החתול ששומר על השמנת

אם היה לכם קרוב משפחה בשם אליהו נחמני לבית שמשוביץ, ייתכן שאתם היורשים החוקיים של חצי דונם באזור הכי יקר בהרצליה פיתוח ליד הים, בשווי של מיליוני שקלים רבים.

הסיבה שאינכם יודעים על כך היא שהנכס נמצא בניהולו של האפוטרופוס הכללי בשם המדינה, ומאז 1991 הוא לא הספיק לחפש אתכם ולהודיע לכם על הנכס הנמצא ברשותו. אה כן, ודרך אגב, אם לא תפנו אליו בזמן הקרוב, ייתכן שהקרקע תעבור לבעלות המדינה.

המקרקעין בהרצליה פיתוח, שרכש אליהו נחמני בשנת 1939, כשהאזור היה רק דיונות של חול בשם "אל חארם", היא רק אחד מעשרות אלפי נכסים הנאמדים במאות מיליוני שקלים, וביניהם דירות ובתים, חלקות קרקע, כספים, ניירות ערך וכדומה, שמנהל האפוטרופוס הכללי במסגרת סמכותו לנהל נכסים "עזובים", כלומר נכסים שלא נמצאו להם יורשים.

המונח "נכסים עזובים" הוא מעט מטעה, שכן ביגיעה מסוימת ניתן למצוא מי הבעלים, הלא הרכוש לא צץ יש מאין, הוא היה שייך למישהו.

כך למשל, בשנת 1939 חיו בארץ שני אנשים בשם אליהו נחמני, שאחד מהם הוא הבעלים של הקרקע בהרצליה, אך למצער באותה תקופה עוד לא היו מספרי תעודות זהות, ולכן כרגע המקרקעין אינם משויכים לאף אחד מהם, והם נמצאים בניהולו של האפוטרופוס הכללי.

המכשול בשיוך הנכסים העזובים לבעליהם נובע משתי בעיות עיקריות: מצד אחד, היורשים הפוטנציאליים כלל אינם יודעים על קיומם של הנכסים, ולכן אין מי שיתבע; ומן הצד השני, מי שיודע על קיומם של הנכסים וזהות בעליהם, קרי האפוטרופוס הכללי, הוא בעל אינטרסים מנוגדים בנושא זה, שכן המדינה נהנית מתשלומי דמי הניהול עבור החזקת הנכס לאורך השנים, ונהנית עוד יותר לאחר שהנכס עובר לבעלותה באין דורש לאחר תקופה מסוימת.

בפסק דין שהתפרסם השבוע מעביר בית המשפט המחוזי ביקורת חריפה ביותר על התנהלות האפוטרופוס הכללי בנושא הנכסים העזובים. בית המשפט קבע כי במשך עשרות שנים לא נעשו על-ידי האפוטרופוס הכללי פעולות ממשיות לאיתור בעלי הזכויות ברכוש עזוב, ואלה שכן נעשו, היו שטחיות ומאוחרות עד כדי חוסר רלבנטיות.

כתוצאה מכך, עד לשנת 2008 הועברו לקניין המדינה כספים בסכום של כ-17.5 מיליון שקל השייכים לאנשים פרטיים בציבור, והיד עוד נטויה, שכן הסכום הכולל שהעריך האפוטרופוס הכללי בשנת 2005 שיועבר לקניין המדינה, עמד על היקף של כ-600-700 מיליון שקל.

על-פי החוק כיום, האפוטרופוס הכללי רשאי לנהל את הנכסים העזובים מבלי לעשות דבר במשך שנים רבות מאד, ולאחר מכן, בטרם יועבר הנכס לבעלות המדינה, הוא אך נדרש לפרסם מודעה קטנה בעיתון יומי.

אמנם באופן תיאורטי נקבע כי על האפוטרופוס הכללי לפעול ב"שקידה סבירה" כדי לאתר את הבעלים, אך אין פירוט של מה היא אותה שקידה סבירה, ואין גוף שמפקח על כך.

הצעת חוק שהגיש חבר הכנסת סלומינסקי בשנת 2005, במסגרתה הציעה לחייב את המדינה לפעול באופן ממשי לאתר את הבעלים, נקברה שלא במפתיע, שכן גם כאן, החתול השומר על השמנת הוא גם זה שנדרש לשנות את החוק.

גם בפסק הדין האחרון בית המשפט המחוזי קרא לשנות את החוק, באופן שבו האפוטרופוס הכללי יחויב לערוך חקירה במטרה לאתר בעלי הזכויות בנכס מדי 5 שנים מיום שקיבל את הנכס לניהולו, וצו הניהול שניתן לו לא יחודש אם לא הוכיח שקידה סבירה אמיתית.

עם זאת, לא מומלץ להחזיק את הנשימה עצורה עד שחוק כזה יותקן, ובינתיים נראה כי הפתרון המעשי יותר יהיה הפרטת שרותי איתור בעלי הנכסים העזובים לידיים פרטיות.

כפי שיש חברות המסייעות לגבות כספים המגיעים לפרט מהמדינה באמצעות הביטוח הלאומי או מס הכנסה, כך תמורת עמלה או אחוזים משווי הנכס, תהיה לחברות פרטיות מוטיבציה גבוהה לאתר את הבעלים האמיתיים, ושני הצדדים ירוויחו.

* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".