מהי השפעת הערבים בריאליטי, ומה חושב המגזר על נציגיו?

סלמה פיומי אמנם לא זכתה השבוע ב"מאסטר שף" אבל העפלתה לגמר עוררה לא מעט תגובות, חלקן קיצוניות. למעשה, השבוע האחרון התנהל בסימן גזענות בקרב הציבור הישראלי. זה התחיל מהמהומה שנוצרה ביציעי טדי ובעיתונות הספורט סביב כוונת בעלי בית"ר ירושלים, ארקדי גאידמק, לצרף שני שחקנים צ'צ'נים מוסלמיים לקבוצה הצהובה, והגיע לשיא ביום שלישי עם גמר "מאסטר שף", והגעתה של המתמודדת הערבייה למרחק נגיעה מהמקום הראשון.

באתרי האינטרנט המובילים דיווחו על עלייה חריגה בגילויי הגזענות בקרב קהל הטוקבקיסטים בעקבות אירועי השבוע האחרון. גם אל עמוד הפייסבוק של "מאסטר שף" הגיעו ביטויי הגזענות. מדובר בנקודת קיצון, שכן בניגוד לטוקבקים, שם האנונימיות מאפשרת חריגה מהנורמות ולשון חופשית, בפייסבוק המגיבים גולשים תחת הזהות האמיתית שלהם. החריפות שגילו אותם גולשים הביאה את אנשי קשת לצנזר ולמחוק לא מעט תגובות גזעניות.

אבל אם בוחנים את הדברים לעומקם, קשה להגיד שהתגובות האלה היו מאוד מפתיעות. מעבר לעובדה שהגזענות היא חלק מובנה במציאות ובחברה הישראלית, תוכניות ריאליטי מייצרות באופן טבעי אמוציות רבות. כשמגיעים לגמר, הדברים נכונים שבעתיים, כשכל צופה הולך עם המועמד שלו עד הסוף.

על אף האמוציות השליליות, נראה שבשנים האחרונות תוכניות הריאליטי הפכו למגרש הכמעט יחידי שבו ניתן ייצוג טלוויזיוני למגזר הערבי מעל המרקע הישראלי. מתמודדים כמו פותנה ג'אבר ורנין בולוס ("האח הגדול"), נסרין גנדור ("הישרדות"), מרים טוקאן ("כוכב נולד"), פיראס חליחאל ("המירוץ למיליון") והדוגמה הטרייה של לינה מחול ומנאר שהאב ("דה ווייס"), יצרו מצב שבו תוכניות המציאות הן המקום המרכזי, כמעט בלעדי, שבו הצופה הישראלי פוגש את הציבור הערבי, שאותו הוא מכיר לרוב מדיווחים בחדשות בנושאי סכסוכים ואלימות.

בתוכנית הריאליטי הראשונה בישראל התגלה פיראס חורי, צעיר ערבי-נוצרי מכפר עילבון, שזכה במקום הראשון בתוכנית "פרויקט Y", ששודרה ב-2003 ב-yes. חורי לא היה המתמודד הערבי היחיד שהגיע רחוק בתוכניות הללו. שלוש שנים מאוחר יותר זכתה ניראל קאראנתינג'י, בת למשפחה מוסלמית חילונית מחיפה, במקום הראשון בעונה השנייה של "הדוגמניות". הזכיות האלה, יש לציין, לא עברו באופן חלק ולוו בגינויי גזענות - הן מצד המתמודדים האחרים (במקרה של "הדוגמניות") והן מצד הגולשים.

עם זאת, חשוב להדגיש כי גם חורי וגם קאראנתינג'י זכו לאחר שנבחרו על-ידי הצופים - מה שמשקף תפיסה חיובית, למרות הכול. לצד זאת, אפשר לציין גם את התגובות החיוביות שקיבלה סלמה במהלך השתתפותה ב"מאסטר שף" ואף את העובדה שלינה מחול, המתמודדת הערבייה מעכו בעונה הנוכחית של "דה ווייס", זוכה לפופולריות הגבוהה ביותר בקרב הגולשים - הן במספר הצפיות באודישן שלה ביו-טיוב והן במספר החברים בעמוד הפייסבוק הרשמי שלה.

"מחפשים מכל המגזרים"

בשנים האחרונות קשה למצוא תוכנית ריאליטי שבה אחד המתמודדים אינו ערבי, אך נראה שלא מדובר במהלך מכוון. "אף פעם לא קיבלתי הנחיות מלמעלה לשלב ערבים בתוכניות ריאליטי או שצריך להיות לפחות ערבי אחד בקאסט", טוענת עורכת משנה ואחראית ליהוק בתוכניות ריאליטי.

"כשעושים טלוויזיה, אז עושים טלוויזיה. לא באים לעשות חוויה מתקנת אלא באים להראות תמהיל של אנשים". לדבריה, "אם הבן אדם לא וורבלי, לא עובר מסך ואין בו קסם - הוא לא יהיה על המסך וזה לא משנה אם הוא הערבי הכי טיפוסי, האשכנזייה הכי ממורמרת או המרוקאית הכי חמה. אם הוא לא דמות טלוויזיונית, שמעוררת אהדה, הוא לא יגיע למסך".

