ציידים - לכלא!

זה קורה לראשונה בישראל, ואולי גם מחוצה לה. אתמול (א') אישר בית המשפט העליון פסק דין של המחוזי בחיפה, שקבע עונש של 7 חודשי מאסר בפועל לצייד (ישבו בדין השופטים ברלינר, גריל ובר-זיו). השופט סלים ג'ובראן קבע בהחלטתו בערעור כי "התאכזרות ופגיעה בבעלי חיים, מעבר לפגיעה העקיפה שהיא גורמת לבני האדם, מעידה על אטימות-לב וקהות-חושים".

כשאומרים "יש שופטים בירושלים", מתכוונים בדרך-כלל להחלטות ולפסקי דין העוסקים בבני אדם. כי זה מה שמעניין בני אדם. פסק הדין הזה הוא הוכחה נחרצת יותר להימצאותם של שופטים לא רק בירושלים, אלא גם בחיפה ובמקומות אחרים.

המדובר במקרה זה באדם שצד והחזיק בדורבנים לצרכים מסחריים, בניגוד לחוק. התביעה נגדו הוגשה לבית משפט השלום, שגזר עליו מאסר על-תנאי. זו הייתה הפסיקה השגרתית של בתי המשפט, שעד להחלטה העכשווית התייחסו לעבירות אלה כקלות-ערך. כי מה הסיפור? בסך-הכול חיות. ועוד חיות בר.

עיסוק נתעב

מעבר לעניין הדורבנים, צריך לומר שציד הוא אחד העיסוקים היותר נתעבים שהמציאו אלה הקרויים בני האדם. כי מה זה ציד? הרג בעלי חיים לשם הנאה אישית או עסקית.

אתה רואה צבי רץ בשדה. יצור אציל, מלא הוד, עם עיניים גדולות תמימות, טהורות. והנה במרחק מה ניצב יורש-העצר הבריטי, או המלך עצמו, ויורה. הצבי נופל, והיורה - אין מאושר ממנו. הוא פגע, ועוד מעט יפשיטו משרתיו את הצבי מעורו, ואת בשרו יאכלו בערב עם חבריהם. וכך הפך בעל החי האציל באמת למקור הנאה ומאכל לאצילים בתואר.

כמובן שהציד אינו מוגבל לאנגליה או למעמדות "עליונים". הוא קיים בכל העולם. גם כאן יש אנשים שהנאתם הגדולה היא להרוג בעלי חיים בריאים, שמחים ועליזים. במקרה הטוב הם מתים. פעמים רבות הם נפצעים ועוברים ייסורי גיהינום. להנאת הציידים.

הרצחת וגם אכלת?

יש היום רבים הרואים בכך רצח. פשוטו כמשמעו. הטענה הנגדית היא שזו צביעות, מכיוון שכולנו ניזונים מבשר בעלי חיים. שזה כמובן נכון. ובכל זאת, יש הבדל בין הרג בשביל הכיף לבין הרג בשביל התזונה.

אבל לא הבדל כל-כך גדול. אם בעבר הרחוק היה צורך בריאותי באכילת בשר בעלי חיים, הרי שהיום יש תחליפים רבים המספקים צורך זה בהצלחה. אבל בני האדם מסרבים להרפות מטרפם. הם אפילו עושים מזה פולחן הדוניסטי בתוכניות אוכל, שבהן מראים בפירוט איך משסעים ומבתרים את גופות בעלי החיים, שזכותם לחיות אינה נופלת מזכותו של האדם.

לכן מדובר בפסק דין חשוב, כי הוא קובע נורמה. לא בקלות ולא במהירות תאומץ נורמה זו על-ידי הרבים, אבל זה צעד חשוב, ויש לברך את השופטים שעשו אותו.