מה מתכנן דוידי לאל-על ומדוע חרג ממדיניות השקעה שקטה?

ההפתעה הגדולה בתחום העסקאות של השבוע החולף שייכת בלי ספק לאל על ולקרן פימי שמנהל ישי דוידי. עד לפני שנים ספורות היה עיקר פרסומה של קרן הפרייבט אקוויטי הוותיקה בעמודי שוק ההון, עם תשואות מרשימות ועם היקף הולך וגדל של עסקאות, אבל בחברות שרובן היו מתחת לרדאר. דוידי תמיד אמר שאין לו עניין ברייטינג התקשורתי של החברה, אלא בסיכויי ההשקעה להניב פירות נאים.

בשנים האחרונות, עם התמעטות המשקיעים הזרים והכסף הפנוי להשקעות באופן כללי, הגיע תור הפרייבט אקוויטי להיכנס לזירת המשחק המרכזי. את פימי ראינו נכנסת לאורמת ולגילת, ועכשיו לאחת מהחברות הללו שלכל אדם בישראל יש דעה עליהן, אל על. לפתע ציבור צופי החדשות של ערוץ 2 נחשף לתמונותיו של דוידי, כרוכש פוטנציאלי של אחזקה משמעותית (עד 42%, כלומר רוב, אם כל שלבי העסקה יצאו לפועל) בחברת התעופה הלאומית, ועוד מעט קט יפנו אליו בסופר או ברחוב להציע הצעות ייעול לארוחת הלילה בטיסה לניו יורק.

מבחינת ההשקעה, יש לזכור כי גם אם תושלם עסקת פימי-אל על, תהיה חברת התעופה נתח קטן יחסית בסל של פימי, הכולל שלושים חברות. רק גילת לבדה שווה פי ארבעה או חמישה מאל על כיום. אבל גילת אינה נושאת ערך אמוציונלי, חיובי או שלילי, עבור כל ישראלי. אל על כן. אין פרופורציה בין 60 מיליון הדולרים שפימי תשקיע באל על, לבין תשומת הלב שההשקעה מעוררת ותעורר, וגם דוידי יודע שאי-הצלחה באל על היא לא כמו אי-הצלחה נגיד בתפרון מבחינה תדמיתית. ממש כמו שהעלאת חברת התעופה הלאומית על פסי רווחיות תירשם לזכותו באותיות גדולות הרבה יותר מאשר הצלת תדיר-גן למשל. אז מה קרה, האם דוידי חשק פתאום באור הזרקורים?

ובכן, על אף ההפתעה הגדולה כלפי חוץ, ההשקעה באל על אינה איזה שינוי כיוון ואסטרטגיה עבור פימי, אלא ניצול הזדמנות לבצע השקעה שהיא בוחנת כבר שנים ארוכות. עוד לפני ימי כנפיים (בעלת השליטה באל על) ומשפחת בורוביץ', בהיות אל על חברה ממשלתית, כאשר עמדה על הפרק הנפקתה לציבור (ב-2003), פנו חתמי ההנפקה לפימי והציעו לה לקחת שליטה באל על. זו לא הייתה הפנייה האחרונה בנושא. בשנים האחרונות קיבלה פימי פניות רבות, מתוך גרעין השליטה של אל על, מגורמים שונים, בנקודות זמן שונות, לאו דווקא בני משפחת בורוביץ' (פויו זבלדוביץ', לדוגמה, מחזיק 17% בכנפיים, והשבוע פורסם שהוא שוקל להגדיל את אחזקתו בה).

קודם כול המחיר

אם כך, נשאלת השאלה למה דווקא עכשיו. ובכן, קודם כול המחיר. אל על נסחרה ערב ההסכם בסביבות 60 מיליון דולרים (מאז עלה ערך המניה בעקבות ההודעה על ההסכם); מחיר שבהחלט אפשר לראות אותו כשפל. אבל מה שקרץ לפימי יותר הוא העובדה שהסכמי העובדים פתוחים משפטית. ב-31 בדצמבר 2012 פג תוקפו של ההסכם הקיבוצי של עובדי אל על. בשלב הראשון תשקיע פימי סכום צנוע יחסית של 10 מיליון דולרים, ותרכוש 11.4% מהון המניות של אל על. השלב השני של העסקה מותנה בכך שייחתם הסכם חדש עם העובדים, שיהיה לשביעות רצונה של פימי. על אף השנים הרבות שחלפו מאז הופרטה, נראה כי בכל הנוגע להסכמים עם העובדים, החברה עדיין מתנהלת כחברה ממשלתית ומתקשה לתפקד בשל כך. פימי זיהתה נכונות לשינוי גם מצד העובדים.

אשר אדרי, יו"ר ועד עובדי אל על, אמר לא מזמן ל-G כי "העובדים מוכנים ללכת למהלך דרמטי וגדול להבראת החברה, אבל שכולם יירתמו, גם ההנהלה והבעלים. תמורת ההתייעלות שלנו אנחנו מבקשים לקבל מניות ולהיות במועצת המנהלים, ושההנהלה תעשה התייעלות בשדרה שלה ותקצץ בשכר ובמספר ראשי האגפים, ואנחנו מבקשים שהבעלים יזרימו הון לחברה".

