רק לא יאיר

צוות המשא ומתן של יהדות התורה יצא מחויך ממלון כפר המכבייה. סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן נראה היה בטוח בעצמו. לכתבים שהמתינו בחוץ הוא סירב לומר יותר מדי, אבל מאחורי הקלעים במפלגה החרדית כבר החלו ההימורים וההתערבויות אם התרחיש ששמעו מצוות הליכוד-ביתנו בחדר הישיבות הקטן שבו מתנהל המו"מ הקואליציוני, אכן יצא אל הפועל או שהדברים נועדו לצורכי מקח וממכר.

המיאוס בציבור מהמפלגות החרדיות שהתבטא בתוצאות הבחירות, הביאו את אנשי ש"ס ויהדות התורה להיערך נפשית גם לתרחיש ששבו יאלצו להישאר באופוזיציה. ואז הגיעה האמירה של יאיר לפיד שהכריז שבתוך שנה וחצי יחליף את נתניהו בראשות הממשלה. שני המשפטים האלו שאמר ל"עובדה" ולמקורביו בשיחות סגורות, הם קטליזטור משמעותי לכניסתן של המפלגות החרדיות לממשלה הבאה.

מי שמכיר את נתניהו יודע שאין לו צורך באמירה ישירה כדי לסמן איקס על המטרה. מספיק שנתן אשל ילחש על אוזנו שמישהו אמר שההוא אמר, כדי לתת דרור לפחדים ולפרנויות ולחרוץ גורלות של אנשים, קל וחומר של שותפים עתידיים בממשלה.

19 המנדטים של האיש שרוצה להחליף את נתניהו הוחלפו מיידית ב-18 חיילים ממושמעים שלא יעזו לערוק או להגיע לא מוכנים למסדר. לפיד הפך לאיש מת מהלך. ירצה- יכנס, לא ירצה, לא יכנס. אפשר להסתדר בלעדיו. אפשר רק לדמיין את חגיגת התיקים הגדולה שתתקיים בהעדרו. נתניהו ימנה שרים, סגני שרים, וסגני סגני שרים.

פרצה באבטחה

חזרה לכפר המכבייה. על יחימוביץ', נאמר לאנשי יהדות התורה, מופעלים לחצים כבדים להצטרף לקואליציה ובליכוד-ביתנו מזהים פרצה באבטחה. בסיעה החרדית הבינו שנעשים ניסיונות להתקדם עם יחימוביץ' כדי שתכנס לממשלה, מה שיהפוך אוטומטית את העניין החרדי ואת סוגיית השוויון בנטל ללא בעייתי. בעיני רוחם כבר החלו לדמיין העברת עוד תקציבים לחרדים.

כל מי שלמד אי פעם קורס במשחקי סימולציה ותהליכי מו"מ יודע שבניגוד למו"מ דו-צדדי, במו"מ רב-משתתפים זה אחד התרגילים הבסיסיים. נותנים לשחקנים לחשוב שמתקרבים איתם לסגירה, ומתקדמים במקביל עם השחקנים האחרים כדי לסגור איתם.

יכול להיות שזה יקרה. יכול להיות שזה רק משחק, אבל אם נתניהו היה יכול להרכיב את ממשלת חלומותיו, הוא היה רוצה שם את ש"ס ויהדות התורה, לבני, מופז והעבודה. יחד עם הליכוד ביתנו מדובר ב- 72 מנדטים בפנים, לפיד ובנט בחוץ. מה עוד אפשר לבקש.

כרגע זה נראה מופרך. ליחימוביץ' אין כלום זולת אמינותה. גם אם היא רוצה בכל מאודה להיכנס, מהצהרתה שהעבודה תישאר באופוזיציה אין דרך חזרה. אם תעשה את הפליק פלאק, היא תיזכר לנצח כמהדורה הנשית של מופז, רק עם פחות רזומה. הוא עוד היה רמטכ"ל ושר ביטחון, לה אפילו אין את זה. מצד שני, גם ברק אמר שלא יכנס לממשלה הקודמת ולמחרת הפך לשר הביטחון.

