דעה: צמיחה - האם היא באמת כל מה שחשוב בכלכלה?

למרות מה שאתם חושבים, כלכלת ארה"ב עדיין לא קורסת. בחינה של נתוני הצמיחה המאכזבים שפרסם שלשום הממשל האמריקני, מעלה בעיקר תהיות לגבי חשיבות הנתון ואופן המדידה שלו, ופחות לגבי הכיוון אליה פונה הכלכלה האמריקנית.

נתחיל משאלה, מה עדיף לכלכלה של מדינה: להוציא 10 מיליון דולר כדי לבנות בית כלא, לשלם סכום זהה על בניית קו ייצור חדש של סמארטפונים, או לחלופין לשלם סכום כזה על פיצויים ותיקונים בעקבות סופה עזה שפקדה את המדינה? לפי אופן המדידה של התמ"ג כיום, אין כל הבדל - המדידה בוחנת רק את היקף ההוצאה, מבלי לבדוק את פוטנציאל הערך העתידי של ההוצאה על כלכלת המדינה.

הנה עוד כמה פגמים באופן מדידת התמ"ג: הוא לא מבדיל בין הוצאות "טובות" (חינוך) להוצאות "רעות" (סיגריות) ואת חלקן הוא בדרך לא מצליח למדוד (למשל, השקעה של הורים בילדיהם); הוא לא מתייחס לסנטימנטים נוספים כמו הלכידות החברתית, איכות החינוך והבריאות, או זיהום האוויר. במילים אחרות, כפי שניסח זאת רוברט קנדי, הצמיחה מודדת הכל "חוץ ממה שהופך את החיים לראויים".

האותיות הקטנות מחייכות

אולם מעבר לבעייתיות סביב נתוני התמ"ג, ישנם גם נתונים אחרים שמציגים תמונה שונה: הצריכה הפרטית בארה"ב, שמהווה מנוע הצמיחה של המדינה (אחראית לכ-70% מהתמ"ג), עלתה בשנה האחרונה בכ-2.2%. עיקר הגידול נרשם בצריכה של מוצרים בני-קיימא, כלומר מוצרים המחזיקים מעמד זמן רב (למשל מוצרי חשמל ורהיטים). רכישות כאלה מעידות על אמון גובר של הציבור ביכולתו לשלם עבור המוצרים האלה.

גם במגזר העסקי בארה"ב מסתמן שיפור. ברבעון הרביעי של השנה הגדילו עסקים בארה"ב את ההשקעות ההוניות שלהם בכ-8.4% (שנתי), לעומת ירידה של 1.8% ברבעון השלישי. גם ההוצאות על ציוד ותוכנה זינקו ב-12.5%. בעלי העסקים, שבדרך כלל "מרגישים את השטח" יותר טוב מהכלכלנים, כנראה לא היו מבזבזים - אם לא היו סבורים שהלקוחות ימשיכו להידפק על דלתותיהם.

בחלוף שנה, האמריקנים גם חוסכים יותר (החיסכון הפרטי עלה בכ-4.7%) ושוק הנדל"ן מראה סוף סוף סימנים של התאוששות (זינוק של 15.3% בהתחלות הבנייה למגורים). אז איך יכול להיות שהכלכלה, בעצם, בהאטה?

לא על הצמיחה לבדה

השגיאות המתודיות באופן מדידות נתוני הצמיחה, הובילו בשנים האחרונות לקריאות מצד כלכלנים רבים לשינוי שיטת המדידה: ביניהן, קריאה להתחשבות יתרה ב"נתוני לוויין" מהם מתעלמים היום במדידת התמ"ג - כמו למשל תרומת החינוך והבריאות לכלכלה, או התחשבות בתהליכי עבודה וייצור פנימיים במשקי הבית (למשל, עבודות גינון תשתית שמבוצעות באופן עצמאי, שאינן מחושבות היום במחזור הכלכלי).

יש גם קולות הקוראים להתחשבות בהשלכות הכלכלה על איכות הסביבה - ולבדוק, למשל, כמה כל דולר שהמשק מייצר "עולה" לאנושות בהמשך, במונחים של פגיעה אקולוגית. במחקר שביצע עבור ממשלת צרפת, הציע באחרונה חתן פרס הנובל ג'וזף שטיגליץ גם להתחשב ב"נתוני איכות החיים" (כמו לכידות חברתית ואושר) במדד נפרד, שיתפרסם במקביל לנתוני הצמיחה.

אם כן, ניתן לסכם ולומר זאת: נתוני הצמיחה הם אמנם הנתונים היעילים ביותר שיש לנו כדי למדוד את מצבנו - אולם עלינו להכיר במגבלות שלהם. ככל שנשכיל להרחיב ולשפר את אופן מדידת הצמיחה, כך נקבל תמונה אובייקטיבית ואמינה יותר על איכות חיינו - ובהתאם, גם נוכל לדרוש מהפוליטיקאים לשפרה.