בדרך לשינוי סדרי העדיפויות?

ראש הממשלה בנימין נתניהו הישיר אלינו מבט לפני הבחירות. בראיונות טלוויזיוניים, בתשדירי תעמולה, בכרזות רחוב ובהתבטאויות של בכירי מפלגתו, הוא אמר לנו: לא יהיו מסים חדשים. לא יהיו גזירות.

הציבור נותר לתמוה, כיצד האמירות הללו מתיישבות עם הבור הגדול שנפער בתקציב 2012, העומד על 39 מיליארד שקל, וכיצד ההתנהלות הזו מסתדרת עם סירובה של הממשלה לחשוף את תקציב המדינה לשנת 2013, שאמור לתקן לפחות חלק ממה שהתקלקל בתקציב הקודם.

הבחירות חלפו, ומתברר כי למרות המבטים האמיצים שנעץ בנו ראש הממשלה, גזירות כלכליות יהיו גם יהיו, זאת לצד הידוק חגורה, קיצוץ רוחבי, כרסום בקצבאות.

אולם אחרי שמהלומת הגזירות הכלכליות תחלוף ותיספג בספר התקציב ובתודעה הציבורית, אופן בנייתו של תקציב 2013 יבשר אם הבחירות האחרונות אכן מניבות שינוי אמיתי בשיח הציבורי והפוליטי על חלוקת המשאבים במדינה, על סדרי עדיפויות חברתיים, והאם נושאת המטוסים הישראלית אכן משנה את מסלולה.

תקציב שנתי של מדינה אינו דומה לרשימת הוצאות מכולת, שבה צריך פשוט לקצץ - שני חלב במקום שלושה, לחם שחור פשוט במקום חלת צימוקים.

תקציב המדינה מבטא יותר מכול את חזונה של הממשלה עבור החברה הישראלית. האם ההשקעות בכבישים ו/או במסילות רכבת יגדלו, על חשבון כיסוי הארץ בכיפות ברזל ובמקביל להמשך נפנוף בשרירים ובאגרופים כלפי מדינות אויב עצבניות ממילא; האם שעות ההוראה בבתי-הספר יוארכו, וההשקעה בעזרי לימוד טכנולוגיים ואנושיים תועמק - או שהתקציב יופנה לכיבוש גבעה נוספת ביהודה ושומרון על-ידי דחפורים שמממן משרד השיכון; האם העובדים הסוציאליים, המורים, האחיות וצוותי הסיעוד יקבלו שכר הולם - או שאברכים ותלמידי ישיבות ימשיכו לקבל גמלאות וקצבאות מתחת לשלל שמות, כותרות וסעיפים יצירתיים.

התפלגות המנדטים בבחירות 2013 בישרו שינוי במפה הפוליטית הישראלית, אם בדמות כיווץ מפלגת השלטון, אם בדמות צמיחת כוח פוליטי מרכזי בעל אג'נדה מובהקת, הן בתחום חלוקת הנטל הצבאי והאזרחי והן בתחומים אחרים, המשיקים באופן מובהק יותר לנושאי חלוקה תקציבית.

השינוי הזה אמור לבוא לידי ביטוי בדמותו של תקציב 2013 ובתקציבים הבאים אחריו, בקדנציה של הכנסת הקרובה. אם לא יהיו לשינוי הזה סימנים מובהקים בספר התקציב ובחקיקה הכלכלית, במדיניות המס, הרווחה ובסדרי העדיפויות התקציביים - יהיה הדבר בגדר התעלמות מכוונת מדין הבוחר, הוכחה לכישלונה של שיטת הממשל הישראלית ליישם את רצון הציבור.

תפקיד קריטי להתנהלות של ההעברות הכספיות

המפתח להצלחה של שינוי כיוונה של נושאת המטוסים נעוץ לעתים לאו דווקא בזהותו של הקברניט שנמצא ליד ההגאים, אלא דווקא בבעלי התפקידים המשניים. למשל, הנווט או הקצין הראשון. בתרגום ללשון פוליטית - במי שאוחז בתפקיד יו"ר ועדת הכספים.

הקדנציות האחרונות לימדו עד כמה מדובר בתפקיד מהותי, קריטי להתנהלות של ההעברות הכספיות בתקציב המדינה. היאחזותם הבלתי מתפשרת של נציגי המפלגות החרדיות בתפקיד מלמדת על הכוח הרב הגלום בו, אם לא בבנייתו העקרונית של התקציב - לפחות בניהולו הלכה למעשה, בהעברות תקציבים מסעיף לסעיף ובשימונן בפועל של המערכות.

כל תפקיד זקוק לריענון, משננים אנשי משרד ראש הממשלה חזור ושנן, בהתייחסם בעיקר לקציבת כהונתם למשך שנים מספר בלבד של פקידים בכירים בשירות הממשלתי. אבל ההיגיון הזה תקף גם ביחס לנושאים בתפקידים פוליטיים. כהונות ארוכות מדי או שליטה רבת-שנים על מוקדי כוח יוצרים מאחזים שלטוניים לא בריאים.

פגעי השליטה החרדית בוועדת הכספים ידועים וגלויים לעין כול. הוצאתה של ועדת הכספים מידי יהדות התורה, אף שהיא אמצעי ולא תכלית כשלעצמה, עשויה להיות אבן-דרך מהותית בדרך לשינוי אמיתי בסדרי העדיפויות והחלוקה התקציבית.