אדרי עשוי לקבל את מבוקשו, שכן ברור על-פי ההתנהלות הרגילה של פימי, כי לא ייווצר מצב שבו רק העובדים יישאו בנטל הבראת החברה. פימי אינה מאמינה בהנהלות שמנות מרובות שכר, ובלי ספק לא נעלמה ממנה אי-היעילות של החברה, לא רק בשדרות העובדים וההנהלה אלא בכל פרט מעסקיה; מהקשרים עם הספקים ועד רכישת חלקי החילוף והיחסים עם החברות הבנות. גם בנוגע להזרמת ההון לחברה שדרש אדרי, כניסת משקיע בסגנון פימי בהחלט עונה על התנאים. מהצד השני, יש עוד מחלוקות רבות בין הנהלת אל על לבין העובדים - שקשורות לצמצום כוח האדם, להורדה בתנאים השונים וכדומה - שצריך לפתור. פימי רוצה להגיע לאחר שכל זה יקרה, וימים יגידו איך יסתיימו דיוני הסכם העבודה.

היום מסתפק ועד העובדים של אל על בתגובה מעט לקונית: "אנו בודקים ולומדים את המצב החדש ונגבש בימים הקרובים אסטרטגיה".

רגילה להיות דומיננטית

פימי תיכנס לאל על בדרך של הסכם שליטה משותפת עם כנפיים, אולם בסופו של התהליך, היא תחזיק 42% ואילו כנפיים תיוותר עם 20% בלבד. אם מוסיפים לכך את מנהגה של פימי להיות מאוד דומיננטית בחברות שבהן היא נמצאת, נגלה שדדי בורוביץ', שיחד עם אשתו תמי מחזיק ברוב כנפיים (28%), מוותר בעצם על הובלת החברה. אחיו איזי, המחזיק כ-17.5% מכנפיים, שבעבר היה מעורב באל על ואף כיהן כיו"ר, כבר אינו פעיל באל על זה שנים אחדות (מאז התפטר מתפקיד היו"ר בעקבות דוח של רשות ניירות ערך, ולאחר מכן עזב גם את דירקטוריון החברה). בעבר, בעקבות סכסוך ביניהם, ניסו האחים להיפרד עסקית, ודדי היה אמור לקנות את חלקו של איזי בכנפיים, אולם הדבר לא יצא לפועל.

היום נשמע איזי בורוביץ' מפויס למדי: "אני מקווה שהעסקה תצא לפועל", הוא אומר ל-G, "זו הזדמנות פז, כי יגיעו ניהול וכסף, ויחד עם הסכם עבודה חדש, ייפגשו שלושת הדברים שצריכים להתרחש כדי שאל על תוכל לצאת לדרך. זה שילוב שקורה לעתים רחוקות".

- וזה יעזור לך לצאת מכנפיים?

"אין ספק שמהלך כזה יעלה את השווי של אל על וזה הנכס הגדול ביותר של כנפיים. יכול להיות שזו תהיה הזדמנות למכור, אבל מה שמעניין אותי יותר זה הפן העסקי מול אל על. זו עסקה טובה הן לאל על ולבעלי המניות שלה, והן לכנפיים ולבעלי המניות שלה. זו הזדמנות ללכת קדימה בראש מורם".

גם עמיקם כהן, יו"ר אל על, מרוצה: "אני מקבל את העסקה בברכה גדולה, זה בהחלט במקום. גם מאוד נכון מבחינת פימי להתנות את הפוזיציה בחברה בהסכם עבודה חדש. להערכתי אחת המכשלות הכי גדולות להבראת החברה הזאת היא יחסי העבודה, ואם ועד העובדים יתעשת ויהיה מוכן ללכת לתהליך הבראה שכולל בין היתר טיפול בהסכם העבודה ובתנאי השכר, אפשר לעשות מהחברה הזאת בונבוניירה. גם העובדים מבינים שהחברה הזאת צריכה לעבור תהליך שיקום רציני, ומה שעשינו בשנים האחרונות היה צעדים בכיוון הזה, רק שהם לא הספיקו, כי נתקלנו בהתנגדות גדולה מאוד של נציגות העובדים. אני מרגיש בשלות מצד העובדים לשינוי, ומקווה שהשכל יגבר שם, אחרת המצב עלול להיות לא סימפטי".

- למה בעצם בעלי השליטה רוצים למכור?

"כי הם מאמינים שמשקיע חזק עם כיסים עמוקים יכול לעזור. באל על יש תוכנית אסטרטגית מקיפה וטובה שיכולה לקחת את החברה הרבה צעדים קדימה, רק צריך ליישם אותה; והדרך ליישם אותה היא באמצעות בעלים חזקים שגם מסוגלים מבחינה פיננסית לעזור לחברה".

- משקיע כמו פימי עשוי לרצות יו"ר מטעמו. אתה כבר יודע אם תישאר יו"ר?

"אין לי מושג. לא דיברתי איתם, לא יודע מה מסתובב אצלם בראש. בכל מקרה לא מדובר על מחר בבוקר אלא על תהליך שיארך כמה חודשים".

פימי היא אחרי הכול קרן פרייבט אקוויטי, וככזאת, היא מחויבת לצאת בתוך מספר שנים מההשקעה שביצעה. מי יהיה הרוכש? אין להניח שדוידי כבר סימן לעצמו את סוג הקונה הפוטנציאלי, אולם סביר כי אם החברה תראה הישגים נאים לאורך זמן, יימצאו מי שירצו לקנות אותה.

הכתבה המלאה - במגזין G