חלון בלהות

חלון ההעברות של ינואר 2013, שנסגר בסוף השבוע ברוב הליגות באירופה, סיפק חיזוק נוסף להנחה הרווחת בתקופה האחרונה בקרב כלכלני הספורט: הענף עובר מטמורפוזה פיננסית. המשבר העולמי הגלובלי שהשפיע חזק על הכיסים של מרבית בעלי ההון שמחזיקים במועדונים (לפחות על אלו שאינם נסיכי נפט מהמפרץ הפרסי), ביחד עם תקנות הפייננשל פייר-פליי של אופ"א, גורמים לטלטלה בשוק הכדורגל. לא, השוק ממש לא מתכווץ - אבל בהרבה מובנים הוא תקוע במקום.

המספרים לא מותירים מקום לספק: על-פי נתוני האתר transfermarkt, שמופעל על-ידי ענקית התקשורת הגרמנית אקסל שפרינגר, בחמש הליגות הבכירות ביבשת (אנגליה, גרמניה, ספרד, איטליה וצרפת) הוציאו במהלך החלון סכום כולל של כ-356 מיליון אירו על רכישת שחקנים.

למרות שמדובר על עלייה של 26% ביחס לבזבוזים שנרשמו בחלון של ינואר 2012, צריך להתייחס לנתונים בפרספקטיבה רחבה יותר: מדובר בסופו של דבר על סכום שרחוק מאוד מחלון השיא של חורף 2011, אז הוציאו בחמש הליגות הבכירות 501 מיליון אירו על רכש.

וזה לא שבקיץ האחרון היה לוהט יותר. גם בחלון ההעברות הקייצי נרשמה ירידה בהוצאות של המועדונים, בשיעור של כ-10%. אז מה בעצם קורה לכדורגל?

 חלון ההעברות של ינואר

***

דן ג'ונס, שותף בחטיבת כלכלת הספורט של פירמת רואי החשבון Deloitte, טוען כי הסיבה העיקרית לזהירות שננקטה בינואר היא אחת - מישל פלאטיני. או במלים אחרות: התקנות החדשות שהביא הפרזידנט. "המועדונים נכנסו לתקופה בה מתבצע ניטור של כל הוצאה שלהם", הוא מזכיר. במסגרת רגולציות הפייננשל פייר-פליי המדוברות, יצטרכו הקבוצות האירופיות להציג מאזן של הפסדים תפעוליים מצטברים נמוכים מ-45 מיליון אירו בעונות 2011/12 ו-2012/13, אחרת יסתכנו בסנקציות מצידה של אופ"א. ולמרות שעדיין קיימים ספקות לגבי יכולתה של אופ"א לאכוף את התקנות, לא מפתיע שחלונות ההעברות בעידן הפייר-פליי מצטמקים.

הפרמיירליג האנגלית מוכיחה כבר שנים שאין שום ליגה שמתקרבת אליה מבחינה כלכלית. דוגמא רלוונטית הגיעה בחודש שעבר כשלא פחות משבע קבוצות פרמיירליג נכנסו לרשימה של 20 מועדוני הכדורגל המכניסים ביותר בעולם של Deloitte לעונת 2011/12. ברור שהעוצמה הזאת מתבטאת גם בחלון ההעברות: בליגה האנגלית הוציאו 146 מיליון אירו בסך הכל על רכש בינואר 2013, קפיצה של כמעט 70% לעומת החורף הקודם.

אבל גם כאן נפערים פערים עצומים לעומת חלון השיא של 2011, בו שפכו מועדוני הפרמיירליג 270 מיליון אירו על רכש. החל מהעונה הבאה ייכנסו לתוקף הסכמי זכויות השידור החדשים של הפרמיירליג, שיבטיחו כ-20-30 מיליון אירו נוספים בשנה לכל מועדון (לפי התחזיות הפסימיות). אם האלופה מנצ'סטר סיטי הכניסה כ-70 מיליון אירו בגין שידורי הליגה האנגלית בעונה הקודמת, הרי שבעונה הבאה היא כבר תוכל לשבור את מחסום ה-100 מיליון אירו מטלוויזיה (במידה ותזכה שוב בתואר). "הסכמי השידור המשודרגים לא שכנעו את המועדונים להשקיע יותר בינואר", מסביר דן ג'ונס, "כי הם כרגע מרוכזים בריסון, בהטמעת מודל עסקי שמסוגל לקיים את עצמו, עם הכנסות שקרובות הרבה יותר להוצאות".

ואת זה אי אפשר כמובן לעשות כששופכים הון עתק על שכירי חרב בתקווה שהם יביאו את המועדון לירח.

***

ניתוח העסקה היקרה ביותר של החלון החורפי מעלה סימני שאלה רבים. אפשר לתהות על ההחלטה של פ.ס.ז' לשלם 40 מיליון אירו לסאו פאולו עבור לוקאש מורה הברזילאי (עסקה שיצאה לפועל בינואר, אבל נחתמה כבר בקיץ). מורה, 20, הוא קשר מוכשר ביותר שכבר רשם 22 הופעות בנבחרת הלאומית ונחשב לתקווה גדולה של ה"סלסאו" למונדיאל 2014. ובכל זאת, האם שווי השוק הריאלי של הילדון הזה הוא אכן כל כך גבוה? קצת פרופורציות: לפני שנה וחצי רכשה ברצלונה שחקן מוכח כמו ססק פברגאס בסכום נמוך יותר (34 מיליון אירו), ריאל מדריד רכשה בשעתו את צ'אבי אלונסו ב-35.4 מיליון אירו, ומנצ'סטר יונייטד שילמה באוגוסט 30.7 מיליון אירו בלבד על מלך השערים של הפרמיירליג, רובין ואן פרסי. ועם הדוגמאות האלו אפשר להמשיך עד אינסוף.