ובכל זאת, מאחורי הקלעים הפיתויים שמעמידים בפני יחימוביץ' גדולים ומפנקים. בכירים בליכוד המעורים בפרטים אומרים שנתניהו שוקל להציע ליחימוביץ' אפילו את האוצר או תמ"ת מורחב. יותר משהוא מודאג ממה שיחימוביץ' תעולל לכלכלה, נתניהו חושש מלפיד שמאיים על מעמדו. יחימוביץ' בפנים תאפשר לו להשאיר את לפיד בחוץ, שם הוא ודאי יפגוש את אשל, המתמחה בפיצול מפלגות. מעניין אם הג'ודוקא לא יתבלבל ויעשה איפון ברגע המתאים.

באמצע השבוע, בשעת לילה, הגיעה יחימוביץ' לדירתו השכורה של שר החינוך, גדעון סער. בתגובה לשאלת "גלובס" השיבו השניים כי הם ידידים מזה 25 שנה ונפגשים מעת לעת, אבל אפשר להעריך בזהירות שהפעם יחימוביץ' לא קפצה לשתות בירה בעיקר משום שבעת שהייתה שם הוציאה הודעה לתקשורת שלמחרת תיפגש עם נתניהו.

אמנם אי אפשר לטעון שסער קיים את הפגישה בשם נתניהו, השניים התרחקו מעט מאז הבחירות, אבל אם יביא את יחימוביץ' אליו כמנחה, הדרך חזרה לליבו של ראש הממשלה תהיה קצרה. גם יחימוביץ' תוכל להרוויח מהמהלך- היא תוכל להוריד מהגב את כל מי שרוצה להוריד לה את הראש. הבעיה היחידה היא איך תוכל להסביר את זה לציבור.

גם ליו"ר ההסתדרות עופר עיני יש אינטרס שהעבודה תכנס לממשלה. מאז שברק עזב, אין לו נציגות בממשלה. הוא התקרב מאוד לקדימה, אבל הלכה המפלגה, ועם העבודה התערערו היחסים כשיחימוביץ' האשימה אותו בכל מיני דברים. מבחינת עיני העבודה באופוזיציה היא מכת מוות ולכן גם הוא בסוד העניינים.

לשבחה של יחימוביץ' אפשר לומר שהיא אומרת בשיחות סגורות גם את מה שאומרת בפנים: לממשלה הנוכחית היא לא תכנס לעולם. כרגע היא עוד כלי בלוח השחמט שנתניהו משחק עליו, ואולי אפילו הפרס הגדול שבו הוא רוצה לזכות.

לקראת מינוי היורש

בקדנציה הקודמת היו אהוד ברק ונתניהו צמד חמד. צילי וגילי. עבור נתניהו ברק היה מעל כולם. גם אם הקשר בין הנאהבים והנעימים כבר לא מה שהיה, נתניהו לקח איתו לדרך כמה עצות ופנינים. 'אם אבדת את השליטה ברשימה- איבדת את המפלגה, ואם איבדת את המפלגה - איבדת את השלטון', מהדהדים בראשו דבריו של ברק.

את השליטה על הרשימה איבד נתניהו אחרי הפריימריז, כשהיא הלכה והקצינה; השליטה על המפלגה אבדה כשאיחד את הליכוד עם ישראל ביתנו ועכשיו שליש מחברי הסיעה יותר קרובים לליברמן מאשר לנתניהו, יותר משליש מתקרב אידיאולוגית לבנט, והקבוצה השלישית של נאמני נתניהו, היא המיעוט; והשלטון עדיין בידיו, אבל גם זה זמני.

דבריו של ברק, שנצרבו כמו קעקוע במוחו של נתניהו שחושש שהממשלה הקרובה תהיה קצרת מועד, מביאות את נתניהו להיערך כבר עכשיו לבחירות הבאות.

בניסיון להחזיר לעצמו את המפלגה ואת השלטון מבקש ראש הממשלה לבטל את הפריימריז ולהעניק סמכויות לוועדה מסדרת. הוא רוצה רשימה בצלמו ובדמותו, ואת זה אפשר להשיג בליכוד רק בכוח, או לחילופין תוך ניצול מצבם הנפשי הרעוע של השרים שלא יעזו לצייץ לפני חלוקת התיקים. עד כמה חזק הפחד הזה להישאר ללא תיק תעיד העובדה שכמה מהם מיהרו להתייצב מול המצלמות ולדבר בשבחה של השמלה מעוררת המחלוקת שהיתה אמורה לחשוף טפח מבשרה של רעיית ראש הממשלה, אך גילתה טפחיים.

אם הכל ילך כמתוכנן יתכנס מרכז הליכוד כבר בשבוע הבא לאשר את ההצעה. השרים יעלו לבמה בזה אחר זה וינאמו באומץ על חשיבות הרעיון.