מלהק אחר, שלקח חלק בליהוק לתוכנית "דה וייס", סיפר שאמנם כחלק מההכנה לתוכנית נערכו ימי אודישנים בקלנסוואה ובנצרת, אך "חיפשנו מתמודדים מכל המגזרים, כולל שיטוט במועדונים של קהל רוסי".

גם המנכ"לית בפועל של הרשות השנייה, אילת מצגר, מבהירה כי אמנם יש מחויבות של הזכייניות לשלב אוכלוסיות שונות אך שילוב של בני המגזר הערבי ספציפית בתוכניות ריאליטי נעשה מבחירה של הזכייניות עצמן. לדבריה, "אנחנו כן רואים מופעים של אנשים מהמגזר הערבי בתוכניות אחרות אבל הריאליטי מטבעו הוא סוג של ז'אנר שהרבה אנשים לא היו מגיעים למסך בלעדיו. האנשים האלה מטבעם הם לא טאלנטים אלא אנשים מהרחוב ולא הייתה להם נגישות אחרת למרקע".

לטענת אחראית הליהוק, "המתמודד הערבי" אולי ייתפס ככזה בתחילת הדרך, כחלק מהטייפקאסט, אבל מבחינתה זה תקין והגיוני. "צריך לתת לצופה לעכל. זו שיטת הבצל ועם התקדמות התוכנית מראים עוד רובד ועוד רובד. אתה מתחיל מדמות ולאט לאט מגלה את הבן אדם עצמו", היא אומרת ומוסיפה כי "הטלוויזיה חושפת את הצופים לדברים שאולי הם לא היו נחשפים אליהם. אנחנו חיים בבועה ולא לכל האוכלוסיה בישראל יש אינטראקציה עם העולם הערבי".

לדבריה, הערביות לא תמיד משחקת חלק מכריע מהייצוג של המתמודד בתוכנית. "לא כל סינק של סלמה התבסס על הערביות שלה. אמנם מבחינה ויזואלית היא לובשת חיג'אב (כיסוי ראש, ר"ג) וזה יותר בולט, אבל ההתמקדות בזה שהיא ערביה הייתה רק בתחילת התוכנית. היא לא ב'מאסטר שף' בגלל שהיא ערביה, היא פשוט דמות טובה. תסתכל על מנאר שהאב ב'דה ווייס' או על פיראס חליחל שהיה ב'מירוץ למיליון' - הם שוברים את הסטיגמות. אף אחד לא מציג את עצמו על הטיקט של הערבי".

ענת סרגוסטי, מנכ"לית "אג'נדה", מרכז ישראלי לאסטרטגיה תקשורתית, מצביעה על כך שבשנים האחרונות אכן רואים יותר ערבים על המרקע אך עדיין לא בשיעור המתאים לחלקם באוכלוסייה, שעומד על 20%. "בעוד שב-2005 שיעור האייטמים שהיו מוקדשים באמצעי התקשורת למגזר הערבי, כולל תוכניות ריאליטי, עמד על 0.5%, ב-2010 עמד השיעור כבר על 3%", היא אומרת בעקבות מחקר שנערך בנושא במרכז.

לדבריה, לתוכניות הריאליטי בהחלט יש משקל חשוב בכך. "ברגע שהערבים רואים את עצמם בתוכניות ריאליטי ורואים שזה אפשרי, אז זה מגרה אותם לנסות גם. היה קשה לדמיין קודם שתהיה ב'מאסטר שף', בפריים טיים, בחורה ערביה דתיה מכפר קסאם. זו פריצת דרך ענקית. זו כבר לא פותנה שהייתה ב'אח הגדול' אבל גרה בכלל בשינקין".

לדבריה, "תוכניות הריאליטי הן כרטיס הכניסה היחיד שמאפשר לערבים להציג את עצמם בצורה נורמלית וידידותית. יותר קל לערבים להיכנס דרך המסלול הזה כי תוכניות הריאליטי הן חסרות צבע ומחפשים בהן את הטובים ביותר, את הכוכבים הטלוויזיוניים, את האנשים המגניבים. לא אכפת להן אם המתמודדת היא מוסלמית או שחורה - בסוף המלהקים רוצים שתהיה דרמה ועניין".

גם פיומי עצמה רואה את ההשתתפות כצעד חיובי. כשנשאלה בראיון ל"מעריב", לאחר שהצטרפה לנבחרת של "מאסטר שף", על עצם השתתפותה אמרה פיומי: "מה החלופה? אפשר לא להשתתף בתוכניות, להישאר במגזר ולעשות את התוכניות שלנו, או להחליט כן להשתתף. אנחנו חיים כאן. או שמקבלים את המצב ומנסים להשתלב ולשפר את התנאים שאנחנו חיים בהם, או שאנחנו נקברים בתוך הבועה שלנו".