ההסבר לדיסוננס של פ.ס.ז' הוא פשוט: קבוצות כמוה, נטולות מגבלות כספיות באופן מובהק, נאלצות לשלם "פרמיית עושר". קבוצה שמשתוללת בשוק ההעברות (ופ.ס.ז' שבזבזה רבע מיליארד אירו על רכש מאז השתלטו עליה הבעלים הקטארים בהחלט עונה להגדרה הזאת) נאלצת להתמודד עם דרישות מחיר מוגזמות, קפריזיות, עבור שחקנים שהיא רוצה. מנצ'סטר סיטי למדה את זה על בשרה, כשהבוסים מאבו-דאבי שילמו 43 מיליון אירו על רוביניו, 29 מיליון אירו על עמנואל אדבאיור ו-27.5 מיליון אירו על ג'וליאן לסקוט. לפני סיטי, היה זה רומן אברמוביץ' ששילם סכומים מופרכים כדי להביא לצ'לסי שחקנים שלא באמת שווים את תג המחיר שלהם (דוגמה אחת: 31.5 מיליון אירו עבור שון-רייט פיליפס).

"פרמיית העושר" היא בסך הכל תוצר לוואי של השוק החופשי שנהוג בכדורגל האירופי. אגב, הנהנים במקרה הזה הם לא רק המועדונים המוכרים, אלא גם השחקנים עצמם שמנצלים את "פרמיית העושר" לטובתם ומקבלים משכורות עתק (רשימת המרוויחים הגדולה של הפרמיירליג מורכבת בעיקר משחקני מנצ'סטר סיטי, וזלאטן איברהימוביץ' הפך בפ.ס.ז' לאחד מהכדורגלנים המרוויחים בכל הזמנים).

***

ב"לה ליגה" הספרדית, ליגה שיש בה כמה קבוצות שמתנהלות תחת פשיטת רגל והיקף החובות בה מעל 3 מיליארד אירו, והיא בבואה עצובה ומדויקת למצב הכלכלה המקומית - רשמו עוד חלון העברות חלש עד לא קיים. 20 הקבוצות של הליגה שיש הטוענים אותה דווקא לטובה בעולם, בזבזו רק 14 מיליון אירו על רכש. ולמען האמת, זה כבר הרבה יותר מסתם סימנים למשבר. אם המטוטלת הכספית לא תתהפך בקרוב, הליגה הספרדית (כמובן זאת שמתנהלת מחוץ לאטמוספרות המוגנות של ריאל מדריד וברצלונה) תאבד מהרלוונטיות שלה ותפסיד את מקומה בין הליגות הבכירות של היבשת.

התחזית האחרונה אולי נשמעת קצת יותר מדי אפוקליפטית, אבל עם עובדות קשה להתווכח: החלון הזה מראה שמתחילים להתהוות שווקי כדורגל חדשים ואמידים יותר מספרד שמאיימים על מעמדה. כי שחקני כדורגל, כמו כל עובדים, יגיעו בסופו של דבר למקום שבו משלמים הכי הרבה. בליגה הרוסית, למשל, הוציאו בחלון הזה 91.7 מיליון אירו על רכש - יותר מכל ליגה אחרת באירופה מלבד הפרמיירליג (!). מה אתם למשל יודעים על הקשר הברזילאי וויליאן, שאנז'י מחצ'לקה הביאה תמורת 35 מיליון אירו משחטאר - ההעברה השנייה הכי יקרה בחלון של 2013?

העניין הוא שזה גם ממש לא הסוף: החלון ברוסיה ייסגר רק בסוף פברואר, ומי יודע מה צפוי לנו עד אז. כספי האוליגרכיה היו משמעותיים גם בחלון הקייצי, כשברוסיה בזבזו מעל 200 מיליון אירו על רכישת שחקנים חדשים - בעוד בספרד הסתפקו ב-130 מיליון אירו. המגמה ברורה.

***

ואי אפשר לסיים בלי כמה מילים על הקבוצה הכי מדוברת של שוק ההעברות בחורף 2013: גלטסראיי. איך קבוצה מליגה חלשה יחסית כמו הטורקית מסוגלת בתוך שבוע אחד להנחית במועדון שני שמות-על כמו ווסלי סניידר ודידייה דרוגבה, ולהתחייב לשלם להם חוזים שינועו יחד בין 20 ל-25 מיליון אירו לאורך כל תקופתם במועדון?

יש לכך כמה הסברים. הראשון, המועדון נמצא בזינוק כלכלי בשנתיים האחרונות, מאז נכנס לשחק באצטדיון "טורק טלקום" החדיש שמכיל מעל 52 אלף מקומות (הגדול בטורקיה), ובנוסף הצליח לגייס שורה של ספונסרים חדשים - עד כדי כך שהמחזור השנתי שלו כבר נושק ל-100 מיליון אירו בעונה, בדומה לזה של קבוצת מרכז טבלה בפרמיירליג כמו אברטון; אבל ההסבר המרכזי הוא מדיניות המס המתחשבת לכדורגלנים בטורקיה: 15% מקסימום, בזמן שבליגות הבכירות 39% מס זה המינימום.

צרפו לכל זה את ההעפלה המפתיעה של גלטסראיי לשמינית גמר ליגת האלופות והפוטנציאל הכספי הכרוך בכך בהתקדמות במפעל היוקרתי - והנה הסנסציה של ינואר 2013.