אם המהלך יצלח נתניהו יחזיר לעצמו את המפלגה, לא בהכרח את השלטון. מאחורי הקלעים כבר יש בכירים בליכוד שמבקשים לשחזר את התרגיל שניסה ב-2005 נתניהו לעשות לשרון, ולנצל את הכישלון של המפלגה בבחירות להקדמת הפריימריז גם לתפקיד היו"ר. היוזמה הזו צוברת תאוצה גם בקרב אלו שהבטיחו שלא יתמודדו כל עוד נתניהו בתפקיד. אז, לפני שמונה שנים דחה המרכז את ההצעה והפריימריז לא הוקדמו. היום, כשלא מעט בכירים יודעים שתיק בכיר הם לא יקבלו ואין להם מה להפסיד, לא בטוח שהתוצאה תהיה דומה.

דברים שחרדים יודעים

לאחר שהגיעו ביניהם להסכם, מתייחסים בתקשורת החילונית אל בנט ולפיד כאל מקשה אחת. אלא שהתקשורת החרדית מגלה שהבלוק הזה בין יש עתיד לבית היהודי מתעתע. כשתעלה על שולחן המו"מ הקואליציוני סוגיית השוויון בנטל, עלול בנט למצוא את עצמו מחוץ לקואליציה, או בתוכה, אבל מוחלש, קטן, וללא חיילים מאחוריו.

בבית היהודי פועלים שני וקטורים: אנשי בנט ואנשי האיחוד הלאומי. מדובר בשתי סיעות שעל אף שהתאחדו, אין להן אותם רבנים, אין להם אותן אג'נדות, אין להם אותה אידיאולוגיה. אלו הם היורשים של השר דניאל הרשקוביץ וכצל'ה מהקדנציה הקודמת. האחד נכנס לממשלה שקוויה הם נאום בר אילן, השני נשאר באופוזיציה ותקף מבחוץ. ולכן להתייחס לבית היהודי כמקשה אחת זו טעות.

בעוד בסיעת בנט יושבים איילת שקד ואורי אורבך, באיחוד הלאומי נמצאים אורית סטרוק ובן דהן. הפערים ביניהם עצומים. שקד, עד לפני שנה חברת מרכז ליכוד, רואה עין בעין כמו בנט יוצא הסיירת את סוגיית הגיוס. בעוד לשקד ולרבני הציונות הדתית אין כמעט דבר במשותף, סטרוק, תושבת חברון, נתונה למרותם.

ולכן עוד לפני שתוהים אם הברית בין בנט ללפיד תחזיק מעמד, צריך לתהות האם יצליח יו"ר הבית היהודי לעמוד בלחצי הציונות הדתית ושמור את המפלגה מאוחדת ושלמה. אף אחד לא יופתע אם המפלגה תקרע לשניים. זה לא בשמיים.

בש"ס מנצלים את המצב ומפעילים את לחצים על אנשי פלג האיחוד הלאומי, לא על בנט. הם יודעים איפה הבטן הרכה.

המצב המסובך הזה בין הציונות הדתית לחרדים גולש עכשיו גם לבחירות לרב הראשי לישראל. המועמד המוביל, הרב דוד סתיו, רקם קשר שקט עם ש"ס כדי להוביל לדיל שבו המפלגה החרדית תתמוך בו למשרת הרב האשכנזי, והדבר יהווה הישג היסטורי לציונות הדתית. ואילו הציונות הדתית תתמוך בחוק שיאפשר לרב עמאר להמשיך ולכהן כרב הספרדי הראשי וכך ימשיך הרב לזכות במעמד ציבורי רם ולהיבנות כיורש לרב עובדיה יוסף.

אז איפה הבעיה? בנט. חיבוק של בנט את הרב הציוני הדתי סתיו מרחיק אותו פעמיים- גם מש"ס וגם מהבית ברחוב בלפור.בנט הפך לנטל על ההזדמנות ההיסטורית של הציונות הדתית. עד כדי כף בנט מוקצה, כך שהסיכוי ששי פירון ואלי ישי יהפכו את הרב של הציונות הדתית לרב הראשי לישראל גבוה מזה של בנט. אם בנט יהיה אחראי על הפספוס ההיסטורי מבחינת הציונות הדתית "זה יהיה סוף דרכו הפוליטית", כפי שאמר עליו הרב צפניה דרורי מחשובי רבני הציונות הדתית.