עוד הוסיפה, כי "כל החברה הערבית הולכת לכיוון הזה. אנחנו צריכים להיפתח ולהשתלב, זה הסוד. אם נמשיך לשבת ולהגיד 'טוב, אנחנו מיעוט, בואו נבכה', זה לא יעזור".

הטלוויזיה מפרקת סטראוטיפים?

פיומי לא לבד. סקר שערך עבור "גלובס" אתר האינטרנט PANET, שבו גולשים מדי יום עשרות מיליוני גולשים ערבים מהארץ ומחו"ל, מראה כי 78% מהגולשים תומכים בהשתתפות של בני המגזר הערבי בתוכניות ריאליטי. מדובר על מגמה הפוכה לסקר דומה שהעלה האתר ב-2009. עוד עולה מהסקר, כי 63% מאמינים כי ההשתתפות משפיעה על תפיסת המגזר בקרב כלל הצופים, כש-40% מציינים כי ההשפעה היא חיובית לעומת 23% שטוענים להשפעה שלילית.

"ההשתתפות עוזרת לייצוג של הערבים בהקשר נורמלי ולא בהקשר לאומי-ביטחוני ושלילי, שמתייחס לסכסוך, לפוליטיקה ולמטענים בין יהודים לערבים", טוענת סרגוסטי, אך תוהה אם בפעם הבאה שיהודים יפגשו ברחוב בחורה מוסלמית עם כיסוי ראש הם ירגישו פחות מאוימים. "זה הדבר הכי נורמלי שיכול לקרות - שיתייחסו אל מישהי כמו סלמה בתור בן אדם ולא בתור ערבייה. עם כל השטחיות של תוכניות הריאליטי, יש שם משהו מאוד עמוק כי אנחנו פוגשים את הדמות של המתמודד הערבי לאורך זמן ואנחנו מתיידדים איתה - לעומת כתבה במהדורת החדשות שלאחריה אנחנו פשוט ממשיכים הלאה", אומרת סרגוסטי.

ועדיין, היא טוענת, "קשה לדרוש מתוכנית ריאליטי, שבאה לעשות בידור וכסף, לשבור סטריאוטיפים - גם של המתמודדת הבלונדינית וגם של המתמודדת הערבייה. אבל זה כן קורה. הטלוויזיה אמנם מבנה סטריאוטיפים אבל היא גם מפרקת אותם".

ומה באשר לגילויי הגזענות שמתלווים להשתתפות של ערבים בתוכניות כאלה? מצגר לא מתרגשת. "זה משהו שתמיד יהיה. אנחנו בחברה דמוקרטית ולכל אחד יש זכות להגיב". למרות התגובות השליליות, היא מאמינה כי "לתוכניות ריאליטי חשיבות גדולה והן מקרבות בין האוכלוסיות השונות ושוברות סטיגמות כי כולם מגיעים שווים, אין היררכיה והן מציגות בן אדם בלי הקשר של סכסוך או פוליטיקה ובהקשר מאוד אחיד לכולנו - בישול, זמר או כישרון".

במקביל למחקר של מרכז "אג'נדה", מחקר אחר שערכו בנושא ד"ר עמית לביא דינור וד"ר יובל קרניאל מהמרכז הבינתחומי הרצליה, הראה כי בתוכניות ריאליטי שבהן הופיעו משתתפים ערבים, אכן הייתה להם נראות וזמן מסך לא מבוטל, אך באופן יחסי שאינו עולה על שיעורם באוכלוסיה (20%) - גם במקרה שבו הזוכים היו המשתתפים הערבים. עם זאת, שפת-האם שלהם, השפה הערבית, נעדרה כמעט לגמרי מהמסך.

עוד עולה מהמחקר, שהתייחס לשנים 2003-2007, כי הקונפליקט והשסע בין היהודים לערבים לא עמדו במוקד התוכניות שנבחנו, אך בכל התוכניות התגלו רגעים מפורשים שבהם עלה הנושא, לרבות בדרך התייחסות שלילית של מתמודדים יהודיים אל המתמודד הערבי.

לביא דינור מסבירה, שעל אף זאת יש משהו בהצגת הערבים בתוכניות הריאליטי שהוא מעין עלה תאנה. "תסתכל על סלמה, על פותנה או על רנין. יש בהן משהו נעים ולא מאיים. יש את האותנטיות אבל עם משהו שדומה לנו. זה לא 'האחר', 'השונה', 'המאיים'. זה לא זר וזה מרכך את המשמעויות". פיומי לא זכתה ב"מאסטר שף" אבל כן הגיעה לגמר והיא מצטרפת לזוכים כמו חורי ולקאראנתינג'י, מה שמשחק לטובת התוכניות עצמן. "יש מסר בזכייה שאומר משהו טוב עלינו. עד כמה אנחנו חברה דמוקרטית, עד כמה אנחנו נהדרים ותראו מה אנחנו מאפשרים", מסכמת לביא דינור.

 ריאליטי