"המספר יהיה פחות או יותר"

אין ספק ברצונו ונחישותו של לפידלקיים את הסיכום בעניין מספר שרי הממשלה. הבעיה היא ש"פחות או יותר" זה גמגום. ביבי משאיר לעצמו פתח מילוט שיאפשר לו לדחוס לשולחן הממשלה עוד שניים-שלושה- ארבעה שרים

ממשלה בת 18 שרים זה הכי טוב, "אידיאלי" כפי שאמר יאיר לפיד מתישהו. 24 שרים זה פחות טוב, אבל בסדר. ועל זה, אם להאמין לדיווחים, הסכימו נתניהו ולפיד. ועוד הם סיכמו שלא יהיה סגני שרים. בכלל. שזה ממש מצוין, כי זו הייתה תופעה מושחתת ופרזיטית, שלא לומר גם בזבזנית.

אז הכול טוב בעניין הזה? אולי. למה אני מסויג? בגלל המילים "פחות או יותר". משפט זה צורף, כבדרך אגב, לסיכומים בין שני המנהיגים. 24 שרים "פחות או יותר" - כך נאמר. ומה לגבי סגני שרים? לא יהיו בכלל? גם כן "פחות או יותר". מה המשמעות של מילים אלה? שהכול עוד יכול להשתנות. ששום דבר לא ממש סגור.

פתח מילוט

אין לי שמץ של ספק ברצונו ונחישותו של לפיד לקיים את הסיכום הזה בדיוק, כלשונו. הבעיה היא שלסיכום אין לשון משלו. "פחות או יותר" זה לא לשון, זה גמגום. זו אמירה עם קריצה של פוליטיקאי שלא צריך לקחת את הסיכומים הללו יותר מדי ברצינות. או שהוא (ביבי במקרה זה) משאיר לעצמו פתח מילוט שדרכו יוכל לדחוס אל שולחן הממשלה עוד שר או שניים, או שלושה וארבעה, ואולי גם סגן שר אחד או שניים או שלושה.

לפיד הנחוש נפל כאן, אני חושש, למלכודת קלאסית. ראש הממשלה התחיל עם הנושא שהכי קל להסכים עליו, מספר השרים. אתה, יאיר, רוצה 24 שרים? קניתי ("פחות או יותר"). אתה לא רוצה סגני שרים? אין בעיה (פחות או ...). יאיר מבסוט. אמנם הוא קיבל רק את חצי תאוותו, אבל הוכיח לעולם כולו דבר הרבה יותר חשוב: שהוא, יאיר, עושה את ההבדל. כמו שהבטיח.

"על זה תפוצץ את הקואליציה?"

למה קל לנתניהו "לסכם" בעניין השרים? כי הוא מכיר את הדינמיקה הכמעט בלתי משתנה. עכשיו נכנסים למשא ומתן על נושאים שהם הרבה יותר בעיתיים, אלה המוגדרים כ"כבדים". תקציב, דתיים, כאלה. באחד הימים, קרובים או רחוקים, יושגו סיכומים בנושאים אלה, ואז עוברים לשלב האחרון: הרכבת הממשלה.

או אז מתברר שביבי זקוק לעוד כמה שרים בממשלה - או שאין ממשלה. הוא בא אל יאיר ומבקש ממנו להסכים להגדלת המספר. יאיר אומר "אני איש עקרונות". ביבי אומר לו - שמע, יאיר, אחרי שהצלחנו להגיע להסכמה על הנושאים הכבדים - על זה אתה רוצה לפוצץ את הממשלה? עכשיו, שהכול כבר גמור? אבא שלך לא לימד אותך דבר?

מה עונה יאיר? זו אינה שאלה רטורית, באמת אין לי ניחוש לשם או לכאן. הוא יכול לחזור על המנטרה של איש העקרונות. והוא יכול להגיד: או-קיי ביבי, אבל זהו. אל תעשה לי את זה יותר. וביבי יבטיח לא לעשות. אף פעם. פחות או יותר.

שעת ה"טומי" של יאיר

אני מניח שלא היה קל ללפיד לעשות את הפשרה הזאת. הפעם הראשונה בעניינים אלה היא הכי כואבת. הוא יכול להתנחם בכך שבעתיד הוא יתרגל וזה יהיה הרבה יותר קל. הוא בוודאי יוכל להתנחם גם בכך שאין ברירה. שלפעמים היא באמת איננה, ובפעמים אחרות היא רק קצת לא קיימת.

אבל עכשיו מגיע יאיר אל הנושאים שלפחות אחד מהם הפיל את אביו, טומי לפיד. טומי הלך על התנגדות לחרדים, התחייב שלא לשבת איתם בממשלה, התאפק במשך כנסת אחת ולאחר מכן כבר לא עמד בפיתוי והצטרף לממשלה עם ש"ס ויהדות התורה.

הוא קיבל תמורה לא רעה, שר המשפטים. והוא מילא את התפקיד בצורה די טובה. אבל המחיר האלקטורלי ששילם היה לא רק ראשו שלו, אלא הגוף של מפלגת שינוי כולה.

אצל יאיר זה מעמד הביניים, וגם חרדים (השוויון בנטל). יש לו כנראה את האפשרות לקבל את תיק החוץ. גם זו תמורה די נאותה בשביל לעסוק קצת פחות בדגלי הבחירות שלו. זה גם תפקיד שנראה מתאים לו. אבל אם ייקח אותו, הוא מסתכן בסוף פוליטי כמו של אביו. אבל לא נורא, יאיר מאוד מעריץ את אביו המנוח ובוודאי לא יראה אסון בהליכה בדרכו.

matigolan@globes.co.il