה מקור לגאווה בארץ ובעולם, רכבה על התנופה במחירי הנדל"ן שחוללה הריבית של פישר. כשכל העולם היה שרוי במשבר עמוק, בבנק ישראל ובמשרד האוצר יכלו לחגוג ולהתבשם מהקופונים האדירים שזרמו לקופת המדינה.

ההכנסות ממסי מקרקעין ומתקבולי קרקעות מדינה הסתכמו רק בשנת 2011 ביותר מ-15 מיליארד שקל, לא כולל מע"מ על דירות חדשות, מסי חברות, מס הכנסה ותמורות אחרות של המדינה מהפריחה הנדל"נית והעובדה ש-1.5 מיליוני ישראלים בעלי דירות הרגישו מיליונרים, גם אם זה "על הנייר" .

האינפלציה של פישר בשליטה? ככה זה כשרכיב הדיור - המהווה כרבע מהמדד - מורכב מאז 1999 מהשינוי במחירי השכירות, שלא התקרבו לעליית מחירי המכירה. האבטלה בשפל? ככה זה כשכל בוגר צבא יכול היה להפוך בשנים האחרונות למארגן קבוצת רכישה, למתווך-על או לעוד משווק דירות בגני התערוכה.

רק בסוף 2010, אחרי שמחירי הדירות עלו ב-40% בתוך 3 שנים, התחילו בבנק ישראל להבין שמתעוררת פה בעיה. לא בגלל שציבור שלם התחיל לדרוש דירה במחיר שפוי, אלא בגלל שגם בבנק המרכזי נחרדו מהסיכון שנטלו הבנקים ורוכשי הדירות, שרצו בטירוף לקנות דירה ועוד אחת.

פישר צייר סטטוס קוו חדש של מחירי דיור, והוא בסה"כ התיימר להגן עליו. מבחינתו, אלה המחירים החדשים, ותפקיד הנגיד לווסת את קצב דהירת הרכבת מכאן ולהבא. הוא הרי כבר ראה מה עשתה קריסת מחירי הבתים בארה"ב ממנה בא, ולא העז לחשוב שישראל תעבור זעזוע דומה.

אבל עכשיו יגיע נגיד חדש, וכלל לא בטוח שהוא יזרום עם הצהרות הדיור השאפתניות של נתניהו (ושל לפיד, ושל בנט, ושל כל יושבי בית הנבחרים). מי שזה לא יהיה, הוא יכול לשכוח מהקרדיט העצום שהיה לפישר ומיכולתו לסרס דה-פקטו כל יוזמה של נתניהו.

איכשהו, באלכימיה מופלאה, הוא יצטרך לשמור על הכלכלה הישראלית - על הבנקים, על ענף הנדל"ן שמעסיק מאות אלפי ישראלים ועל עוד מאות אלפים אחרים שנשענים עליו - בזמן שראש הממשלה שימנה אותו ינסה לדרדר את רכבת הדיור כל הדרך חזרה. תחזיקו חזק.